Jewish Lifecycles and Halacha

Fasting and Pregnancy

 

(1תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נד עמוד ב

דרש רבא: עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו, כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים

 

(2שולחן ערוך אורח חיים סימן תריז סעיף א

* עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים.

 

(3 הגר"י פישר מובא בהערות  לספר בקור חולים כהלכתו

 

אשה שהפילה כבר פעמיים מחמת התענית יש להקל שלא תתענה ותאכל בשיעורים, והמקור בארחות חיים או"ח סימן תרי"ז וכותב ע"ז הגר"י פישר שליט"א בהסכמתו לספר וז"ל: כיום הזה שנחלשו הדורות, ועשרות רבות של נשים מפילות ע"י התענית, צריכין כל הנשים המעוברות עד החודש התשיעי לאכול ביוהכ"פ פחות מכשיעור עכ"ל.

4)Fasting and the precipitation of labor. The Yom Kippur effect

M. Kaplan, A. I. Eidelman and Y. Aboulafia (JAMA 9/9/83)

We analyzed the effect of a 24-hour total food and water fast on the spontaneous onset of labor by studying the effect of the fast of Yom Kippur on Jewish pregnant women in Jerusalem. The mean baseline number of deliveries for our study period was 11.9 and 12.0 for 1981 and 1982, respectively. The number of deliveries on Yom Kippur was not significantly different from the mean. However, the number of deliveries for the 24-hour period after termination of the fast was 22 and 26 for 1981 and 1982, respectively. This difference attained statistical significance. While the clinical implications are not yet clear, a special risk may exist for women with a tendency toward early delivery should they undertake a 24-hour fast.
 

 

5)שו"ת ציץ אליעזר חלק יז סימן כ

 

והנה לדעתי זוהי קולא גדולה עד מאד לבוא להתיר בהיתר כללי לאכול ביוהכ"פ לנשים מעוברות בגלל נימוק של "נחלשו הדורות", ולא רק להתיר כי אם גם להצריכן על כך, כדכותב בלשון "צריכין", זאת אומרת להורות להן לכתחילה שצריכות ע"פ דין לא להתענות, דכך יוצא מלשון דבריו של הגר"י פישר, ולעומת מה שכותב מעשרות רבות של נשים שמפילות ע"י התענית, הנה יודעים אנו לעומת זה מכל אתר ואתר על מאות ואלפי נשים מעוברות שמתענות ביום הכפורים ולא מפילות ח"ו, ואיך נוכל בגלל מקרים של עשרות נשים שמפילות (אם מפילות? ובודאי לא מיו"כ אחד אלא בצירוף מכמה מקרים של כמה ימי כיפורים) שהן מהוות מיעוטא דמיעוטא, לבוא משום כך לעקור הלכות גדולות בזה וקבועות לחיוב תענית בש"ס רמב"ם ושו"ע באין חולק, ולקבוע גלל כן מדעת עצמנו כי נשתנו הטבעיים בזה? ושממילא נשתנתה גם ההלכה בזה ושיש לכן לפוטרם משום כך מחיוב התענית ביוהכ"פ, ולא עוד, אלא להצריכם במפגיע שלא להתענות? ואין לשכוח כי גם חצי שיעור אסור מן התורה.

לכן לדעתי ברור הדבר לפי ההלכה כי אין לתת בזה היתר באופן כללי, ועל אחת כמה שאין להצריך אותן במפגיע כן לאכול, אלא יש לתת הוראה להן כי בכל מקרה של חולשה או סטיה מהמצב הנורמלי, עליהן לעשות שאלת חכם שיורה להן את הדרך שילכו בהן לפי המצב שיתברר לפניו במקרה הפרטי של השואלת.

 

 

6)תלמוד בבלי מסכת יומא דף פב עמוד א

 

 עוברה שהריחה - מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין, ואם אין שם בקיאין - מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר די.

