Rabbinic Authority & Communal Authority
Part III: The Role of “Lay Kodesh”
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ח עמוד ב
ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה, ולשנותה לכל מה שירצו; ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים, ועל שכר פועלים, ולהסיע על קיצתן.
בית יוסף יורה דעה סימן רכח
כל ענייני הציבור אין למקצת הציבור רשות לעשותם בלתי הסכמת הציבור כולו [בדק הבית] אלא אם כן הם אנשים ממונים על ענייני הציבור בכלל וכן נהגו בכל הקהילות ששמענו שומעם ויש מקומות שבוררים להם מוקדמים ונותנים להם כח ורוב המקומות גדולי הקהל בעצה ובהסכמה עושים כל ענייני הציבור לפי שאי אפשר לנשים ולקטנים ולחלושי הדעת להסכים בצרכיהם ויחידים בעלי העצה מן הסתם כאפוטרופסים עליהם לפקח על כל עניינים הצריכים ומכל מקום אם קצת הקהל אפילו מאותם האחרים שאינם בעלי העצה מוחין מחאתן מחאה כל שלא קיבלום עליהם בפירוש וכל שכן אם קצת מאותם בעלי העצה מוחים במה שעושים קצתם שאין במה שעשו כלום ואין לחרם דין חרם דהא ליכא הגוי כולו (ע"ז לו: עפ"י מלאכי ג ט) [עד כאן] וכו'.
שו"ת רבי בצלאל אשכנזי סימן כד
גם בתשובת הדפוס בסי' ש' על דבר מינוי שליח ציבור לא חשש אל הרוב דוק ותשכח הא קמן דס"ל להרב ז"ל דבכל המנויין בעינן הסכמת הציבור כלו ואין מעשה הרוב כלום כשהמיעוט מוחין ואפי' החרימו על מנויים אין לו דין חרם דהרי הם כשותפין בזה וצריך הסכמת כולם
שו"ת רבי בצלאל אשכנזי סימן כד
שורת הדין בהסכמת בני המדינה כל שהרוב מסכימין ומתקנין ומקבלין עליהן אין משגיחין לדברי היחיד שרוב כל עיר ועיר אצל יחידיהם הם כבית דין הגדול אצל כל ישראל ואם גזרו הם גזירתם קיימת והעובר על החרם שלהם ענוש כדכתיב במארה אתם נארים וכו' אלא שמנהג המקומות שחוששין להמחאת היחידים לכתחלה ולא מן הדין אלא שנהגו סלסול בעצמן אבל מ"מ אם רצו לגדור ולתקן ויש בתקנתם מועלת או גדר פרצה והיחידים באים לעכב אם אין הצבור משגיחין בהם ומעמידים הדבר על קו הדין הרי זה דרך ישרה שיבור לו כל הצבור וצבור ע"כ. אלמא דמדינא לא חייש למיעוטא.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כו עמוד א
אמר רבא: לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר – אפילו למישתא ביה שיכרא שפיר דמי. רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה: מהו למיזרעה? אמר ליה: זיל זבניה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, וזרעה.
