Jewish Lifecycles & Halacha

F.L.O.P.S.?: Issues that can make a Shidduch flop

 

(1תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נז עמוד א

 

. נותנין לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה. וכשם שנותנין לאשה, כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו. 

 

(1aרש"י מסכת כתובות דף נז עמוד א

 

לפרנס עצמה - בתכשיטין.

לפרנס עצמו - בצרכי סעודה וחופה.

 

92טור אבן העזר סימן סד

 

כתב ה"ר אפרים אי אמר חתנא לא טריחנא אלא כניסנא בלא סעודתא וקרובי הכלה בעו דלעביד סעודתא כייפינן ליה דלעביד סעודתא כפום מנהגא דחזי לדידיה ולדידה דקי"ל עולה עמו ואינה יורדת עמו

 

(3שולחן ערוך אבן העזר סימן סד סעיף ד

 

אם החתן אינו רוצה לעשות סעודה, וקרובי הכלה רוצים שיעשה סעודה, כופין אותו שיעשה סעודה לפי כבודו ולפי כבודה.

 

(4ים של שלמה מסכת כתובות פרק א סימן א

 

א. דין מן הסתם הוצאת החתונה על החתן, וצריך לטרוח ג ימים בסעודה, וקרובי הכלה כופין אותו לעשות הנשואין כפי מנהג העיר, לפי כבודו וכבודה:

מתניתין (ב' ע"א) בתולה נשאת ליום הרביעי, ואלמנה ליום החמישי, ולמה נשאת ליום הרביעי, כדי שתבעל בליל חמישי, ואם ימצא טענת בתולים, ישכים לבית דין בעוד כעסו עליו, ולא יתקרר דעתו, שפעמים בשבת בתי דינין יושבין, ביום ב', וביום ה', ופריך תלמודא, ותנשא באחד בשבת, שלמחר נמי יושבים כו', ומשני, שקדו, פירוש, מיהרו חכמים ואימנו לתקן תקנת בנות ישראל, שיהא אדם טורח בסעודה שלשה ימים, ראשון ושני ושלישי, ואיירי שלא הכין עצמו מקודם על הנשואין, כגון שכלו זמן הבתולה לאירוסין, דהיינו י"ב חודש, ביום א', ואז הוא הדרך להתחיל ולהכין לצורך הנשואין, אבל היכא שהכין עצמו מקודם, אין צריך ג' ימים, וכתב רבינו אפרים (רא"ש סימן ג') אי אמר החתן לא טרחנא, אלא אכניסה בלא סעודה, לא זו שהיא יכולה לעכב, אלא אפילו אי קרובי הכלה בעו דלעבד סעודה, כפינן ליה למעבד סעודה, כפום מנהגא דחזייא לדידיה ולדידה, ומסתמא כמנהג המקום, וכן כתב שמעשה בא לפני רבו הרי"ף, והורה כן, וכן הסכימו האחרונים, ונראה לי ראיה לדבריו, מדקאמר שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל, משמע דבדידה תליא, דחשו חכמים לכבודה, ומדבריהם משמע, דהוצאת הנשואין על החתן, וכן משמע לקמן (ג ע"ב) גבי מת אחיו של החתן כו', אם לאו שמתנה בקנין מקודם, כי הכל לפי התנאי:

 

(5תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט עמוד א

 

גמרא. ורמינהו: ההולך לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ולשבות שביתת הרשות - יחזור מיד! אמר רבי יוחנן: לא קשיא; הא - רבי יהודה, הא - רבי יוסי. דתניא: סעודת אירוסין - רשות, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: מצוה.

 

 

 

(6תלמוד בבלי מסכת חולין דף פג עמוד א

 

מתני'. בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו: אמה מכרתי לשחוט, בתה מכרתי לשחוט, ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה: וכדברי רבי יוסי הגלילי: אף ערב יום הכפורים בגליל. אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שאין לו ריוח, אבל יש לו ריוח - אין צריך להודיעו, ומודה רבי יהודה במוכר את האם לחתן, ואת הבת לכלה - שצריך להודיעו, בידוע ששניהם שוחטין ביום אחד. בארבעה פרקים אלו משחיטין את הטבח בעל כרחו, אפילו שור שוה אלף דינרים ואין לו ללוקח אלא דינר - כופין אותו לשחוט; לפיכך, אם מת - מת ללוקח, אבל בשאר ימות השנה אינו כן, לפיכך, אם מת - מת למוכר.

 

(7שולחן ערוך )רמ"א( אבן העזר סימן נ סעיף ו

 

 כב] שנים ששידכו ביניהם והיו דרים בעיר אחת ועשו קנס ביניהם, כ ואח"כ יצא אחד מן העיר ורוצה שהשני ילך אחריו לקדש, (כא) אם אינו רוצה, כג] פטור מן הקנס (ריב"ש סימן קע"ז ובתשובת הרמב"ן סי' רע"ח). כא (כב) ועיין בח"ה סימן י"ב סעיף ט' אם רוצה העובר ליתן הקנס, אי מחויב לקיים הדבר מצד קיבול הקנין.

 

(8בית שמואל אבן העזר סימן נ

 

כ ואח"כ יצא א' - היינו ע"פ אונס יצא לכן שניהם פטורים מקנס אבל אם יצא א' בלא אונס הוא חייב קנס והשני פטור ואם אינן דרין בעיר א' אמרינן משדכן בנותיהן דעתן שישאו במקומן אפילו אם היה הבעל ממקום אחר אח"כ /אא"כ/ התנו בפי' כן ע"ש בתשובה ועיין בי"ד שם: