Jewish Lifecycles and Halacha
The Wedding: Civil ceremonies
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ב עמוד א (1
האשה נקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף, בשטר, ובביאה.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף פא עמוד א (2
מתני'. המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, ב"ש אומרים: אינה צריכה הימנו גט שני, ובה"א: צריכה הימנו גט שני. אימתי? בזמן שנתגרשה מן הנשואין. ומודים, בנתגרשה מן האירוסין - שאינה צריכה הימנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה.
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף פא עמוד ב (3
אלא מתני' בשלא ראוה שנבעלה, ור' יוחנן דאמר כי האי תנא; דתניא, א"ר שמעון בן אלעזר: לא נחלקו ב"ש וב"ה על שלא ראוה שנבעלה - שאינה צריכה הימנו גט שני, על מה נחלקו? על שראוה שנבעלה, שבש"א: אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובה"א: אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ומתני' דאוקימנא בלא ראוה שנבעלה, במאי פליגי? דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה, ב"ש סברי: לא אמרי' הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה, וב"ה סברי: אמרינן הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה,
שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן כו סעיף א (4
א] אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה (א) דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלום. א ב] ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה, אינה נחשבת כאשתו, ג] ואפילו אם ייחדה לו, ד] אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו. הגה: דבודאי בושה היא מלטבול, ה] ובא עליה בנדתה (טור). אבל אם מייחד אליו אשה וטובלת אליו, ו] יש אומרים שמותר והוא פלגש האמורה בתורה (הראב"ד וקצת מפרשים). ז] ב (ב) וי"א שאסור, ח] ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה (דברים כג, יח) (הרמב"ם והרא"ש והטור). ט] עכו"ם שנשא עכו"ם, ג (ג) וכן מומר שנשא מומרת לעבודת כוכבים בנימוסיהן, ונתגיירו אח"כ, אין כאן חשש קידושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אע"פ ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא (ריב"ש סימן ו' ובת"ה סימן ר"ט) וע"ל סימן קמ"ט סעיף ו'.
בית שמואל סימן כו ס"ק א (5
א ואפילו בא עליה לשם אישות - עיין סי' קמ"ט כל שנשאה וגלוי לכל הוי כאלו היה עדים בעת הביאה לפ"ז אם הי' גלוי שנוש' אותה לשם אישות הוי קידושין בביאה אלא איירי שלא היה בגלוי:
שו"ת הריב"ש סימן ו (6
הכא בנדון זה לא בעל לשם קידושין. דכיון שהתנו בנישואין בחקות העובדי ככבים ובבית במותם מפי הכומר, הרי הוא כאילו פירשו שאין דעתם לשם קדושין כדת משה ויהודית, אלא בדרכי עובדי ככבים, שאינן בתורת קדושין וגיטין. וא"כ אינה כנשואה, אלא שהיא אצלו כמו פלגש בלא כתובה וקדושין.
שו"ת הריב"ש סימן ו (7
ועוד שזו כשתבעוה לינשא ונתפייסה, היתה צריכה לישב ז' נקיים, והיתה בחזקת נדה, ולא טבלה לנדתה, שהרי לא הי' להן אז אחר הגזירה מקוה טהרה, וא"כ הרי בא עליה ביאת זנות מספק נדה. ואם לאיסור כרת התיר עצמו בביאתו, איך יחוש לאיסור קל של פנויה.
שולחן ערוך אבן העזר הלכות גיטין סימן קמט (8
סעיף ה
ט] לא אמרו חזקה זו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם, שהרי אשתו היא ובאשתו הוא שחזקתו שאינו עושה בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות או שיפרש שעל תנאי הוא בועל; אבל שאר כל הנשים בחזקה שבעל לשם זנות, עד שיפרש שבעל לשם קידושין.
סעיף ו
י] וכן איש ואשה שהמירו לעבודת כוכבים, באונס הגזירות, ונשאו זה לזה בחקות עובדי כוכבים, אף על פי שמתייחדים זה עם זה בכל יום לעיני הכל, אין חוששין להם משום קדושין (ועיין לעיל סימן כ"ו).
