Jewish Lifecycles & Halacha
The Wedding: A Post-dated Kesuba
שולחן ערוך חו"מ סימן מג (1
סעיף יב
כד שטרי חוב כה המאוחרים, כשרים, שהרי הורע כוחו של בעל השטר, שאינו טורף אלא מזמן השטר. כא] ואף על פי שלא כתבו בו שהוא מאוחר, הרי זה כשר. כב] במה דברים אמורים, שכתוב בו: דאקנה. כו {כ} אבל אם (ד) [יא] (לא) כתוב בו: דאקנה, כז פסולים (וכן כתוב בסי' רנ"ח), כג] {כא} אלא אם כן מפורש וכתוב בו: ואיחרנוהו.
סעיף יג
הא דשטרי חוב המאוחרים כשרים, יט) דוקא בשטרי הלואה. כח [יב] אבל בשטרי מקח וממכר, כט כ) {כב} אפילו מאוחרים ל פסולים, כד] אלא אם כן (כתב) האיחור בפירוש. (לא כה] ואין לאחר שום שטר לכתחלה, דמיחזיא כשיקרא) (רבינו ירוחם נ"ד ח"ד).
סעיף טז
אם נכתב בלילה ונחתם ביום שלאחריו, כשר, שהיום הולך אחר הלילה. {כט} אבל לד נכתב ביום כג) ונחתם בלילה, פסול. במה דברים אמורים, כשאין עסוקים באותו ענין. אבל עסוקים באותו ענין, כשר. ודוקא שלא לקח מיד בקנין, אבל אם לקח מיד בקנין, לה כט] {ל} אפילו לא חתמו אלא לזמן מרובה, כשר. לפיכך עדים שראו הקנין ואיחרו לכתבו עד אחר זמן, אם זוכרים לזמן הקנין, יכתבו הזמן מאותו היום; ואם לאו, יכתבו מיום הכתיבה.
שולחן ערוך אה"ע סימן נה (2
סעיף ו
המארס את האשה וכתב לה כתובה, ולא כנסה לחופה, עדיין ארוסה היא ואינה נשואה, שאין הכתובה עושה נשואין; ואם מת או גירשה, (יח) גובה עיקר כתובה יב כ] מבני חורין, כא] ואינה גובה תוספת כלל, הואיל ולא כנסה. כב] אבל אם אירס אשה ולא כתב לה כתובה, ומת או גירשה והיא ארוסה, אין לה כלום, ואפילו העיקר, כג] שלא תקנו לה עיקר כתובה עד שתנשא או עד שיכתוב. (כד] וי"א דארוסה יש לה כתובה) (הרא"ש והר"ן והטור), (יג (יט) אבל נוהגין כסברא הראשונה).
בית שמואל אבן העזר סימן נה ס"ק יג (3
יג אבל נוהגים כו' - כלומר שאין לארוסה כתובה אם לא כתב לה ובמשודכת אפי' אם כתב לה וחזרו קודם הארוסין לית לה אפי' מנה מאתים דלא כתב לה אלא על מנת לכונסה כ"כ הריב"ש בתשובה:
ש"ך חושן משפט סימן מג ס"ק לד (4
לד) נכתב ביום ונחתם בלילה כו' - וכתובה, איכא פלוגתא בין הפוסקים אי כמעשה ב"ד דמיא ונכתב ביום ונחתם בלילה כשר, או לא. והזכירום הרא"ש והר"ן פרק ב' דגיטין [הרא"ש סי' ז' והר"ן ח' ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה כתובה] והרב המגיד ריש פרק כ"ג מהלכות מלוה [ה"ג] עיין שם. והרשב"א בחידושיו שם [י"ח ע"א ד"ה כתובתיה] פסק דכמעשה ב"ד דמיא, וע"ש:
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן ק (5
ה. במש"כ בדב"מ ב"מ דלא שייך להתחייב בכתובה קודם אירוסין.
