Jewish Lifecycles & Halacha
The Wedding: A Personalized Kesuba
שו"ת הרמ"א סימן קכה (1
וידוע המנהג פשוט בישראל שאין החתן כותב בעצמו הכתובה או שטר אירוסין, והוא מטעם שאין אנו בקיאים בכתיבה. ואפילו מי שיודע לכתוב אינו כותב שלא לחלק בין בקיאים לשאינן בקיאים, ולכן כותבה בכל מקום החזן כמו שקורא בתורה לכל אדם לתקנת שאינו בקי
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף כו עמוד א (2
מתני'. הכותב טופסי גיטין - צריך שיניח מקום האיש, ומקום האשה, ומקום הזמן; שטרי מלוה - צריך שיניח מקום המלוה, מקום הלוה, מקום המעות, מקום הזמן; שטרי מקח - צריך שיניח מקום הלוקח, ומקום המוכר, מקום המעות, מקום השדה, ומקום הזמן, מפני התקנה; ר' יהודה פוסל בכולן; ר' אלעזר מכשיר בכולן, חוץ מגיטי נשים, שנאמר: +דברים כ"ד+ וכתב לה - לשמה.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף כו עמוד א (3
ר' יהודה פוסל בכולן, גזר טופס אטו תורף, גזר שטרות אטו גיטין;
רש"י מסכת גיטין דף כו עמוד א (4
ר' אלעזר מכשיר בכולן - ובלבד שיניח מקומות הללו.
ש"ך חושן משפט סימן מח ס"ק א (5
(א) ויכול לכתוב הכל שם הלוה כו' - ולרש"י [גיטין כ"ו ע"א ד"ה ר' אלעזר] אסור, אלא צריך להניח מקום הלוה והמלוה והמעות והזמן, וכן בשטרי מקח צריך להניח מקום הלוקח והמוכר והמעות והשדה והזמן, דגזרינן שטרות בתורף אטו גיטין. ונ"ל כדבריו, דכן משמע פשטא דמתני' [שם] דר' אלעזר לא פליג את"ק בהא. ומה שהקשו התוס' [שם ד"ה רבי אלעזר] והרא"ש [שם פ"ג סי' ב'] [והרשב"א בחידושיו שם ע"ב ד"ה ואפילו] על פירש"י, מהא דפריך בש"ס [שם ע"ב] מרב פפי דלא כתיבנא אשרתא דדייני דמיחזי כשיקרא, י"ל דס"ל לש"ס דאי חיישינן למיחזי כשיקרא, הא נמי מיחזי כשיקרא, אע"פ שאינו מזכיר הלוה והמלוה והמעות, כיון שכותב טופס השטר למי שצריך לו כל זמן שלא נעשה הענין. דהא אף לדברי התוס' וסיעתם אין חתומים עדים, ואפ"ה בכתיבה מיחזי כשיקרא, וא"כ ה"ה בהא. עי"ל דפריך, דמשמע דמסתמא לא פסיל במתני' אלא משום גזירה דגיטין, וכדפירש בש"ס שם בסמוך [ע"א] להדיא, הא לאו הכי כשרה וא"כ ל"ח למיחזי כשיקרא ואשרתא דדייני וכה"ג כשרה, והא אמר רב פפי דפסולה. גם מה שהקשו הא דלא פריך בלאו הכי אפילו הוה ס"ל כרבנן, י"ל דאה"נ דהוה פריך הכי, אלא דהוה מצי לשנויי דילמא הלכה כר' יהודה, אבל השתא דפסק כר' אלעזר פריך שפיר מרב פפי. ועי"ל דעדיפא מיניה משני, דליתא לדרב פפי כלל, ע"ש. וכה"ג אשכחן בכמה דוכתי בש"ס. גם הר"ן פרק כל הגט [שם י"ג ע"א מדפי הרי"ף] כתב כדברי רש"י ע"ש. וכ"כ ראב"ן דף קל"ו ע"ד [גיטין כ"ו ע"א] בסתם סופר הכותב שטרי מלוה שיהו מזומנין, צריך שיניח מקום הלוה ומקום המלוה ומקום המעות ומקום הזמן, שטרי מקח צריך שיניח מקום המוכר ומקום הלוקח ומקום המעות [והשדה] ומקום הזמן, ע"כ:
שולחן ערוך חו"מ סימן מח (6
סעיף א
סופר שבא לכתוב טופסי שטרות כדי שיהיו מצויים אצלו, הרשות בידו. א א] ויכול לכתוב א) הכל: שם הלוה והמלוה והמעות, ב] רק שיניח מקום הזמן, שלא יהיה מוקדם. אבל שטר שנכתב על הלואה אחת, ונפרע, אינו יכול לחזור וללוות בו, אפילו אם הכל ביום אחד, שאינו מוקדם, ב {א} שכיון (א) [א] ב) שנמחל שעבודו (ב) אינו חוזר ולוה בו. ג] ואם פרע מקצת חובו, אינו חוזר ולוה בו באותו שטר אותו מקצת, דהוי (ג) נמחל שעבודו (ד) לאותו מקצת. הגה: ד] ויש מי שאומר הא דנמחל שעבודו, היינו הקנין הראשון; ולכן ג אם חזר וקבל קנין, יכול (ה) לחזור וללות בו (מרדכי פרק כל הגט). ואפילו לא חזר והקנה לו, ד רק שחזר ה [ב] ג) ומסרו לו (ו) בפני עדים, למאן דאמר עידי מסירה עיקר אפילו בשטרות (מרדכי פרק הכותב), ו ועיין לקמן סימן נ"א.