הגאון בעל שאגת אריה בתשובה שהובאה בשו"ת בית אפרים (חאה"ע ס"ס מב) (9
נ"ל סברא לומר שכל מ"ש חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קידושין בעל, אין זה אלא בדורות הראשונים, שהיה דרכם לפעמים לקדש בביאה, ואי אפשר לקדושי ביאה בלא עדי יחוד, והיה דין זה ברור וידוע לכל, אבל בזמנינו ובמדינות אלו שאין דרכם לקדש בביאה כלל, ואין דין זה ידוע אלא לתלמידי חכמים הבקיאים בהלכות קידושין, משא"כ לאדם זה שקרוב לומר שלא היה יודע ואינו בקי בהל' קידושין, כי היכי דנימא שבעל לשם קידושין, וגם עדי היחוד אינם בקיאים בזה כלל, והלואי שרוב המורים בזמנינו ידעו הל' קידושין על מתכונתם. ולכן בנ"ד אין לחוש לקידושין.
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן עה (10
אבל באלו שאף שאפשר שאינם חשודים על איסור פנויה הרי גם אפשר שחשודים וליכא שוב אנן סהדי, שלכן אף שהם חשבו לבעול לשם קידושין הוי כקידושין בלא עדים שאינו כלום. עכ"פ בזה יש לדון וכ"ש במדינה זו שבעוה"ר ידוע שיש הרבה שפרוצים באיסור נדה וזהירים באיסורים אחרים שיש לחוש להצריך גט.
אבל במופקרין לעבור על כל איסורי התורה ונוהגין כנכרים ודאי מופקרין לאיסור זנות של כל עריות וכ"ש לאיסור פנויה ואין צריכין גט מדינא. ולכן במקום עיגון יש להתירה לעלמא בלא גט. ועיין בספר פירושי איברא להגאון ר' יוסף אליהו הענקין שליט"א שהוא מצריך גט מדינא ודחק שם בדברי הריב"ש אבל אני בארתי בתשובה שא"א לפרש כדבריו בדברי הריב"ש. והעיקר לדינא שאינה צריכה גט.
שו"ת קול מבשר חלק א סימן כב (11
הנה כמעט כל הגאונים בדור שלפנינו הסכימו דנשואין אזרחיים שנעשו בנימוסי ערכאותיהם א"צ כלל גט לדינא, וגם מקצתם שלמעשה הצריכו גט מצד חומרא הינו דווקא בגוונא שבא לב"ד ורק מפני שהב"ד לא רצו לסדר הקידושין מאיזו סיבה מחמת בזיון המשפחה או מחמת איסור דרבנן או אפילו מחמת איסור לאו שאין בו כרת והי' מוכרח לעשות נישואין אזרחיים. אבל בנידון דידן שהוא קומוניסט וכופר ומלעיג על הדת ומומר לכל התורה כולה ואף שהי' לו רב לא רצה לעשות חו"ק כדמו"י בשאט נפש בודאי אין לחוש כלל שכיון לשם קידושי ביאה מחמת החזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ו
שו"ת יביע אומר חלק ח - אבן העזר סימן י (12
הנה בספרי שו"ת יביע אומר ח"ו (חאה"ע סי' א) הבאתי מחלוקת האחרונים בדין "נישואין אזרחיים" אם יש להם תוקף ע"פ ההלכה להצריכה גט או לא, מערכה לקראת מערכה, וכתבתי שם, שבהיותי משרת בקודש במצרים בשנת התש"ט, בא לפני מעשה, והיה חשש עיגון רציני לאשה שהבעל שנישאת לו בנישואין אזרחיים חמק עבר ולא נודעו עקבותיו, והתרתי אותה בלא גט, וסמכתי ראשי ורובי על הפוסקים המתירים, ומתוכם בעל שאגת אריה בתשובתו שהובאה בשו"ת בית אפרים (חאה"ע ס"ס מב דצ"ז ע"א), שדוקא בדורות הראשונים שהיה דרכם לפעמים לקדש בביאה, ואי אפשר לקידושי ביאה בלא עדי יחוד, והיה דין זה ברור וידוע לכל, מש"ה אמרינן חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קידושין בעל, אבל בזמנינו ובמדינות אלו שאין דרכם לקדש בביאה כלל, ואין דין זה