Jewish Lifecycles and Halacha
Incubators:Put off the Pidyon??
(1תלמוד בבלי מסכת בכורות דף מט עמוד א
. מת הבן בתוך שלשים יום - אע"פ שנתן לכהן יחזיר, לאחר ל' יום - אע"פ שלא נתן יתן. מת ביום שלשים - כיום שלפניו, ר' עקיבא אומר: אם נתן - לא יטול, ואם לא נתן - לא יתן:
(2רש"י מסכת בכורות דף מט עמוד א
יחזיר - דנפל הוה ולא מיחייב בפדיון עד לאחר שלשים.
(3תוספות מסכת בבא קמא דף יא עמוד ב
פ"ה שנהרג ובמת מעצמו לא איצטריך קרא לאשמועינן דאין פודין דהא כתיב ופדויו מבן חדש תפדה אבל נהרג איצטריך לאשמועינן דלא אמרי' אי לאו דאקטיל הוי חי ולא נפל הוי ולפרקיה משמע קצת דאם קים לן בגויה דכלו לו חדשיו וחי היה חייב לפדותו וקשה דבפרק יש בכור (בכורות דף מט.) אמר גבי פודה בנו תוך ל' יום ונתאכלו המעות לאחר זמן אין בנו פדוי ואמאי והא אגלאי מילתא למפרע דלא נפל הוא אלא ודאי גזירת הכתוב היא מופדויו מבן חדש תפדה דאפי' קים לן שכלו חדשיו צריך ל' יום
(4רמב"ם הלכות מילה פרק א הלכה יג
מי שנולד בחדש השמיני, אם היה שלם בשערו ובצפרניו הרי זה ולד שלם ובן שבעה הוא אלא שנשתהה ומותר לטלטלו בשבת ואינו כאבן ומלין אותו בשבת, אבל אם נולד ושערו לקוי ואין צפרניו שלימין כברייתן הרי זה בן שמנה ודאי שלא היה ראוי להולד אלא בתשעה ויצא קודם שיגמר, ולפיכך הוא חשוב כאבן ואסור לטלטלו בשבת, ואעפ"כ אם שהה שלשים יום הרי הוא ולד של קיימא, והרי הוא כשאר הנולדין לכל דבר, שכל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל.
(5שולחן ערוך אורח חיים סימן של
הולד שנולד (כב) עושין לו יג כל צרכיו (כג) ומרחיצין אותו (כד) יד ומולחין אותו (כה) וטומנין השליא (כו) כדי שיחם הולד (כז) וחותכים את הטבור; והני מילי בנולד לט' או לז', (כח) אבל נולד לח' * טו או ספק בן ז' או בן ח', (כט) אין מחללין עליו (ל) אלא אם כן גמרו שערו וצפרניו.
(6שו"ת חלקת יעקב יו"ד סימן קעח
, כן נמי בני"ד, כלי האינקובטור אינו רק טיפול מצוין ליתן לו אויר וחום הנדרש ולהצילו מדברים המזיקים לו, וכשיתחלם איגלאי למפרע שהי' בן קיימא גם מעיקרא, וזו סברא טובה ומתקבלת ובפרט שמבואר כן ממש בתשב"ץ הנ"ל. ודיברתי גם עם רופא חרדי ואמר לי ג"כ בדרך מליצה שכלי זה אינו מחיה מתים רק טיפול בעלמא וכמובן מצוין ביותר.
(7שו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן כח
אולם מצאתי סייעתא לו בספר שו"ת דעת סופר להגאב"ד מפרשבורג ז"ל הנדמ"ח, דבחיו"ד סי' קי"ד נשאל על אודות ילד שנולד בחדש ז' ונתנו את הילד לבית החולים והרופאים עשו תחבולה וחממו אותו ע"י מכונת חשמל וחי שלשה חדשים ואח"כ מת אם צריכים להתאבל עליו בהיות וכל חיותו היה שלא בדרך טבעי. והשיב דדינו ככל הילדים שנולדו שאפילו לא ידעינן דכלו לו חדשיו אם שהו שלשים יום יצאו מכלל נפל ומתאבלים עליהם וגדולה מזו פסק בשו"ת יד יצחק דאפי' בלא נגמרו שערו וצפרניו אם שהה יצא מכלל נפל ומתאבלים עליו, וכן בנדו"ד שחי ג"ח =ג' חדשים= מכש"כ שיצא מכלל נפל, ומה שעשו תחבולה ע"י חימום חשמל זה רק לחיזוק התינוק ודומה לתינוק שנחלה בתוך שלשים יום בחולי מסוכן ונתנו לו תרופות וסמים ולאחר שלשים יום מת דודאי אינו בכלל נפל עיי"ש. הרי סייעתא לפסקו של כת"ר.
ומה"ט נ"ל דבילד בכור לאמו שנולד כך ונתון באינקיובאטאר דמכיון שעברו עליו כך יותר משלשים יום הגם שעדנו לא נימול בגלל חוסר במשקל מכל מקום יכולים, ואולי גם מחוייבים, לסדר לו כבר פדיון הבן וחיסרון במשקל לא מיחשב כמי שלא נגמר, וכן לא נחשב גם כחולה, יעוין בשו"ת שבט סופר חאו"ח סי' ל"א וס' אות חיים ושלום סי' רס"ב סק"ו עיי"ש. ועוד חזון למועד לבוא ע"ז בע"ה ביתר הרחבה. והנני בהוקרה ובברכה מרובה ידידו מוקירו ומכבדו כרו"ע ודוש"ת באה"ר אליעזר יהודא וולדינברג.
