“Fair Ball?”: Steroids and Halacha
Part 2: גניבת דעת
(1תלמוד בבלי מסכת חולין דף צד עמוד א
אמר שמואל: אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של עובד כוכבים
(1aרש"י מסכת חולין דף צד עמוד א
משום דגונב דעתו - דעובד כוכבים כסבור שישראל זה אוהבו מאד שתקנה וטרח בה ליטול גידה עד שנראית לעצמו ואח"כ נתנה לו והוא לא נטלו ונמצא מחזיק לו טובה חנם.
(1bחידושי הריטב"א מסכת חולין דף צד עמוד א
וי"ל דאי מההיא הוה אמינא דוקא במכר כי התם שנכרי נותן דמים אבל בדורון אין בו משום גניבת דעת לגבי גוי, קמ"ל דשמואל דאף בזו אסור לגנוב דעת הגוי, ואיסור גניבת דעתו של נכרי כתבו קצת רבותינו בשם בעלי התוספות ז"ל שהוא איסור תורה דנפקא לן מדכתיב לא תגנבו ולא תכחשו וגו', וכי כתיב
(2תלמוד בבלי מסכת חולין דף צד עמוד ב
היכי מכרזינן? אמר רב יצחק בר יוסף: נפל בישרא לבני חילא. ולימא: נפל טריפתא לבני חילא! לא זבני, והא קמטעי להו! אינהו הוא דקמטעו נפשייהו. כי הא, דמר זוטרא בריה דרב נחמן הוה קאזיל מסיכרא לבי מחוזא, ורבא ורב ספרא הוו קא אתו לסיכרא, פגעו אהדדי, הוא סבר: לאפיה הוא דקאתו, אמר להו: למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי? א"ל רב ספרא: אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר, אי הוה ידעינן - טפי הוה טרחינן; א"ל רבא: מ"ט אמרת ליה הכי, דאחלישתיה לדעתיה? א"ל: והא קא מטעינן ליה! איהו הוא דקא מטעי נפשיה.
(3רמב"ם הלכות דעות פרק ב הלכה ו
אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה, ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי, כיצד לא ימכור לנכרי בשר נבילה במקום בשר שחוטה, ולא מנעל של מתה במקום מנעל של שחוטה, ולא יסרהב בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל, ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח וכן כל כיוצא בו, ואפילו מלה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור, אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות.
(3aלחם משנה הלכות דעות פרק ב הלכה ו
וכתב בסוף דבריו אפילו מלה אחת של פתוי ושל גניבת דעת דמשמע דוקא כשמדבר בפירוש וזה אמרו ואפילו מלה אחת וכו'. וממילא משמע דהיכא דליכא מלה דפתוי מותר דאיהו מטעי נפשיה ומכל מקום סתם הדברים יותר מדי והיה לו לבאר:
(4שולחן ערוך חושן משפט סימן רכח סעיף ו
אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם, כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח. אף אם הוא עובד כוכבים, לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה. ואף לגנוב דעת הבריות בדברים, שמראה שעושה בשבילו, ואינו עושה, אסור. כיצד, ב] לא יסרהב (בחבירו) שיסעוד עמו, והוא יודע שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל, ולא יפתח חביות ג] הפתוחות לחנוני, וזה סובר שפתחם בשבילו, אלא צריך להודיעו שלא פתחם בשבילו. ואם הוא דבר דאי בעי ליה לאסוקי אדעתיה שאינו עושה בשבילו, ומטעה עצמו שסובר שעושה בשבילו לכבודו, כגון שפגע בחבירו בדרך וסבור זה שיצא לקראתו לכבדו, אין צריך להודיעו.