ידוע אלא לתלמידי חכמים הבקיאים בהל' קידושין, אין לחוש שבעל לשם קידושין, שקרוב לודאי שאין האיש הזה יודע דין זה, כדי שנחוש שלשם קידושין בעל, וגם עדי היחוד אינן בקיאים בזה כלל, והלואי שרוב המורים בזמנינו ידעו הלכות קידושין על מתכונתם, לכן בנ"ד אין לחוש לקידושין כלל. ע"ש. וכיו"ב כתב המהר"ם שיק (חאה"ע סי' כא), וכ"כ הגאון השואל בשו"ת בית יצחק (חאה"ע סי' כט). ע"ש. ויש צירוף גדול לזה, מ"ש הרדב"ז בתשובה ח"א (סי' שנא), שלא אמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא בישראל כשר הזהיר במצות, דלא שביק היתרא ואכיל איסורא, משא"כ במי שאינו זהיר באיסור נדה, ואין אשתו טובלת לנדתה, ולא חייש לאיסור כרת, בודאי דלא חייש לאיסור בעילת זנות, ואמרינן שלא בעל לשם קידושין, ואינה צריכה גט. ע"ש. וכן כתבו כמה אחרונים לצרף סברא זו להקל. והביאותים בתשובה הנ"ל. ומה שהחמיר הגאון הראגצ'ובי בשו"ת צפנת פענח (סימן כו - כז) בדין נישואין אזרחיים להצריכה גט, ונמשכו אחריו איזה אחרונים מרבני זמנינו, הנה המעיין היטב יראה שאין דבריו מוכרחים, וכבר ראיתי להגאון מהר"י שטייף (סי' קיח) שהרבה להשיב על דבריו. ע"ש. וע"ע בשו"ת מהרש"ם ח"ז (סי' מב), ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ד חאה"ע סי' ב סק"ג, וח"ו חאה"ע סי' קכה אות א, דף ריט ע"א). ובשו"ת שדה יצחק חיות (סי' מו). ע"ש. ועכ"פ בנ"ד שאין אנו דנים להתיר איסור אשת איש, אלא אנו דנים על איסור לאו של ממזרות, בודאי שיש לסמוך על דעת המתירים, שאין לנישואין אזרחיים דין נישואין כלל. ואע"ג דאמרינן ביבמות (קיט א) מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, הנה בתוס' קידושין (יב ב) מוכח שיש לחלק בין כרת לאיסור מיתת ב"ד, שאין להשוות איסור לאו לאיסור מיתת ב"ד דחמיר טובא. וכדאמרינן ביבמות (קיד א) שבת דאיסור סקילה גזרו רבנן, יו"ט דאיסור לאו לא גזרו. ובסנהדרין (פד ב), אדם אחר שגגת לאו, בנו שגגת חנק. וכ"כ בשו"ת דברי אמת (דף טו ע"א). ובשו"ת תורת חסד (חאו"ח סי' כט). ובשו"ת יד אליהו מקאליש (סי' עה) ובשו"ת מהרי"ל דיסקין (בתק"ע סי' מב אות ל). ועוד. ומה גם לפי מ"ש הנודע ביהודה (קמא חאו"ח סי' כא, ותנינא חאה"ע סי' סו) שאין הכרח כלל שהלכה כרבא דאמר מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. וכ"כ הגאון בית אפרים בס' ראש אפרים ח"ד (בקונט' הראיות סי' לח אות ט). גם בשו"ת עמודי אש (סי' ז אות א) כ', שלדעת הרמב"ם והגאונים שפיר יש לחלק בין איסור לאו לכרת, ושכן דעת רש"י. ע"ש. וכ"כ הגאון רבי בצלאל זאב שפראן בשו"ת הרב"ז (סי' פח אות ג) בדעת הרמב"ם. ע"ש. ושוב מצאתי להגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (חאה"ע ח"ב סי' יט, דף שלב ע"ב), שבאיסור לאו כגון לאו דממזרות אין לנו להחמיר כלל בנישואי ערכאות וכו'. ע"ש. וא"כ הדבר ברור שבנ"ד מיהא יש להקל שלא להתחשב בנישואין אזרחיים של הערכאות, והוי כביאת זנות בעלמא, ואין כאן איסור תורה של אשת אביו
שו"ת ציץ אליעזר חלק כב סימן סז (13
ב"ה יום א' ז' אדר"ב תשנ"ז ירושלים עיה"ק תובב"א.
