Jewish Lifecycles and Halacha
Pre-embryo Disposals
1)משנה מסכת נדה פרק ג משנה ז
המפלת ליום ארבעים אינה חוששת לולד ליום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנקבה ולנדה…וחכמים אומרים אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה זה וזה לארבעים ואחד:
2)ש"ך חושן משפט סימן רי ס"ק ב
כבר מעוברת - הנ"י כתב דוקא לאחר ארבעים יום דקודם לכן מיא בעלמא הוא והטור ומחבר שסתמו משמע שלא חלקו וכ"כ ב"י עכ"ל סמ"ע ולי נראה כהריטב"א ונ"י דכיון דאמרי' בש"ס ס"פ אלמנה לכ"ג גבי תרומה לענין ירושה הבאה מאליה דתוך מ' יום מיא בעלמא הוא וכ"כ הרמב"ם רפ"א מה' תרומה א"כ ה"ה הכא ועיין ברא"ש פ' אלמנה לכ"ג ודוק ומהטור אין ראיה דתוך מ' יום לא מיקרי עובר כלל:
3)שו"ת אחיעזר חלק ג סימן סה
ומש"כ כת"ר דלפני מ' יום לקליטתו, דהוי כמיא בעלמא לא איקרי נפש, יעוין ברמב"ם ספ"ב מהל' ט"מ דבנפל אע"פ שלא נתקשרו גידיו מטמא, שנאמר הנוגע במת לכל נפש אדם ובמל"מ שם דבציר ממ' יום אינו מטמא דלא אקרי נפש, ונראה דב"נ אינו נהרג על זה וגם בישראל אפשר דאין איסור מן התורה.
4)שו"ת שרידי אש חלק א סימן קסב
מיהו יש מקום לומר דקודם מ' יום אין איסור להרוג את העובר, דקודם מ' יום הוא מיא בעלמא ואין עליו שם עובר כלל, כמבואר ביבמות ס"ט, ב דבת כהן שנשאת לישראל ומת בו ביום מותרת לאכול תרומה, דאי לא מיעברא הא לא מיעברא ואי מעברא עד ארבעים מיא בעלמא היא, ולא נחשב כלל לעובר.
5)שו"ת אגרות משה חלק חו"מ ב סימן סט
ומש"כ דקודם ארבעים יום שלרמב"ן בשם הבה"ג מחללין עליו את השבת ומ"מ ליכא איסור הוא דבר שא"א לומר כלל ופשוט שאסור להפיל גם קודם ארבעים לדידהו.
6)שו"ת שרידי אש חלק א סימן קסב
' לדעת בה"ג, שסובר דמחללין שבת אפילו בעובר קודם מ' יום, מ"מ אין איסור מה"ת להורגו, שכבר כתב הרמב"ן בנדה דלא תלוי איסור הריגה בהיתר של חילול שבת.
7)שו"ת שרידי אש חלק א סימן קסב
+ועכשיו ראיתי בנועם ו' שהגאון רא"י אונטרמן, הרב הראשי בא"י שליט"א, אוסר את הפלת העובר באשה חולנית אפילו קודם מ' יום, ולכן למעשה עדיין צריך להתייעץ עם גדולי ההוראה. והנה הגרא"י אונטרמן נ"י חושב שיש בהמתת עובר מאביזרייהו דרציחה, ואולם המהרי"ט בשו"ת סי' צ"ז מביא ראי' שאין בהמתת עובר משום רציחה
8)תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נז עמוד ב
שפך דם האדם באדם דמו ישפך, איזהו אדם שהוא באדם - הוי אומר זה עובר שבמעי אמו.
9)שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' מז
10)רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב
הלכה ו
אחד ההורג את הגדול או את הקטן בן יומו, בין זכר בין נקבה, הרי זה נהרג עליו אם הרג בזדון, או גולה אם הרג בשגגה, והוא שכלו לו חדשיו, אבל נולד לפחות מתשעה חדשים הרי הוא כנפל עד שישהה שלשים יום וההורגו בתוך שלשים יום אינו נהרג עליו.