(5ספר יראים סי' רנ"ה
חמור גונב דעת הבריות מגונב ממון ונפשות, שגונב ממון ונפשות הותר לבני כותים וכו' וגונב דעת הבריות אסור שלא מצינ /מצינו/ לו היתר
(6שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן לו
ומעתה לעצם השאלה אי מותר לצבוע שערות ראשו בשביל שימצא זווג בת בנים, דבר זה מבואר בס' חסידים סי' שע"ט וז"ל אמרו לאחד אשה פלונית יפה במקום פלוני היא חפצה בך שמע לעצתנו ולך שמה ותצבע שעריך בשחור ותהי' סבורה שאינך זקן והיא תאמר מה שבלבה. אמר להם חלילה לי להטעות אותה אלא תראה שאני זקן, אל תחלל את בתך להזנותה זה המשיא בתו לזקן וכו' ע"ש. והנה כתב מפורש דדבר זה הוה בכלל להטעותה שאסור, וגדולה מזו שהם הדגישו לך שמה ותצבע וכו' ותהי' סבורה שאינך זקן והיא תאמר מה שבלבה, כלומר שהם רצו לצאת מאונאה ורמאות ולכן אמרו והיא תאמר מה שבלבה, נמצא איהי דאטעה אנפשה ואמר הוא שאינו כן אלא שגם זה מקרי מטעה, אלא שהוסיף שיש בו גם משום אל תחלל את בתך להזנותה זה המשיא בתו לזקן, ואם הוא מטעה אותה הרי עובר גם אל תחלל שהרי עכשיו ע"י נשאה לזקן, וכל זה דוקא כשמטעה אותה אבל אם בעצמה ברצונה רוצה לישא לזקן מותר ע"ש. ועיין מקור חסד שם אות ז' שתמה דבלאו אונאה הרי אסור משום לא ילבש אמנם לפמ"ש תוס' נזיר נ"ט ע"א ד"ה גבול והרשב"א בתש" מובא בב"י יו"ד סי' קפ"ב דכל שאינו עושה משום נוי שרי א"כ ה"ה הכא אי לאו משום אונאה ורמאות אפשר הי' מותר ואין בו משום לא ילבש, והארכתי בזה בשי
(7שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב סימן סא ד"ה ובאם כוונת
ובאם כוונת צביעתו הוא לא ליפוי אלא כדי שיקבלוהו למשרה באופן שאין איסור אונאה כגון שיודע שיעשה המלאכה כצעיר מסתבר שיש להתיר כמו בלובש מפני החמה והצנה שהתיר הב"ח כדהביאו הט"ז סק"ד והש"ך /סי' קפ"ב/ סק"ז והסכימו לזה כיון שהוא רק דבר אחד ולא מתדמה בזה לאשה. אחרי כתבי זה נזדמן לי לראות ספר המאור להגרא"מ פרייל שמדבר בזה וכן תשובה מהגאון ר' משה מרדכי עפשטיין הר"מ דסלאבאדקא והעלו ג"כ להתיר לצבוע בשביל השגת משרה כשליכא איסור אונאה עיי"ש.
(8שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן יב
ופשוט הדבר שהאיסור בזה הוא אפילו בכתב, וכנ"ל לגבי איסור שקר, דזיל בתר טעמא, וסו"ס מאנה הוא את הבריות ע"י כתב - פרסומו, ולבו לא טהור ורוחו לא נכון עי"כ מעמל והוות, ומקעקע גדרי האמת מיסודי נפשו, ולכן בכה"ג לכ"ע כתיבה כדיבור דמי.
(9שו"ת אגרות משה חלק חו"מ ב סימן ל
הנה בדבר שאלתו על מה ששמע שבישיבות מתירין להתלמידים לגנוב את התשובות להשאלות במבחני הסיום שעושה המדינה (רידזענס) כדי להונות ולקבל את התעודות שגמרו בטוב, הנה דבר זה אסור לא רק מדינא דמלכותא אלא מדין התורה, ואין זה רק גניבת דעת שג"כ אסור כדאמר שמואל בחולין דף צ"ד ע"א שאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עכו"ם וכ"ש הכא שהוא גניבת דעת לכולי עלמא אף לישראל, אלא דהוא גם גניבת דבר ממש דהא כשירצה לפרנסתו במשך הזמן להשכיר עצמו אצל אחד לעבוד בעסקיו ורוצים ברוב הפעמים במי שגמר היטב למודיו דחול והוא יראה לו התעודה איך שגמר בטוב ועל סמך זה קבלוהו שזהו גניבת ממון ממש, ואין לו לטעות /לטעון/ ולומר שאף אם קבלוהו לעבוד אצלו אדעתא דהכי הוא כמקפיד על דבר שאינו צריך שרשאי לשקר, חדא דאף אם הוא אמת שאין להקפיד הוא ודאי קפידא ובטלה קבלתו, וגם שאסור לשקר בכל אופן אף שאינו נוגע לשום דבר דאינו מהתלת מילי דרשאי לשנות (בב"מ דף כ"ג ע"ב) וגם אם ידע שהוא משקר לא היה סומך עליו בכלום ויגרום שיחשוד לאחר כשיחסר איזה דבר דאותו לא יחשוד מחמת שלמד בישיבה ומחזיק לת"ח ואיש נאמן ויסלק להאחר ממשרתו אף שהאמת שהאחר לא לקח, ואם היה יודע שזה שלמד בישיבה שיקר לו לא היה בטוח לסלק את האחר. ועוד דכאן שמקפידין אינשי ודאי שייך להקפיד דיש ודאי דברים דמי שהוא בקי בלמודי חול הוא יותר יודע בעניני עסקי פרנסה ממשא ומתן וממילא ודאי אסור אף למחשבתו שירויח עי"ז בלמוד התורה, שגם בשביל למוד התורה אסור לגנוב. ואם חשקה נפשו בתורה אין לו לדאוג שמא לא ידע כל כך ולא יהיה לו סימן טוב עלייהו, אבל האמת שאין בזה ענין בטול תורה דמאחר שהולך ללמוד למודי חול הוא רק עצלות בעלמא כשלומד באופן שלא לידע כי הזמן הוא עכ"פ מבטל ואדרבה מתרגל שלא לידע מה שלומד ומתרגל לעצלות.