שו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן פא (7
אמנם כשאני לעצמי אני מרחק מאד את הכתובות הנדפסות ומעולם לא נתתי אותם לבא בגבולי, בראותי בכל אשר באו לידי, כי מלאים שבושים הצריכים תיקון וממילא צריכים אשרתא, ואפילו ימצא מדפיס אחד מאלף שידקדק הדק היטב בלי שום שגיאה הכל כנמסר לנו בס' נ"ש, מ"מ בע"כ יניח חלק כדי למלאות התורף, וא"א לכוין שלא יהי' אחרי המלאותו בכת"י קלקול במה שצריך הסופר ליזהר במ"ש בחו"מ סי' מ"ב ס"ג ע"ש ובמס' ב"ב קס"ז, ברשב"ם ד"ה אמר אביי, ובכמה קהלות הדבר נמסר להדיוטים שאינם יודעים פרק בדינים אלו.
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן קעח (8
והנה ראיתי אחדים מדקדקים לכתוב בידם כל הכתובה ואין רוצים ליקח כתובות הנדפסים אף אלו שנדפסו כהוגן, וברור שאין בזה שום מעלה ועדיפות מהכתובות הנדפסים, דאין צריכין לכתוב הכתובה לשמה כמו שא"צ בשאר שטרות ואין שום חלוק בין שטרי ממון לכתובה. וגם הא אף בגיטין הוא שיטת הרמב"ם בפ"ג מגירושין ה"ז שמותר לכתחלה לסופר לכתוב טופסי גיטין שפסק כת"ק בגיטין דף כ"ו, ורק בזה פליגי עליה הרי"ף והרא"ש דפסקו כר"א עיי"ש, ולכן בכתובה ושאר שטרות שלכו"ע מותר לכתוב לכתחלה טופסי השטרות אין שום מעלה ועדיפות, והוא טירחא שלא לצורך ממש, דאף שר' יהודה פוסל שם במתני' גם בשטרות לכתוב טופסין מגזירה אטו גיטין וטופס אטו תורף, ליכא שום עדיפות להחמיר כתנא שאיפסק בגמ' דלא כוותיה, דרק בפסקי הגאונים שייך להחמיר למעלה ועדיפות אף כשיטת היחיד משום שאפשר גם לחלוק על פסקי הגאונים שאחר הגמ' ולכן יש מקום להחמיר, אבל נגד פסק הגמ' שא"א לשום גאון לחלוק על זה אין שום מקום להחמיר כהתנא והאמורא דאיפסק דלא כותיה, והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין
תוספות מסכת גיטין דף פ עמוד א (10
כי יתביתו בהיני כו' - ואור"י דאלו שתי מקומות סמוכין הן זה לזה כדאמרינן בפ"ג דביצה (דף כה:) רב הונא הוו מכתפי לי' משילי להיני ומהיני לשילי משמע דקרובות הן זו לזו ולרבותא נקטינהו הני דאע"פ שאין דומה כל כך לשיקרא כיון שיכול לבא מזה לזה ביום אחד יש להחמיר ואור"י דאע"ג דבגט פסלינן היה במזרח וכתב במערב וה"ה עדים שלא יחתמו מ"מ בשאר שטרות אם כתב שילי בהיני כשר כדאמרי' באחד דיני ממונות (סנהדרין לב.) שטר שכתבו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו בא' בניסן עמנו הייתם כשר דחיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו אלמא אע"פ שלא היה בעיר ביום הכתוב בשטר כשר מ"מ אור"י שאין עושין יפה אותם שרגילים לכתוב כתובה בעיר אחרת שאין מקום החופה אע"פ שלא יהיה הסופר שם ביום החופה דלכתחילה צריך ליזהר אף בשאר שטרות כדאמר ליה רב לספריה כי יתביתו בהיני וכו' אך קשה לר"י דבפ' גט פשוט (ב"ב דף קס.) משמע דגיטין מאוחרין כשרים דאמר גט מקושר שעדיו מתוכו כשר לפי שיכול לעשותו פשוט דאז הוה מאוחר דבמקושר מלך שנה מונין לו שנים (שם קסד:) וביבמות נמי בפרק ר"ג (דף נב.) אמר לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט אע"פ שכתב מן האירוסין זמן של אחר נישואין א"כ אמאי פסלינן הכא היה במזרח וכתב במערב והלא אם יראו שלא היה סופר בעיר ביום כתיבת הגט יאמרו שאחרוהו וכתבוהו ודוחק הוא לומר דגט מאוחר לעולם פסול וההיא דמקושר שכתב עדיו מתוכו לא איירי בגט אשה אלא מיירי בשטר וההיא דכשאכנסנה אגרשנה שכתבו בו ביום של נישואין קודם הנישואין דלא משתמיט בשום מקום שיהא גט מאוחר פסול וי"ל שמא גט מאוחר אינו כשר אם לא יהיו לבסוף באותה העיר ביום שכתוב בגט הסופר והעדים ועוד י"ל דגט מאוחר ודאי כשר טפי שכתוב מקום שעומד בשעת כתיבה אע"פ שכשיבא הזמן הכתוב בו לא יעמדו שם הסופר והעדים יתלו שאיחרוהו וכתבוהו אבל היה במזרח וכתב במערב שאינו כותב מקום שעומד באותה שעה פסול משום מיחזי כשיקרא ועוד כי פעמים נודע שלא איחרוהו ויסברו העולם שהקדימוהו.