והא דפירשתי (בדב"מ ב"מ ח"א סי' כ' הערה נ"ג) בתוס' ב"מ דף ז' ע"ב ד"ה בזמן על הא דכתבו ולקודם אירוסין ליכא למיחש דכתב לה דהוא משום דאז לא מועילה כתיבתו, אינו טעם על מה שאין כותבין דע"ז א"צ טעם ואף בו ביום שיקדשנה וגם ישאנה אין כותבין כדהבאתי מתוס' דף י"ז ע"ב ד"ה מן האירוסין, אבל הוצרכתי לפרש זה דהא קשה לכאורה למה הוצרכו התוס' לומר דלקודם אירוסין ליכא למיחש הא אף אם היה שייך למיחש נמי היה לנו להחזיר הכתובה בזמן שהבעל מודה דאף אם כתב בניסן קודם אירוסין ולא קדשה ולא נשאה עד תשרי בין מנה מאתים בין תוספת הרי עדיו בחתומיו זכין לו ולר' אסי הא מעמיד כשהקנה לה, ולכן פירשתי שטעם התוס' משום דאם כתב קודם אירוסין לא שייך חיוב כתובה ולא היו אומרין בזה עדיו בחתומיו זכין לו וגם לא היה מועיל קנין, וא"כ היה לנו לחשוש שמא כתב בניסן קודם אירוסין, והוצרכו לומר דלקודם אירוסין ליכא למיחש דכתב לה משום דאין הדרך לכתוב אז, וא"כ הוא ראיה גדולה מתוס' שבזה"ז דמקדשין תחת החופה אין לכתוב הכתובה ביום אם החופה תהיה בלילה דתהיה מוקדם אף שעסוקין באותו ענין, ולא דק ידידי בדברי אלא לפום ריהטא ראה את דברי שלכן נדמה לו כוונה אחרת בדברי.
ומאחר שראיה גדולה לזה מהתוס' וגם מסתבר כן מוכרח לדחוק בהריב"ש שהובא בח"מ /אה"ע/ סימן נ"ה ס"ק י"ט והב"ש ס"ק י"ג שכתב בטעם שאפילו אם כתב למשודכת כתובה וחזר קודם האירוסין לית לה אפילו מנה מאתים דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה, דכוונתו דבמשודכת לא שייך להתחייב בכתיבת כתובה ובקנין על כתובה ובהכרח שנכתב אלא על אחר שיקדשנה וישאנה, וממילא יהיה השטר פסול מדין מוקדם, אך שמ"מ אם כתב תוספת ולא אמר שחוזר בו יתחייב בהתוספת כהא דקטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת והשטר מוקדם כדאיתא בתוס' כתובות דף צ' ע"א ד"ה לא שנו, ואף שהתם אר"ה דאין לה התוספת שכתב לה אלא המאתים שהיתה בתולה, והכא אין צורך להמאתים דאף בלא כתב תחלה כלום חייב מאתים, אבל מה שהתם לית לה תוספת משום דשטר קטן אינו כלום אבל הכא ששייך להתחייב אך שלא מועילה כתיבתו להתחייב אז הא מועיל עכ"פ להתחייב לכשיקדשנה אבל עכ"פ ממשעבדי לא יגבה משום שהשטר מוקדם והוי הכא לענין התוספת כהמאתים לבתולה התם. ובעצם גם בלא זה א"א לפרש כפשוטו בריב"ש, חדא דסברא דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה פליגי רבנן ע"ז ואף שהלכה כראב"ע מ"מ הי"ל להזכיר דהוא מחמת שהלכה כראב"ע, אלמא דאף לרבנן סובר דאינו כלום, ועוד הא לא שייך בחזרה דמשודכת התנאי דכתובה דהוא לכשתתאלמן ותתגרש ואיך כתב שאין לה כתובה בחזרו קודם האירוסין דודאי אף אם היה שייך כתובה לא שייך לומר שיתחייב באופנים אחרים מבאשה, ואם הוא חיוב אחר לשלם בחזרה הרי ודאי שייך שיתחייב כמו שמתחייבין כל החיובים דתנאים באם יחזור מי מהם אבל לא שייך זה ללשון כתובה לכן מוכרחין לומר דברי הריב"ש דאינם כפשטות הלשון אלא כדבארתי, וע"ז כתב דהא חיוב כתובה לא שייך על חזרה אלא גירושין שלא שייך במשודכת.
