Jewish Lifecycles & Halacha
Wedding Invitations: Placing Possukim
שולחן ערוך יו"ד סימן רפג סעיף ד (1
ו ה] <ג> אסור לרקם (ג) פסוקים בטלית.
שו"ת רדב"ז חלק ד סימן מה (2
(אלף קיח) שאלה על מה שנהגו במצרים לרקום על הטלית פסוקים של תורה בזהב:
תשובה כבר נשאל הרמב"ם ז"ל על זה והשיב שהוא אסור ונתן בה כמה טעמים כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. ומה שנראה לי מדבריו ז"ל דאפי' דברים של חול אסור לרקום אותם בכתב אשורית שהרי הכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ותלויין בו ובצורת האותיות כמה סודות עמוקים ואסור להשתמש בו בדברים של חול כל שכן הכא שאם בלה הטלית מתוך /מתיך/ את הזהב ונמצא מאבד את הכתב בידים. ואם כתב פסוקים מן התורה אפי' בכתב אחר אסור דלא גרע משאר ספרים ופירושן וביאורן שאסור לאבדן ביד והמאבדן מכין אותו מכת מרדות כאשר כתב בפרק ו' מהלכות יסודי התורה. הכלל העולה שאם הוא ענין שיש בו קדושה או שהכתב אשורית אסור כנ"ל:
ט"ז יורה דעה סימן רפג ס"ק ג (3
(ג) אסור לרקם פסוקים בטלית. - מהטעם דלעיל שאסור לכתוב פסוק אחד ועוד לפי שהטלית אע"פ שיש בו ציצית הם תשמישי מצוה ולא קדושת הגוף וע"כ יכול לבא בטלית מצוייצת לבית הכסא ולבית הטבילה ולהשתמש בו ולכסות בו את הערוה ואיך יביא כתבי הקדש במקום הטינופת וזלזול עד כאן לשון רמב"ם בתשובה מביאה ב"י ולפי זה בכל מקום שיוכל לבא לידי זלזול איזה פעם לא יכתוב שם פסוק:
ש"ך יורה דעה סימן רפג ס"ק ו (4
ו אסור לרקם פסוקים בטלית - מפני שהוא מביא פסוקי התורה לידי זלזול כי הציצית שבטלית אינם אלא תשמישי מצוה ולא תשמישי קדושה ומותר לבא בטלית מצוייצת לבית הכסא ולבה"מ ולהשתמש בו ולכסות בו את הערוה ואיך יביא פסוקי התורה במקום טינופת וזלזול וכתב העט"ז ומטעם זה התירו לכתוב פסוקים על המפות של ס"ת מפני שהם תשמישי קדושה ואסור לנהוג בהם קלות עכ"ל ואף ע"ג דרבינו ירוחם שם כתב עוד טעם לאסור והיינו משום שאסור לכתוב מן התורה פסוקים כבר נתבאר דיתפשט המנהג להקל בזה ועיין ברבינו ירוחם שם שהביא תשובת הרמב"ם שהאריך בזה:
ערוך השולחן יורה דעה סימן רעו (5
סעיף כט
יש מהגדולים מתרעמים על מה שנהגו לצייר מנורה על קלף או נייר וכותבים בהם פסוק שויתי ד' לנגדי תמיד ועוד פסוקים ולבסוף מוטלים בבזיון [תב"ש] וכן אותם הכותבים פסוקים ושמות על כותלי בתי כנסיות ואח"כ כשמתיישנים ונופל עליהם אבק באים לידי מחיקה ויתאמצו למנוע את ההמון מלעשות כאלה ויורום דעבירה קעבדי ולא מצוה וכן על ארון הקדש לבלי לכתוב פסוקים וכ"ש לעשות פרט שנה משמות וכן לרקום פסוקים על פרוכת וכפורת ומעילי ס"ת יש למנוע ולהזהיר לבלי לעשות וכ"ש הריקום מפסוקים על מטפחות דאין לעשות וכ"ש על כוסות של כסף ויש אוסרים לשתות מהם אם פתוח עליו איזה שם משמות הקדושים [עי' פ"ת סקכ"ה וסקכ"ו מתשו' פמ"א ונו"ב]:
שו"ת גינת ורדים חלק אורח חיים כלל ב סימן כה (6
אכן עוד זאת צריך ליזהר בטלית זו שכשיתעטף בה וישב ע"ג ספסל יגביהנה ויאחזנה מן הצדדין מכאן ומכאן ויזהר שלא לישב על גופה של טלית זו כי איככה ישב על טלית זו ופסוקי תורה מרוקמים בה והרי זה כיושב ע"ג ס"ת ואפי' לישב ע"ג מטה שס"ת מונח עליה אסור כדאיתא בפ' אלו מגלחין ק"ו בכיוצא בזה דהוי איסור גדול. נשאר עלינו לדקדק אם יכול לברך על טלית זו כיון דהא אסיקנא דאתעביד עבירה בטלית זו לרקום עליה פסוקים שלא מן הדין והנה הר"ן ז"ל ריש פרק לולב הגזול כתב דלא אסר הכתוב מצוה הבאה בעבירה ה"מ בשלא קנהו עדין א"נ כשקנהו אלא שהמצוה מסיייעת /מסייעת/ בקנין כו' אבל כל שנקנה בתחלה בלא סיוע המצוה שוב אין בו משום מצוה הבאה בעברה ולשיטתיה אזלי התו' פ' לולב הגזול דף ל' ע"א ד"ה הא קניא וכתבו עוד דהא דמשמע בפ' הגוזל קמא בההיא דגזל סאה דאע"ג דשינוי קונה חשיב מצוה הבאה בעבירה אע"פ שקנהו בשינוי מעשה קודם שבא לידי חיוב חלה התם דימיא בעלמא א"נ שאני ברכה דאיכא נמי הזכרת שם שמים ע"כ ומרן בש"ע א"ח סי' תרמ"ט כתב שאם גזל לולב ושפהו כשר דקניא בשינוי מעשה ומיהו לא יברך עליו ע"כ, ולכאורה איכא למילף מינה לנ"ד דאע"גב דעבירה זו דריקום הפסוקים בטלית כבר נעשית מקדם שלא בשעת עטיפה בציצית מ"מ יש להחמיר שלא להזכיר ש"ש =שם שמים= על דבר שנעשית בו עבירה.
שו"ת שואל ונשאל חלק ה - יורה דעה סימן קכד (7
וראיתי למרן ז"ל בש"ע יו"ד סימן רפ"ב ס"ד שכתב דאסור לרקום פסוקים בטלית ע"ש. ומדלא השמיענו רבותא טפי דאסור לרקום אותיות אשוריות בטלית נראה קצת דלא קאסר אלא פסוקים. גם לשונו ז"ל מורה דהיינו לכתחילה אך אם כבר רקם אין בהם דין קדושה דאלת"ה הי"ל ללמדנו רבותא טפי בדיעבד דאם רקם אסור למוחקם. גם מדברי הרמב"ם ז"ל שהזכיר מרן בב"י שם נראה דאין כאן איסור ממש רק מדרך המוסר וקדושה ולכן כתב שם לשון גנאי. ומה שסיים שם בכתב אחר להתיר להשתמש בו בדברי חול. פשוט דכוונתו דכה"ג גם גנאי ליכא. ואם היה איסור בדבר היה מזכיר דברי הש"ס בזה. ובפרט דהרב דברי יוסף ז"ל הוכיח מכמה מקומות להתיר וכן עמא דבר.
שו"ת עבודת הגרשוני סימן יז (8
אהו' בני ידידי חביבי יניק וחכים מש"ה שפיר קאמר' קל וחומר סביר וגמיר האלוף התורני כהרר משה נר"ו עתה באתי לקרוא לשלו' ולגלות את אזניך שג"י הצהירי' אשר כונית משרים יום ו' במדבר האירו אל מול עבר פני יו' ב' שלח ומה מאד הגדלת השמחה כשמחה בקציר לכתבה א"א כי היריעה תקצר כי זה קרוב לחצי שנה שלא ראיתי מכם שום אות או תמונה תשובה על כל כתבי ואין עונה ואין כסף והנה מילי בעלמא אכתוב לך בנייר בפני עצמו כדי שלא לערב דברי חול עם דברי קדושה וכן אני נוהג עם כל אדם ונכון הוא מכמה טעמי' והנה בכתבך אם היית כותב ד"ת בנייר בפני עצמו הייתי יוכל ליתנו לקרות לכל הלומדים ובאשר שערבת הדברים הייתי מוכרח לקרות לפניהם וד"ל בכן אהובי בני מכאן והלאה ממני תראה וכן תעשה וע"ד מה שכתבת בענין מעשה שהיה שהובא לפניכם תרנגלות שמינה ולא היה לה מרה למראות העין וקודם שטעמתם במקום המרה אם יש שם מרירות נאבדה הכבד.
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קלה ד"ה אבל בעובדא (9
ותמיהני איך שיקרו לכתר"ה לומר שאני התרתי איסור חמור כזה לזלזל בשמות הקדושים ובפסוקי תורה ובנוסחי ברכות אשר מפורסם לכל שאני צועק ככרוכיא גם על הלוחות ששולחים מאיזה מוסדות להרבה בנ"א כדי שישלחו להם נדבותיהם בשביל זה ומדפיסים שם כמה ברכות ונוסח הקדיש ומוסד אחד היה אשר שמע לקולי וגנזם ולא שלחם אף שכבר הדפיס אותם וצריך להשתדל ששום מוסד לא יעשה זה. ואני בעצמי נזהרתי שאף על ההזמנות לחתונות בני ובנותי לא כתבתי שום פסוק אף לא קול ששון וכן הוא מן הראוי לכל אדם להתנהג. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן לח (10
וכבר אמרתי שאין להדפיס על מכתבי הזמנות לנישואין שום פסוק (אגרות יו"ד ח"ב סוף סימן קל"ה ד"ה אבל בעובדא, ועי' עוד בזה אגרות או"ח ח"ד סימן ל"ט ד"ה והנה טעם, וד"ה והטור, וד"ה וטעם הר"ן וד"ה אבל עיין) ואף לא תיבות קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה דהוא קרא בירמיה (ל"ג י' - י"א) דליכא שום צורך לזה. ויש שכותבין בהזמנה קול ששון וקול שמחה בשתי שורות כל אחת משתי תיבות, וכן קול חתן וקול כלה בשתי שורות. וטעמם ששתי תיבות אין להחשיב שהוא כתיבת קרא, ומכיון שנכתבו בשתי שורות לא מצטרפי להחשיב שהוא כתיבת הקרא שהרי ליכא שורות כאלו בקרא. והוא טעם נכון לכאורה, וידוע מזה לכו"ע שאין כוונתו לכתיבת הפסוק אלא לברכה בעלמא - שנקט לשון הקרא לברכה. אבל יותר מסתבר שאין לכתוב זה בהזמנות, שאין בזה מקום לברכה.
