Jewish Lifecycles and Halacha
שהחיינו
1)תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קכא עמוד ב
רבי שמלאי איקלע לפדיון הבן, בעו מיניה: פשיטא, על פדיון הבן - אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן - אבי הבן מברך. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה - כהן מברך או אבי הבן מברך? כהן מברך - דקמטי הנאה לידיה, או אבי הבן מברך - דקא עביד מצוה? לא הוה בידיה: אתא שאיל ביה מדרשא, אמרו ליה: אבי הבן מברך שתים, והלכתא: אבי הבן מברך שתים
2)תוספות מסכת סוכה דף מו עמוד א
העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו - צריך לפרש טעם מאי שנא דיש מצות שתקינו לברך שהחיינו ויש מצות שלא תקינו בעשיית סוכה ולולב תקינו כדאשכחן הכא ובעשיית ציצית ותפילין לא תקינו כדמוכח פרק התכלת (ג"ז שם) דמפרש ר' יוחנן מאי מברך אתפילין של יד ותפילין של ראש ואילו לעשות תפילין לא מברך דלא חשיב ליה וכמו כן יש לדקדק דשהחיינו נמי לא מברך מדלא חשיב לה וכן אפדיון הבן מברך שהחיינו כדאיתא בסוף פרק ערבי פסחים (פסחים דף קכא:) ואילו אמילה לא מברך מדלא חשיב בפ' התכלת (מנחות שם) ובסוף ר"א דמילה (שבת דף קלז:) בהדי ברכות של מילה וכן אקריאת מגילה מברך שהחיינו כדאיתא בריש הקורא את המגילה עומד (מגילה דף כא:) ואילו אקריאת הלל לא מברך ונראה דמצוה שיש עליה שמחה תקנו שהחיינו ודאמרינן בהרואה (ברכות דף נד.) דמברך על כלים חדשים כתב רב שרירא גאון דלא סמכינן עלה דמסקינן בפרק בכל מערבין (עירובין ד' מ:) דבעינן מידי דאתי מזמן לזמן וקשה מפדיון הבן.
3)תרומת הדשן סימן רסח
יראה דיש לדקדק בדבר, דמצאתי הועתק מספר פרנס שכתב סדר פדיון הבן, וסיים שנוהגין לעשות סעודה לפרסומי מצוה והיא סעודת מצוה, וצריכים לברך שהשמחה במעונו ע"כ
4)בעל המאור סוף מס' פסחים
ופדיון הבן שמברך אבי הבן שהחיינו לפי שיצא בנו מספק נפל
5)רמב"ם הלכות ברכות פרק יא הלכה ט
כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה, וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן, כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו, ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן.
6)תוספות מסכת בכורות דף מט עמוד א
לאחר שלשים אע"פ שלא נתן יתן - בפסחים בסופו (דף קכא:) אמרינן דאבי הבן מברך שתים ויש לספק כיון שמת אם מברך שהחיינו מכיון דזוכה לקיים המצוה ואין לתמוה אהא דלא מברכינן שהחיינו על כל מילה ומילה כמו על כל פדיון הבן דשאני מצות פדיון הבן דלא שכיחא
7)רמב"ם הלכות ביכורים פרק יא הלכה ה
הפודה את בנו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן, וחוזר ומברך שהחיינו, ואח"כ נותן הפדיון לכהן, ואם פדה עצמו מברך לפדות הבכור ומברך שהחיינו.
8)שו"ת הרשב"א חלק א סימן שלח
שאלת הא דאסיקנא בפדיון הבן דאבי הבן מברך שתים. אמאי לא מברך נמי כהן שהחיינו? יברך אבי הבן דקא עביד מצוה. ויברך נמי כהן דמטי הנאה לידיה? תשובה מסתברא דכהן לא מברך משום דהרי זה כשאר מתנות כהונה דאף על גב דמטי בהו הנאה לכהן לא מברך שהחיינו. ומאן דבעי לה משום דאיכא ברכת שהחיינו בהאי מצוה מספקא לנא מאן מיניהו מברך. ועוד נראה דבענין אחד התלוי בשנים כגון זה שהאב פודה והכהן מקבל פדיונו אין מברך אלא האחד. והרי זה כגון קונה כלים חדשים שלוקח מברך ולא המוכר ואפילו בזיבונא דרמיא על אפיה דמטיא הנאה לידיה דמוכר.
9)שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן רצח
ולכאורה יש לעיין כיון דמברכינן שהחיינו על קיום מצוה והשליח המל הוא בעצמו ג"כ עושה מצוה כמ"ש מג"א סי' תל"ב סק"ו בכל המצות שהשליח מברך משום שגם הוא עושה מצוה ומכש"כ מילה שמוטלת על הב"ד ועל כל ישראל למולו מדכתיב המול לכם א"כ אמאי לא יברך השליח שהחיינו על מצותו שהוא עושה כשם שכל אדם מברך שהחיינו על מצותו וא"כ אפי' במצוה שאין כח לבע"ד למנות שליח לברך שהחיינו בעדו מ"מ השליח יברך על מצות עצמו וי"ל אה"נ אך הא כנה"ג ביאר דהרמב"ם מיירי כששניהם עומדים הבע"ד והשליח וכיון שהבע"ד צריך לברך שהחיינו בעצמו שוב אין ראוי' שגם השליח יברך שהחיינו כמ"ש רשב"א בתשובה סי' של"ח דמשו"ה אין הכהן מברך ג"כ שהחיינו אע"ג דמטיא לי' הנאה משום דלא תקנו ב' שהחיינו על מצוה א' וה"נ כיון שע"כ הבע"ד מברך שהחיינו כי אין השליח יכול להוציא בזה שוב אין לשליח לברך על מצותו של עצמו וא"כ תינח אם שניהם עומדים כגון במילה וכדומה ועיי' ש"ע י"ד סי' רס"ה סעי' ז' אבל בנידון שלפנינו בפדיון הבן שאין האב עם השליח יברך השליח ב' הברכו' על פדיון הבן ושהחיינו על מצות עצמו ומ"מ מהיות טוב אם ימצא דבר חדש כגון פרי יניח לפניו לאפוקי נפשי' ומ"מ העיקור נ"ל לברך שהחינו.
