Jewish Lifecycles and Halacha
Pidyon HaBen:Do I really have a choice??
(1רא"ש מסכת בכורות הלכות פדיון בכור
ױומצאתי תקון הגאונים וז"ל. ותקון גאונים לסדורי מנהגא דפדיונא וברכתא דיליה הכי. דמייתי ליה אבוה קמיה דכהנא ומודע ליה לכהנא דבכור פטר רחם הוא. ולשייליה כהנא מאי בעית טפי בריך בוכרך דין או חמשה סלעים דמיחייבת למיפרקיה בהו. וליהדר ליה בוכרא בעינן טפי והילך חמש סלעים בפירקוניה.
(2שולחן ערוך)ברמ"א) יורה דעה סימן שה סעיף י
י"א דמייתי ליה לבכור קמי כהן ומודיע ליה שהוא בכור פטר רחם, והכהן שואל אותו: במאי (טו) בעית טפי בבנך בכורך או חמש סלעים דמחייבת לפדות בהן, והאב אומר: בבני בכורי והילך ה' סלעים בפדיונו, ובהדי שנותן לו המעות מברך ברכות הנזכרות (טור בשם הגאונים) וכן נוהגין במדינות אלו, אם האב אצל הבן. אבל אם אינו אצלו, פודה אותו בלאו הכי, אלא אומר לכהן שיש לו בכור לפדותו, והוא אומר: במאי בעית טפי וכו' (כן הוא בהגהת מרדכי ס"פ האשה וכ"כ הב"י בשם סמ"ק). ואם האב היה רוצה להניח הבן לכהן, אינו יוצא, רק צריך לפדותו (פסקי מהרא"י סי' קל"ה /רל"ה/).
(3שו"ת הרשב"א חלק א סימן תשנח
אביו זה בני בכורי הוא ואני מוזהר לפדותו שנאמר (שמות ל"ד) כל בכור בניך תפדה. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שכשם שזכית אתה לפדותו תזכה להכניסו לתורה ולחופה ולמעשים טובים. ברוך אתה ה' מקדש בכורי ישראל לפדיונם. ונוטל הכהן הכספים ומעבירם על ראש הבן. ויאמר זה תחת זה זה חלוף זה יצא זה לפדיון ונכנס הבן לחיים ולתורה וליראת שמים. ונותן הכהן ידו על ראש הבן ומברכו כגון יברכך ה' וישמרך ואורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך וכיוצא באלו. זה כתב רבינו חננאל ז"ל בפירוש החומש בפרשת שופטים. ויש מוסיפין במקום שאומר האב. ואמו אומרת זה בני בכורי שבו פתח הקדוש ברוך הוא דלתי בטני. חמשה סלעים נתחייבנו ליתן לכהן לפדותו ממנו שכך הוא גזרת המלך שנאמר (במדבר י"ח) אך פדה תפדה את בכור האדם. וכתב ופדויו מבן חדש תפדה. כשם שהכנסתו לפדיון הבן וכו'. וכן נמצא בהלכות הרמב"ן. ואין עכוב בין לשון זה ללשון ראשון. כי לא מצינו לא זה ולא זה בגמרא עד שנצטרך להכריע ביניהם איש הישר בעיניו יבחר לעצמו.
(4שו"ת מהר"י מברונא סימן קכא
וכ' האשירי שכהן לישיילי מאי בעית טפי ברך בוכרך דין כו' ולא נוהגים כן** אלא כאשר כתב מהר"מ בני פי' הרי הוא שלך, ולאחר כן אומר אבי הבן בא"י כו' אלמא דלא נהגינן למשייליה, אבל בשעה שרוצה לתת ה' סלעים מברך כדמשמע לשון האשירי ובהדי דיהיב ליה בידיה
(5שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן רצב
מ"מ לענין פדיון הבן אע"ג דמדינא דש"ס יכול לפדות ע"י שליח כהן מ"מ הגאונים תקינו לומר הכהן מאי בעית טפי וכו' והראשונים צווחו על זה ומ"מ לא עלתה בידם לשנות מנהגם כי כל דבריהם קבלה ותורה ומשמע מזה שגם לכהן עצמו יש כח במעשה הפדיון ולזה אינו יכול לעשות שליח ישראל כי כל מה דאיהו לא מצי עביד לא נעשה שליח וכן אין לקטן כח להוציא הבכור מחיובו עפי"ז והגם יש להוכיח מש"ס הפוך מרב כהנא דשקיל סודרא בפדיון הבן בשביל אשתו מ"מ הגאונים שחדשו זה אחר הש"ס וטעמם נעלם מאתנו ע"כ טוב להביא כהן ממקום אחר ולא יעבור יום הפדיון ושהוי מצוה לא משהינן ואחתום בברכה א"נ. משה"ק סופר מפפד"מ.