לכבוד הרב הגאון וכו' מוהר"ר שלום דוב בער חייקין שליט"א רב ד"ק חב"ד - ליבאוויטש - קליוולאנד, אהיי. יקרת מכתבו קבלתי ביום ועש"ק והנני ממהר להשיבו על שאלתו.
וז"ל שאלתו: בעירנו נמצא יהודי ונקרא אותו ראובן והי' לו אשה נשואה בנישואין אזרחיים ברוסי', ובא כאן על רחל והוליד ממנה בן - ולרחל בעל שהיתה נשואה לו ג"כ בנישואין אזרחיים ברוסי' - והנה המצב שאפשרי הדבר לקבל גט לחומרא (כנראה שבעלה של רחל מסכים ליתן קט) - הם לא גרו בין יהודים שומרי תומ"צ ברוסיא, אבל מה דינו של הילד האם צריכים ליתן לו חומרת ספק ממזר, ועוד ראובן רוצה לישא כאן את רחל - האם מותר, או לחומרא נאמר כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל עכ"ל שאלתו.
וזאת תשובתי בקצרה בס"ד.
לאור הבירור הארוך והרחב אודות תקפו של נישואין אזרחיים עפד"ת שכתבתי בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק ב' סימן י"ט ונוספות בצ"א חלק י"א סימן פ"א ועוד והבאתי מדברי גדולי הפוסקים רו"א שהעלו שאין ממש בנישואין אזרחיים, ואין האשה זקוקה מן הדין לג"פ ושמותרת לינשא לכל מי שתרצה ואפילו לכהן כדיעו"ש, נלענ"ד שבכגון שאלתו דמר אין האשה זקוקה כלל לג"פ (ואדרבה זה יכול רק להזיק במקרים ידועים), וכי מותרת האשה רחל לינשא אפילו לראובן שכבר נבעלה לו, והבן שהולידה כבר ממנו איננו אפילו ספק ממזר כלל.
ואגלה לו שלמעשה כבר נשאלתי מבית דין ידוע בדומה ממש לנידון דשאלתו דמר, והארכתי בבירורים בתשובתי להם והעלתי להלכה למעשה, דעל כגון דא אשר אם נצריכה ג"פ כדמו"י, אפילו רק לחומרא, הרי יחולו על הבנים שכבר הולידה מאיש אחר דין ממזרים, ולכל הפחות דין ספק ממזרים, בודאי ובודאי דאין כל מקום להחמיר להצריך ג"פ לאשה, וכל הבא להחמיר יצא שכרו בהפסדו להרבות ממזרים או ספק ממזרים בישראל והחכם עיניו בראשו, ותשובתי זאת לבית הדין הנ"ל כבר הדפסתיה בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק עשרים סימן א' יעו"ש וקחנו משם.
לזאת בסיכומו של דבר דעתי היא בנידון שאלת כת"ר, שאין להצריך להאשה לקבל ג"פ לחומרא (שזה רק יזיק בנידוננו) ומותרת גם להנשא לבועל שכבר ילדה ממנו בן ואין מקום לחומרא להחיל על זה דין של כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, דאין כאן בעל, ודינה כדין זונה פנויה שהגאון הגרח"ע ז"ל התירה בכגון דא להנשא אפילו לכהן כמובא משמו בספרי צ"א שם בחלק י"א סימן פ"א, וכמו כן אין על הבן שכבר הולידה מהבועל דין ספק ממזר כלל, והרי הוא כשר לבוא בקהל.
והנני בברכה אליעזר יהודא וולדינברג