(10תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סב עמוד א
רב הונא ורב חסדא הוו יתבי, חליף ואזיל גניבא. א"ל חד לחבריה: ניקום מקמיה דבר אוריין הוא, אמר לו: ומקמי פלגאה ניקום? אדהכי אתא איהו לגבייהו, אמר להו: שלמא עלייכו מלכי, שלמא עלייכו מלכי! אמרו ליה: מנא לך דרבנן איקרו מלכים? אמר להו, דכתיב: +משלי ח'+ בי מלכים ימלוכו וגו'. אמרו ליה: ומנא לך דכפלינן שלמא למלכי? אמר להו, דאמר רב יהודה אמר רב: מנין שכופלין שלום למלך? שנאמר: +דברי הימים א' י"ב+ ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים וגו'.
(10aרש"י מסכת גיטין דף סב עמוד א
שלמא למר - ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו.
(10bתוספות מסכת גיטין דף סב עמוד א
שלמא למר - פי' בקונטרס ולא היה מתכוין לברכו אלא לבו היה לרבו וצ"ע שלא יהא בזה גונב דעת הבריות ועל חנם פי' כן דלא קאמר אלא דאין כופלין לו שלום.
(11ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה לב
ומה שדומה להם מפעולות החרטומים המפורסמים אצל ההמון. כל פועל מהם אסור. ומי שעושה זה יקרא אוחז את העינים. והוא מין מן הכשוף. ומפני זה לוקה. והוא עם זה גונב דעת הבריות. וההפסד המגיע מזה גדול מאד. כי ציור הענינים הנמנעים תכלית המניעה אפשריים אצל הסכלים והנשים והקטנים רע מאד ויפסיד שכלם וישיבם להאמין הנמנע והיותו איפשר שיהיה. והבין זה:
(11aאנציקלופדיה תלמודית הערות כרך ו, גנבת דעת, טור רלא הערה 77
77. סהמ"צ להרמב"ם מל"ת לב, ועי' שו"ת הרדב"ז ח"ה סי' אלף תרצה (תקפה) שמודה שיש בזה איסור של גנבת דעת אלא שחולק עליו אם יש בזה איסור של כישוף, וע"ע אחיזת עינים עמוד רטו. ולכאורה אין כאן ענין של החזקת טובה ומ"מ קורא לו גנבת דעת, ואולי שהבריות נהנים מראיית דברים מוזרים ומחזיקים טובה בחנם.
(12ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג
ענין הכת הזאת נחלק לתשעה חלקים: החלק הראשון - החנף אשר הכיר או ראה או ידע כי יש עול בכף חברו וכי החזיק בתרמית או כי יחטא איש בלשון הרע או באונאת דברים, ויחליק לו לשון הרע לאמר: לא פעלת און!...והנה זה ביד החנף האויל עון פלילי, כי לא יקנא לאמת, אבל יעזור אחרי השקר, ויאמר לרע טוב, וישם חשך לאור, גם נתן מכשול לפני החוטא משני פנים: האחד - כי איננו נחם על רעתו, והשני - כי ישנה באולתו ביום מחר, כי הלל רשע החנף אותו על תאות נפשו, מלבד כי ישא עונש על הנזק אשר הזיק לאשר אשם לו החוטא, על צדקו מי אשר חטא לו, מלבד כי יענש על דבר שקר, שנאמר (תהלים ה, ז): "תאבד דוברי כזב", ונאמר (משלי יז, טו): "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם", כל שכן אם העול אשר בכף רשע חברו גלוי לרבים, כי באמור אליו החנף לפני בני אדם: זך אתה בלי פשע! חלל ובזה דת ודין.
ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג
קפט החלק השני - החנף אשר יהלל רשע לפני בני אדם אם בפניו אם שלא בפניו, אף על פי שלא יצדיקנו על חמסו ולא יכזב על משפטו, אבל יאמר עליו כי איש טוב הוא, ועל זה נאמר (משלי כח, ד): "עוזבי תורה יהללו רשע", כי לולא אשר עזב את התורה, לא הלל העובר על דבריה ומפר מצותיה, וגם כי לא ישבח את הרשע זולתי במה שנמצא בו מן הטוב ויליץ עליו בפני בני אדם להגיד לאדם ישרו. גם זו רעה חולה, כי בהזכירו את הטוב, ואת הרע לא יזכור ועל כל פשעיו יכסה, צדיק יחשב אצל השומעים, ויתנו לו יקר, וירים ידו וגבר. וכבר הקדמנו להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בכבוד הרשעים, על כן לא נכון להזכיר צדקתם בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם, כמו שנאמר (משלי י, ז): "ושם רשעים ירקב", ונאמר (ישעיה נז, יב): "אני אגיד צדקתך ואת מעשיך ולא יועילוך". פירוש: לא יועילוך מעשיך הטובים להצילך מרעתך בקומי למשפט בערכי לעומתם רב פשעיך ומעשה תעתועיך, כי דברי עונותיך גברו מהם, וכמו שאמרו רבותינו (ראש השנה טז, ב): כי מי שעונותיו מרובים מזכיותיו נכתב ונחתם למיתה. והרשעים נכרים הם בשיחתם והנהגתם, כאשר הקדמנו לך בשערי יראת חטא.