(6פתחי תשובה יורה דעה סימן שה ס"ק טו
ע' בת' חוט השני סימן צ"ב שכתב דאין הפירוש שנותן לו הברירה שהרי אם רצה האב להניח הבן לכהן אינו יוצא בזה כמ"ש הרמ"א בסמוך אלא כדי לחבב הפדיון על אביו אומר כן לעשות לו חשק לפדותו דאולי לבו מהסס לפדותו בממון כולי האי כאילו נאנס לכך ע"פ הדבור ואז אין בנו פדוי כדא"ר חנינא לההוא גברא (בבכורות דף נ"א ע"ב) לא גמרת דיהבת מידעם ביש עבדת הילכך אין בנו פדוי לכן כדי שיתן ברצון א"ל הכהן במאי בעית טפי משום שנאמר כי לי כל בכור ואם יחפוץ האב שלא לפדותו יש לו לחוש שמא יחזור הקב"ה ויקחנו ממנו כו' ע"ש (ולע"ד צ"ע מ"ש דאם האב נותן המעות כאילו נאנס ע"פ הדבור אין בנו פדוי חידוש זה לא שמענו וע"ל סימן ס"א סכ"ד שם איתא שמנדין אותו כו' ויש לחלק. ומה שהביא ראיה מר' חנינא לא הבנתי דשם דעת האב היה ע"מ להחזיר ור' חנינא לא רצה לזכות אלא במתנה גמורה כמ"ש בתוס' ובאשר"י שם הילכך אין בנו פדוי משא"כ הכא) וכתב עוד שם בפשיטות דאין כופין את האב לפדות בנו דכיון דגמרינן מדכתיב תפדה תפדה דאם לא פרקיה אבוה חייב לפדות עצמו הוי כאילו נתנה לו התורה ברירה שיכול לסלק מצות פה"ב מעליו ולהניחו לבן עצמו ודומה כלאו הניתק לעשה
(7שו"ת חכם צבי סימן קה
לא ידענא מאי מספקא לך ומ"ש מצוה זו מכל מצות האמורות בתורה שמכין אותו עד שתצא נפשו ולא עוד אלא דנחתינן לנכסיה כדאמרי' בפ"ק דקדושין כ"ט ת"ר הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו ר' יהודא אומר בנו קודמו שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו א"ר ירמי' הכל מודים כל היכא דליכא אלא ה' סלעים הוא קודם לבנו כי פליגי היכא דאיכא חמש משעובדים וחמש בני חורין ר"י סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא בהני חמש פריק לברי' ואזיל כהן וטריף להו והילכך מצוה דגופי' עדיף הרי מבואר דאף מלקוחות טרפינן פדיון עצמו ואף דלא אתא אלא מריבוייא דקרא פדה תפדה כ"ש פדיון בנו שמקרא מלא הוא בכור בניך תפדה שיש לו לכהן לטרוף לקוחות אם נשתעבדו אחרי לידת הבן או לאחר שהיה לו ל' יום
(8שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן סב
וכן בפדיון הבן, מי שחושב שכל הנולד לו בן בכור חייב ליתן צדקה לכהן ה' סלעים ואינו יודע כלל שפודה בכך את בנו יתכן שהבן אינו פדוי והכהן צריך להחזיר לו מעותיו. ואפשר דלפיכך תיקנו הגאונים לומר "במאי בעית טפי" וכו', למען ידעו פשוטי העם שאין זה סתם "נתינה" אלא "פדיון", ואף שלפי זה יוכל האב לטעון שלא נתן לכהן את החמשה סלעים רק מפני הפחד שלא יחטוף ממנו את בנו אבל אילו ידע שגם אם לא יפדה נשאר הבן שלו לא הי' נותן לו ונמצא דזכיית הכהן הוי בטעות, נראה דלא חשו כלל להא מלתא.
(9הערות על שו"ת מהר"י ברונא סימן קכא הערה ** ואח"כ שמעתי
ואח"כ שמעתי שכן הנהיגו קמאי למישלי מאי בעית טפי ואני הנהגתי שיאמר לו הכהן תרצה לפדות בנך זה בה' סלעים כאשר כתוב בתורה ויאמר הן:
