Rabbinic Authority: Convictions & Jurisdiction

Part II: Emunas Chachmim

 

משנה מסכת אבות פרק ו (1

 

משנה ה

גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות והכהונה בעשרים וארבע והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים בתלמוד בשמיעת האוזן בעריכת שפתים בבינת הלב בשכלות הלב באימה ביראה בענוה בשמחה בשמוש חכמים בדקדוק חברים ובפלפול התלמידים בישוב במקרא במשנה במיעוט שינה במיעוט שיחה במיעוט תענוג במיעוט שחוק במיעוט דרך ארץ בארך אפים בלב טוב באמונת חכמים ובקבלת היסורין:

 

תלמוד בבלי מסכת חולין דף צ עמוד ב (2

 

בירך של ימין ובירך של שמאל. מתניתין לא כרבי יהודה, דתניא רבי יהודה אומר: אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת - את של ימין. איבעיא להו: מיפשט פשיטא ליה לרבי יהודה, ומאי דעת - דעת תורה, או דלמא ספוקי מספקא ליה, ומאי דעת - דעת נוטה? ת"ש: העצמות והגידים והנותר - ישרפו לששה עשר, והוינן בה: הני גידי מאי עבידתייהו? אי גידי בשר - ליכלינהו! ואי דאייתור - היינו נותר! אלא גידי צואר, אי לאו בשר נינהו - לישדינהו! ואמר רב חסדא: לא נצרכא אלא לגיד הנשה, ואליבא דרבי יהודה דאמר אינו נוהג אלא באחת. אי אמרת בשלמא ספוקי מספקא ליה - שפיר, אלא אי אמרת מיפשט פשיטא ליה, דהיתירא - ליכליה, דאיסורא - לשדייה! אמר רב איקא בר חנינא: לעולם אימא לך מיפשט פשיטא ליה, והכא במאי עסקינן - כשהוכרו ולבסוף נתערבו.

 

רש"י מסכת חולין דף צ עמוד ב (2a

 

דעת תורה - כדיליף לקמיה.

דעת נוטה - לשון ספק א

 

  תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יב עמוד א (3

 

אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים, מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר: וחכם עדיף נביא, שנאמר: +תהלים צ'+ ונביא לבב חכמה

 

חידושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף יב עמוד א (4

 

אלא הכי קאמר אע"פ שנטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה, אלא יודעים האמת ברוח הקדש שבקרבם

.

חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף יב עמוד א (5

 

ניתנה לחכמים. פי' שיש שישיגו בשכלם דברים הרבה שאין כח בשכל הטבעי להשיגם.

וחכם עדיף מנביא. פי' מאותו נביא שיש לו כח לראות עתידות ואין לו דרכי הנבואה שהם מצד החכמה שרוח שכינה שורה עליו, וכמו שביאר הרמב"ם ז"ל בספרו כי הנבואה אינה שורה אלא על חכם.

 

תניא איגרת הקודש פרק כב (6

 

אהוביי אחיי ורעיי מאהבה מסותרת תוכחת מגולה לכו נא ונוכחה זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור ההיתה כזאת מימות עולם ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע כ"א לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו כי באמת כל עניני אדם לבד מדברי תורה וי"ש אינם מושגים רק בנבואה ולא לחכמים לחם כמארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ושבעה דברים מכוסים כו' אין אדם יודע במה משתכר כו' ומלכות בית דוד מתי תחזור כו' הנה הושוו זה לזה ומ"ש בישעיה יועץ וחכם חרשים וכן משארז"ל ונהנין ממנו עצה ותושיה היינו בד"ת הנקרא תושיה כמארז"ל יועץ זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים כו' שסוד העיבור קרוי עצה וסוד בלשון תורה כדאיתא בסנהדרין דף פ"ז ע"ש בפרש"י:

 

7) Rav Y. B. Soloveitchik, Hesped for Rav Chaim Ozer Grodzenski

             The very same priest whose mind whose mind was suffused with the holiness of Rabbi Akiva and Rabbi Eliezer, of Abaye & Rava , of the Rambam and the Rabad, of the Beth Yosef and Rema, could also discern with the holy spirit the solution to all current political questions, to all worldly matters, to all ongoing current demands.