 

7)תלמוד בבלי מסכת יומא דף פב עמוד א

 

 תנו רבנן: עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר - תוחבין לה כוש ברוטב, ומניחין לה על פיה. אם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו - מאכילין אותה רוטב עצמה, ואם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו - מאכילין אותה שומן עצמו, שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. ...ההיא עוברה דארחא, אתו לקמיה דרבי, אמר להו: זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא. לחושו לה ואילחישא. קרי עליה +ירמיהו א+ בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו'. נפק מינה רבי יוחנן.

 

8)רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן יג

כללא דמילתא כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא וכן כתב הרמב"ן ז"ל. וכתב הרמב"ן ז"ל מסתברא הא דתוחבין לה כוש הני מילי בעוברה שאין לנו אומד ביישוב דעתה פעמים מתיישבת בכוש ברוטב ופעמים צריכה לשומן עצמו.

 

9)משנה ברורה סימן תריח ס"ק כד

 

(כד) או שהחולה אומר כן - וכתבו האחרונים דנוהגין שנותנין לפניו מאכל ואומרים לו יו"כ היום ואם אתה חושש שיהיה לך סכנה אם לא תאכל כשיעור בבת אחת אכול בבת אחת ואם לאו תאכל מעט מעט פחות מכשיעור. וכתבו האחרונים דצריך כל מורה להיות דינים אלו שגורים בפיו מבעיוה"כ כי יוכל להיות דבשהיות מעט יש בו סכנת נפשות. ואם הוא שאלה שהמורה צריך לעיין הדין ויש שם אחר בקי שיודע להשיב מיד אין חולקים בזה כבוד להרב.

 

10)שולחן ערוך אורח חיים סימן תריח

 

סעיף ז

* [א*] כשמאכילין את העוברות או את החולה, (יז) מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור; הלכך מאכילין אותו (יח) ו כב' שלישי ביצה בינונית, (יט) וישהו (כ) כדי אכילת ז ארבעה ביצים; והשתיה, (כא) יבדקו בחולה עצמו כמה היא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה * כמלא לוגמיו.

 

11)משנה ברורה סימן תריח ס"ק יז

 

מאכילין אותם מעט מעט - מיירי שדי להם בזה להשקיט רעבונם

(יח) כשני שלישי וכו' - ה"ה יותר מעט רק שלא יהא קרוב לביצה דבזה יש חיובא:

(יט) וישהו - ר"ל אחר אכילתו כדי שלא יצטרפו האכילות להדדי:

 

 

12)Kashrus Kurrents: Rabbi Dovid Heber, Rav Moshe Heinneman

 Someone whose life may be in danger by fasting on Yom Kippur is obligated to eat. Not all cholim who are obligated to eat on Yom Kippur have the same halachic dispensation. There are cholim (who may be in danger) whose illness only warrants minimal eating or drinking. Minimal consumption is termed pachos mi’keshiur - below the minimal portion that qualifies for
On Yom Kippur, the pachos mi’keshiur amounts of food and drink are independent of each other. This means the two shiurim do not combine and one can simultaneously eat and drink a pachos mi’keshiur of both. The waiting times are also calculated independently.29

If one must eat on Yom Kippur, the following sample schedule of eating pachos mi’keshiur may be implemented: Eat and drink at 8:00 a.m., drink - 8:07, eat - 8:09, drink - 8:14, eat - 8:18, drink - 8:21, eat - 8:27, drink - 8:28, drink - 8:35, eat - 8:36, etc. This schedule is for someone who wishes to eat as much as possible pachos mi’keshiur30 in the shortest amount of time. Obviously, a choleh may eat and/or drink pachos mi’keshiur less frequently (e.g. eat and drink pachos mi’keshiur at 8:00 a.m., then eat and drink again pachos mi’keshiur at 8:15 a.m., etc.). If possible, the decision whether one may eat or must eat - pachos mi’keshiur or more than the shiur - should be discussed with a competent halachic authority before Yom Kippur.