Jewish Lifecycles and Halacha
Pidyon HaBen:”No Backsies”??
(1תלמוד בבלי מסכת בכורות דף נא עמוד ב
. רבי חנינא הוה רגיל ושקיל ומהדר, חזייה לההוא גברא דהוה קא אזיל ואתי קמיה, אמר ליה: לא גמרת ויהיבת מידעם, ביש, הילכך אין בנו פדוי.
(2תוספות מסכת בכורות דף נא עמוד ב
הלכך אין בנו פדוי - תימה מ"ש ממתנה על מנת להחזיר דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ו:) דבנו פדוי דמסיק בכולהו קני וי"ל דהכא רבי חנינא לא היה רוצה לזכות אלא במתנה גמורה דאסרינן התם לעשות מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות כדנפקא לן לעיל בפ' עד כמה (דף כו:) משום שנאמר שחתם (את) ברית הלוי ואע"פ שאותו סתם נתן לו כפירש על מנת שיחזירו לו [כיון] דאיכא היכירא למילתא ואין זה דברים שבלב כמו זבין ולא איצטריכא ליה לזוזי בפ' אלמנה (בכתובות דף צז.) ומיהו קצת תימה דכיון שהיו ר' טרפון ור' חנינא מחזירין כל שעה נמצאו משחיתים ברית הלוי שיפסידו שאר כהנים שלא יתנו אלא להם מפני שהם רגילים להחזיר וי"ל שאין הנותן יודע בשעה שנותן אם יחזירו לו ולא קרינא ביה שחתם ברית הלוי דמה לנו במה שיחזיר לו אח"כ וגם שמא לא היו מחזירין אלא לעניים ולא לאותם שהיו דומים להם לעשירים.
(3תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ו עמוד ב
אמר רבא: הילך מנה על מנת שתחזירהו לי, במכר - לא קנה, באשה - אינה מקודשת, בפדיון הבן - אין בנו פדוי, בתרומה - יצא ידי נתינה, ואסור לעשות כן, מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות.
(4שולחן ערוך יורה דעה סימן שה סעיף ח
אם רצה הכהן להחזיר לו הפדיון, רשאי (ל' רמב"ם שם ד"ח); ו אבל לא יתן הוא לכהן ע"מ שיחזיר לו, ואם עשה כן ז (יא) והחזיר לו (ודעת הכהן היתה מתחלה שלא לקבלה על מנת להחזיר) (כך משמע בב"י), אין בנו פדוי עד שיגמור בלבו ליתן לו מתנה גמורה, ואם רצה הכהן אח"כ להחזיר יחזיר. ולא יהא הכהן (יב) רגיל להחזיר לכל, שלא להפסיד לשאר כהנים, שמתוך כך לא יתנו הכל פדיוני בכוריהם אלא לו. אבל לעניים רשאי להחזיר בכל פעם.
(5ש"ך יורה דעה סימן שה ס"ק ו
וי"ל דר' חנינא לא היה רוצה לזכות אלא במתנה גמורה ר"ל שהיה עושה כן כדי שיתנו לו הכל במתנה גמורה אבל בדיעבד פדוי בכל ענין וכן הבין ר' ירוחם נתיב א' סוף ח"ג דבריהם ומה דקאמר בש"ס הלכך אין בנך פדוי היינו שר' חנינא א"ל כן כדי שיתנו במתנה גמורה מ"מ דעת הרב נ"ל ברור כדפי' ודעת המחבר נ"ל ברור כדפי' דס"ל כראבי"ה וכתשובת הרשב"א ודוק:
(6ים של שלמה קידושין פרק א סימן ז