 

שולחן ערוך יורה דעה סימן רמב סעיף ב (8

 

כל החולק על רבו, כחולק על השכינה. וכל העושה מריבה עם רבו, כעושה עם השכינה. וכל המתרעם עליו, כאילו מתרעם על השכינה. וכל המהרהר אחר רבו, כמהרהר אחר השכינה

.

תרומת הדשן פסקים וכתבים סימן רלח (9

 

אמנם מה שכתבת אם אין לתלמיד רשות לחלוק על רבו באיזה פסק והוראה, אם יש לו ראיות מן הספר ופסקי גאונים הפך מדעת הרב. נראה ודאי אם הוראות ברורות קצת וצורתא דשמעתא משמע כדברי התלמיד, למה לא יחלוק כך היתה דרכה של תורה מימי התנאים. רבינו הקדוש חלק בכמה מקומות על אביו ועל רבו רשב"ג. באמוראים רבא היה חולק בכמה דוכתי על רבה שהיה רבו כדאיתא במרדכי פ' כיצד הרגל. בגאונים אשירי חולק בכמה דוכתין אמהר"ם שהיה רבו מובהק. אין לי לבאר יותר מזה, כי דברים אלו צריכין תלמוד מפה אל פה, נאם הקטן והצעיר שבישראל.

 

דרשות הר"ן הדרוש האחד עשר (10

 

ואני סובר עוד, שאי אפשר שימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כי יאכילו דבר האיסור ושיאמרו בו שהוא מותר. לפי שהתיקון אשר ימשך בנפש מצד ההכרעה למצות החכמים מורי התורה, הוא הדבר היותר אהוב אצלו, כאמרו (ש"א טו כב) הנה שמוע מזבח טוב, ותיקון ההוא יסיר הרוע אשר הוא מעותד להתילד בנפש מצד אכילת הדבר האסור ההוא. וכיוצא בדבר זה בעצמו יקרה בגוף, כי המאכל המזיק, כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא, ויסור ממנו היזקו, אם לא שיהיה מופלג. כן הענין כשימשך האדם אחר מצות הסנהדרין, גם כי ישיגו ויכירו בדבר האסור שהוא מותר, הימשכו אחר עצתם, והיותו נמשך אחריהם, יסיר מנפשו כל אותו רוע שהיה ראוי שיתילד מצד אכילת הדבר האסור ההוא. ולכן צותה התורה ואמרה לא תסור מן הדבר אשר יגידו אליך ימין ושמאל

 

11) Rav Dessler, Strive for Truth (heb. Vol. I p. 75-77)

 

From your remarks, I see that you think that all the great sages of Israel , whose actions were for the sake of heaven  and who were both geniuses of the intellect and pillars of righteousness, and who in all of their judgements and Halachic rulings doubtless the verse “God is present in the divine assemble” that they were all entirely mistaken. Heaven forbid that there be such a thing in Israel!...for I had the privilege to know some of those Geonim personally, and I observed them in assemblies concerning matters of Klal Yisrael..And I may conclusively say…that whoever was privileged to stand before them on such an occasion was convinced that he saw the Shekhina resting upon the works of their hands, and that the Holy Spirit dwelled in their circle…And our sages have already instructed us to listen to the words of the wise. Even when they say that left is right and right is left and not to say, heaven forbid that they have certainly erred for a little person such as myself concretely perceives their error. Rather my perception is completely nullified as the dust of the earth, compared with the clarity of their intellect and the divine assistance …It seems likely that what one thinks is perception is no more than imagination and an evil spirit. This is the Daas Torahconcerning the definition of Emunas Chachamim. The source of all sin and the beginning of all destruction Heaven forbid is the failure to acknowledge the Hisbatlus in relation to our sages for all ones merits are of no account compared with the root of everything which is faith in the sages.

 

12) Rav Hutner – 2 jumper Moshol.