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן קה ד"ה ג. ובענין (6
ג. ובענין כתובה שנכתבה ביום והיו עסוקין באותו ענין עד הקידושין שהיו בלילה. הוריתי שבזמננו שעדיין לא קדש ולא נתחייב בכלום פסולה דהוי שטר מוקדם, וזה שהכשירו בגמ' גטין דף י"ח ע"א הוא דוקא בזמנם שהי' אחר הקידושין ששייך להתחייב אף קודם החופה.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן ט (6a
ב. כתובה שנכתבה ביום והחופה היתה בלילה, אם כשרה מחמת שהיו עסוקין באותו עניין
בדבר כתובה שכתבוה ביום והחופה תהא בלילה, בזמננו שמקדשין תחת החופה, תהיה פסולה אף שעסוקין באותו עניין. דהא דאיתא בגיטין דף י"ח ע"א בכתובה שנכתבה ביום ונחתמה בלילה, כשעסוקין באותו ענין כשר, הוא רק בזמנם שהיו מקדשין הרבה זמן קודם שהיו הנישואין, דשייך להתחייב כתובה גם קודם הנישואין, ואיכא גם מ"ד דסובר דארוסה יש לה כתובה, אבל לכו"ע יכול לכתוב לה כתובה גם באירוסין. ובתוס' ב"מ דף י"ז ע"ב ד"ה מן, סברי דליכא בעצם מאן דסבירא ליה דארוסה לית לה כתובה עיי"ש. דלכן כשרין בעסוקין באותו ענין. אבל בזמננו שהקידושין הם כשכבר הם תחת החופה, שא"כ לא שייך כלל עניין כתובה, דלא שייך חיוב כתובה לאשה פנויה, שלכן הוא מוקדם כשהזמן יהיה כתוב כשעת הקנין והחתימה. ואם אירע שכתבו וחתמו ביום בחשבם שהחופה תהיה קודם הלילה, ואח"כ אירע שנתאחרה החופה, צריכין לכתוב כתובה אחרת בזמן הקידושין שתחת החופה. והקניין, אין קפידא מתי נעשית. ואף שרבותינו מפרשי הש"ע בחו"מ סימן מ"ג סעיף ט"ז לא הזכירו חילוק עיין בש"ך שם ס"ק ל"ד שנקט דין דגמ' מ"מ פשוט לע"ד כדכתבתי (ע"ע דברות משה ב"מ חלק א' סימן כ' הערה נ"ד בהוכחת דין זה מתוס' ב"מ ז' ע"ב ד"ה בזמן).
שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן קכח (7
חתימת הכתובה מבעו"י כשהחופה בלילה
ועתה הנני להעיר את כ"ת על האמור בספרו כתובה כהלכתה דף י"ט אות י"ב "אם כתיבת הכתובה וקבלת הקנין נעשו סמוכים זה לזה כשהם עסוקים באותו ענין יש להכשיר בכל גווני", ולענ"ד יש להקפיד לא לעשות כן, שהרי בכתובות שלנו העדים מעידים שנתקדשה לו והות ליה לאינתו וכך קובעים גם בספרי הקהילה, ובהא מלתא הרי פליגי בה רבוואתי אם מתחשבין עם שטר ראיה על קדושין כיון דהוי רק מפי כתבם הואיל ואין זה שטר קנין, ובשו"ע סי' מ"ב סעיף ה' ובנו"כ מבואר שכן צריכים לחשוש ולהתחשב עם שטר כזה, ונמצא שאם הקדושין רק בלילה, אף שבנוגע לממון של הכתובה זה טוב, אבל העדים הרי חתמו על שקר שנתקדשה ביום א' ולא נתקדשה רק ביום ב', ואם ח"ו יבואו עדים לאחר זמן שנתקדשה ביום א' לאיש אחר יתכן שהיא ודאי אשתו של פלוני, וא"כ הרי ודאי אסור לעשות כן ולחתום על שקר כי אין זה רק מיחזי כשיקרא אלא שקר ממש, וענין זה מצוי מאד וטעון בירור.
ב"ה, כ"ז שבט תשנ"ג
קבלתי יקרת מכתבו החשוב, אולם קשה לי להסכים שענין הקידושין, אשר בו מתחילים את הכתובה, שזה רק סיפור דברים בעלמא ולא חשוב כלל כעדות שנתקדשה, עד כדי כך שלא לחוש אפילו לכתחילה.
[נכון הדבר שמהמהר"י ברונא והר"י ווייל משמע קצת דאין צריכים בדיעבד לקרוע את הכתובה הקודמת ששם כתוב דאמר לה, הוי ליה לאנתו, אך הם דנים שם בעיקר אם השעבוד מועיל גם לפני חלות הקידושין].
ומה שכ"ת מביא מהמנהג שעדי הכתובה אינם כלל עדי קידושין, זה הוא רק לחלוק כבוד להחתן והכלה שמרבים בעדים וגם לפרסם הדברים, אבל הטופס של הכתובה נשאר ודאי בידי הרב מסדר הקידושין והעדים שפיר סמכו עליו שהיא לא תגיע לאחד מהצדדים רק לאחר שתתקדש כדין בפני עדים כשרים (ושגם תימסר לה באותו הזמן שהעדים חתמו).
גם מה שהביא מהכוכב מיעקב, ראיתי שדבריו הם בעיקר אם הקנין של שעבוד על הממון מהני גם לפני הקידושין כשהיה בזמן מוקדם, וגם בקטע הראשון הוא חושש שם לענין הקידושין, רק כתב דכיון שכך המנהג לכתוב הכתובה קודם הקדושין ליכא חששא משום דשמא נמלך אח"כ מלקדשה, משא"כ בזמנינו אי אפשר לומר כלל הכי, שהרי הדרך הוא ששניהם הם בזמן אחד, ולכן נלענ"ד דודאי מסתבר שלכתחילה צריכים להקפיד לא לחתום על שקר שנתקדשה אתמול ולמעשה נתקדשה רק למחר.