אבל לענין דינא יכול להחזירם, אלא שהאידנא נהגו הכהנים פרישות בעצמן, ומחזירין החמש סלעים, דלא שייך לומר דהוי ככהן המסייע בבית הגרנות כו', שהרי כך הדרך בכל הכהנים, אבל מכל מקום נראה בעיני ביזוי מצוה הוא על שניהם, כי ראיתי בעיני, שמקפידים הבעלים אם הכהן אינו מחזירו, ולכל הפחות מחזירו הכהן לצורך הסעודה שעושין לפדיון הבן. והא לך התשובה שמצאתי בתשובה מהרר"י ז"ל, וזה לשונו, יש מרבותינו כתבו, אלו היה ברצוני, לא היה לעשות סעודה אלא לאדם שיש לו סיפק בידו, ויכול לעשות שניהם בריווח, לעשות סעודה, ומעות הפדיון משלהם, ועכשיו הכל עושים סעודה, וסבורים שהסעודה עיקר המצוה, ומתוך כך כבד עליהם לתת כל הפדיון משלהם, ומתנה עם הכהן לקבל דבר מועט, ואינם יוצאים ידי חובה
(7פתחי תשובה יורה דעה סימן שה ס"ק יב
בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ה שכתב דהאידנא אישתני דינא דמה שאמרו שלא יהא הכהן רגיל בכך הני מילי בכהנים מיוחסים דידהו אבל בכהני חזקה בעלמא כי האידנא אע"ג דלחומרא אזלינן בהו לכל מילי ופרקינן בכורים על ידייהו משום דלא אפשר באחריני מיהא להקל לא דהיינו להוציא ממון האב מספק וכמעט שי"ל דמדינא הם צריכים להחזיר ולפחות כל כהן יחוש לעצמו לפרוש מספק גזל שמא אינו כהן ומשום ה"ט נראה דשפיר אית למיעבד עובדא האידנא לפדות בעל מנת להחזיר לכתחלה. גם נראה שלצאת ידי כל ספק האפשרי יש ג"כ על האב לפדות בכורו מכל כהנים שיוכל למצוא דלמא מתרמי ליה כהן מיוחס ודאי ומה"ט נמי בן הכהנת והלויה יש לפדותו עכשיו מספק דמ"ש מכל ספיקא דאורייתא דמאי דאפשר לתקוני מתקנינן ע"ש
(8שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן רצא
ולפ"ז בזמנינו שרגילים להדר אחר כהנים עשירים שרגילים להחזיר כלו או מקצתו אבל אינו ברור שיחזור בכל פעם והכל לפי הענין והזמן אי נימא אומדן דעתא שנתן זה וקיבל זה עמ"ל א"כ כמה פעמים לא יי"ח שאינו מקיים תנאו ואינו מחזירם לו ולפעמי' עושה ממנו דורן לאשה או לילד וכדומה שאינו יוצא ידי חזרה אם לא שהאב חוזר ומוחל תנאו ואם נאמר שאין כוונה על תנאי חזרה אלא שיחזור לו א"כ לא נתן לו כלום אבל מ"מ נ"ל כיון דלא מצי עייל ונפיק אזוזי אלא ברצון הכהן תלי' מילתא אלא שהאב מהדר אחר נדיב אולי ירחם ויחזור לו המתנה עכ"פ נתינה גמורה היא וברצון הכהן תלוי שפיר דמי אך טוב להבינם ולפרסם להם ולהודיעם הענין [ועיי' שיל"ת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ה ואינו נ"ל] והריני חותם בברכה א"נ. משה"ק סופר מפפד"מ.
(9שו"ת חתם סופר קובץ תשובות סימן ס
אבל הדבר ברור לפע"ד, דודאי מחורבן בית שני ואילך אין כאן שום חשש שלא נתערב בהם שום דבר, ולא גרעי מהאנוסים, ואם הי' ח"ו שגוי מאנס לבת ישראל, מסתמא לא הי' נישאת לכהן ואוקמי' בחזקת צדקת וכשרות דלא תעביד איסורא, וכמו שכתב פני יהושע בקידושין [ס"ו ע"א בתוד"ה מאי חזית] בעובדא דינאי ובכתובות כ"ו ע"ב, אלא שעכ"פ אותן בני ברזילי אשר לא מצאו כתבם המתייחסים ורחקום עזרא, והניחם בחזקתם לענין קדשי הגבול, הם הם שנתערבו בכהנים מיוחסים של עכשיו וכל משפחה ומשפחה יש להסתפק שמא היא היא מאותה המשפחה, או שמא נתערב בה מאותה המשפחה, כיון שהי' מוחזקים לכהנים בגולה לא (הוזהרה) [נזהרו] מלהתחתן עמהם, ומשום כן כתב הרמב"ם שהם רק כהני חזקה כמו בני ברזילי בעצמם.
