Jewish Lifecycles and Halacha
Teen Topics: “Identity” and “Lifestyle” (pt.1)
(1ויקרא פרק יח פסוק כב
ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה הוא:
(2ויקרא פרק כ פסוק יג
ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם:
(3רש"י דברים פרק כג פסוק יח
ולא יהיה קדש - מזומן למשכב זכר.
(4שולחן ערוך אבן העזר סימן כד
סעיף א
לא נחשדו ישראל על משכב זכר ועל הבהמה, א] לפיכך אין איסור להתייחד עמהן, ב] ואם נתרחק אפילו מיחוד זכר ובהמה, הרי זה משובח. וגדולי החכמים היו מרחיקין הבהמה, כדי שלא יתייחדו עמה. א (א) ג] ובדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר.
(5ספרא אחרי מות פרשה ט
או כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו, יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו נטיעות כמותם תלמוד לומר ובחקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם ומה היו עושים האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים לכך נאמר ובחקותיהם לא תלכו.
(6ספר החינוך מצוה רט
כי לאו דלא יהיה קדש יבוא להזהיר שלא נניח להיות בינינו עם הקודש, קדש, והוא האיש המזומן להיות נשכב מן הזכרים כידוע מהם בארצות הישמעאלים עד היום. ומפני כן אמר [שם] מבני ישראל, לומר שאין אנחנו מוזהרים מזה באומות, שאם היה אחד מן האומות קדש ואפילו בינינו, לא הוזהרנו עליו, לפי שלא הוזהרנו באחרים זולתינו אלא בענין עבודה זרה בלבד.
(7בית שמואל אבן העזר סימן כד
א ובדורות הללו שרבו הפריצים - כתב ב"ח המחבר כ"כ לפי מדינתו שהיו פרוצים בעבירה זו אבל מדינו' אלו א"צ להתרחק מדינא רק מידו' חסידות הוא וכתב בח"מ דוק' יחוד בעלמא אבל לשכב יחד צריך להתרחק מכ"ש שני רווקין אסורין לשכוב יחד ויש למחות ביד העושים כן:
(8שו"ת דעת כהן (עניני יו"ד) סימן ג
אלא די"ל כיון שכתב מרן שם, שבדורות הללו שרבו הפריצים יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר, י"ל גם כאן אבד חזקתו, משום שעבר ע"ד מרן ז"ל. ואע"ג שכתב הב"ח, שבמדינותיהם א"צ להתרחק כ"א ממד"ח, י"ל דמר כי אתרי', הב"ח ז"ל אמר כן על ארצות האיברופא הקרות, אבל בארץ הקדם כאה"ק צריך ויש להתרחק מדינא. וכ"מ מל' הב"ח עצמו, דמרן ז"ל בארצותינו מדינא אמר בזה"ז, ויש לחקור אחר המנהג. וחוץ מזה כתב הרמב"ן בפ' תצא, שבעיר ל"ח =לא חשבינן= אונס מן הסתם, ומקרא מלא הוא: ע"ד אשר לא צעקה. א"כ יש כאן תרתי לריעותא: מה שעבר על יחוד זכר, בזה"ז שרבו הפריצים בעוה"ר, ומה שלא צעק. גם בדבריו לא נזכר שנלחם עם הרשע בכל כחו, כמו שהחיוב הוא מדין תוה"ק להציל עצמו וחבירו מהעון החמור הזה. והאמתלא שאמר, שהודה כן מפני צוואת אביו, אין זו אמתלא כלל, שאפילו אם הי' אביו מצוה אותו להודות על שקר בפירוש הי' אסור לו לשמע לו בכל גוונא, וק"ו שהוא מוציא בזה ש"ר על שמעון. אלא כיון דאנן קיי"ל ביו"ד סי' א' ס"ו, דכ"ז שאינו מומר לעבירה ה"ז כשר לשחיטה, גם בלא בדיקת סכין, גם להרמב"ם, א"כ אפילו נחוש לדבריו עדיין נאמן הוא על השחיטה. ועדותו של לוי ע"ד קנין ביו"ט ודאי אינה מספקת, שאולי לקח בדרך היתר, כיון שלא ראה שנתן כסף.
על כן אם ראו בית דין שמעשיו רצויים, ושהוא ת"ח מוחזק בי"ש, דודאי עשה תשו' גם אם ח"ו נכשל, וק"ו שאין כאן בירור, ודאי שיפה הכשירוהו, ואין אחר מעב"ד =מעשה בית דין= כלום.
(9תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נא עמוד א
בן אלעשה חתניה דרבי הוה ועשיר גדול הוה, אזמניה לבי הילולא דרבי שמעון ברבי. א"ל בר קפרא לרבי: מאי +ויקרא כ+ תועבה? כל דא"ל רבי דהכין הוא תועבה, פרכה בר קפרא. א"ל: פרשיה את, א"ל: תיתי דביתכי תירמי לי נטלא, אתת רמיא ליה. א"ל לר': קום רקוד לי דאימר לך, הכי אמר רחמנא: תועבה - תועה אתה בה
(9aתוספות מסכת נדרים דף נא עמוד א
תועה אתה בה - שמניחין נשותיהן והולכין אצל משכב זכור.
(9bתורה תמימה הערות ויקרא פרק יח הערה ע
ע) נראה הכונה שתועה מדרכי יסודות הבריאה לשכב עם זכר. ובפסיקתא זוטרתא מפרש תועה אתה בה שהרי אין לך ממנו זרע אנשים, והכונה אחת היא כמש"כ. ומוסיף עוד שם דבר אחר תועבה היא התעיבו הכתוב יותר מן החמור שהחמור אינו בא אלא על החמורה וזה התעיב דרכו יותר מן החמור ומן שאר כל בהמות ועופות, עכ"ל, ונראה דמ"ש התעיבו הכתוב וכו', ר"ל דס"ל דהתואר תועבה יותר מגונה מתואר טמא. והנה בבהמות וחיות אשר לא טהורות לא מצינו שהתעיבם הכתוב היינו שיתארם בלשון תועבה אלא רק בלשון טומאה, שזה מורה רק על העדר הטהרה והכשרות, משא"כ בענין זה כתב הכתוב תועבה היא שזה מורה על השקוץ והזוהמא ונוול, וזהו שאמר שענין זה התעיב הכתוב יותר מטומאת בהמות טמאות כמבואר:
(10שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ד סימן קטו
והנה ראשית הידיעה דחומר האיסור דסקילה וכרת וגם שנקרא תועבה והוא מחטאים המגונים ביותר ואף בני נח נצטוו ע"ז הוא כח גדול לעמוד כנגד היצר הרע, ושנית שהוא דבר שלא מובן שיהיה ע"ז ענין תאוה דבבריאת האדם בעצם ליכא תאוה מצד טבעו להתאוות למשכב זכור, שלכן אמר בר קפרא לרבי על תועבה זו שנאמר באיסור דמשכב זכור דפירושו תועה אתה בה בנדרים דף נ"א ע"א ופי' הר"ן שמניח משכבי אשה והולך אצל זכר, וכוונתו דהוא על לשון תועבה שנאמר במשכב זכור יתר על לשון התועבות הנאמר ד' פעמים בסוף פרשת אחרי שקאי על כל העריות דעל קרא דתועבות לא הוקשה לו משום שאין צורך לבאור שפירוש שהם דברים מתועבין ומאוסין מצד איסורי התורה, אבל הוקשה לו על לשון תועבה הנאמר בזכור שני פעמים בפ' אחרי כשנאמרה אזהרה בלאו ובפ' קדושים שנאמר העונש מה שלא נאמר כן בשאר איסורי עריות דאם מצד האיסור מ"ט לא נאמר זה בשאר עריות, וע"ז תירץ בר קפרא שהוא תביעת הקב"ה בהקרא להרשעים, שלעבירה זו דמשכב זכור הרי ליכא כלל תאוה מצד הטבע שבראתי שיהיה להם תאוה למשכב הנשים דבלא תאוה לא היה אפשר לקיום ישוב העולם כדאיתא בגמ' בשני מקומות ביומא דף ס"ט ע"ב ובסנהדרין דף ס"ד ע"א, ולא אפשר שיהיה פלגא שיהיה לו תאוה לאשה המותרת ולא יהיה לו תאוה לעריות כמו שאיתא שם שפלגא מרקיעא לא יהבי ע"י תפלה שהוא מהטעם שלא נברא בתחלת הבריאה פלגא, אבל למשכב זכור ליכא שום תאוה מצד הבריאה וכל התאוה לזה הוא רק תועה מהטבע לדרך אחר אשר גם רשעים בעלי תאוה שלא נמנעין מצד חטא ועון אין הולכין לשם שיצר הרע זה אינו אלא מחמת שהוא דבר אסור שהוא כמו להכעיס ח"ו, והחלוק הוא דהרשע הרי איתא ביומא דף ל"ה ע"ב שמתרץ עצמו נאה הייתי וטרוד ביצרי הייתי ומחייבין אותו רק מצד שיוסף מחייב את הרשעים, אבל על עבירה דמשכב זכור אין להרשע העובר על זה שום טענה לתרץ את עצמו כי לא היה שייך להתאוות לעבירה זו. והוא פירוש המדויק והנכון. …
ושלישית הגנאי אף לבני אדם שכל העולם אף הרשעים מבזין לבעלי עבירה דמשכב זכור ואף בעיני הרשע השני שעושה עמו העבירה הוא מזולזל ובזוי שזהו חזוק גדול נגד היצה"ר, ועיין בסנהדרין דף כ"ט ע"א דאמרינן לעדים כשמאיימין אותם שלא יעידו שקר בשביל תאות ממון לפי המסקנא דא"כ אשי אמר לי נתן בר מר זוטרא סהדי שקרי אאוגרייהו זילי, הרי מפורש שזהו עצה טובה לחזק עצמו מתאות הממון וכמו כן היא עצה טובה נגד תאות עבירה מגונה ובזויה זו שלבד שהוא נגד התורה באיסור חמור היותר גדול הוא גם נגד עצם האנושיות שנעשה שפל ובזוי בתכלית השפלות, ולא רק שהוא גנאי הוא גם גנאי היותר גדול לכל משפחתו.
והעצה הגדולה הוא למוד התורה בעיון שהוא מציל ושומר מכל העריות ואף מהרהורים כדאיתא ברמב"ם סוף הלכות איסורי ביאה גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה וכ"ש שיועיל זה להנצל מיצה"ר דעבירה בזוי הזו. והנני גומר בברכה שתהא תשובתך שלימה וגמורה ותתגדל בתורה ויראת ה'. משה פיינשטיין.
