Jewish Lifecycles and Halacha
Dating Topics: Should we date?
(1תלמוד בבלי מסכת תענית דף לא עמוד א
שבהן בנות ירושלים כו'. תנו רבנן: בת מלך שואלת מבת כהן גדול, בת כהן גדול מבת סגן, ובת סגן מבת משוח מלחמה, ובת משוח מלחמה מבת כהן הדיוט, וכל ישראל שואלין זה מזה, כדי שלא יתבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה אמר רבי אלעזר: אפילו מקופלין ומונחין בקופסא. בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים, תנא: מי שאין לו אשה נפנה לשם. מיוחסות שבהן היו אומרות בחור וכו'. תנו רבנן: יפיפיות שבהן מה היו אומרות - תנו עיניכם ליופי, שאין האשה אלא ליופי. מיוחסות שבהן מה היו אומרות - תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האשה אלא לבנים. מכוערות שבהם מה היו אומרות - קחו מקחכם לשום שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים.
(2תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מא עמוד א
דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: +ויקרא יט+ ואהבת לרעך כמוך
(3תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קסח עמוד א
אמר אביי: האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא, נידבר עם הארץ בהדיה, דלמא מחלפו לה מיניה.
(4רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ג
הדברים האלו אסורין בחייבי לאוין, ומותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה בין בתולה בין בעולה, כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה ואין בזה צד איסור ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל דרך זנות הרי הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה
(4a. השגת הראב"ד
אתבונן על בתולה. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ חכמים אמרו האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא לידבר עם הארץ בהדיה דילמא מחלפא ליה מיניה אלמא אין דרך ת"ח בכך עכ"ל.+
(5מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ג
ומותר להסתכל וכו'. פרק האיש מקדש (דף מ"א) אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו וזה מבואר. ובהשגות א"א חכמים אמרו האי צורבא מרבנן וכו'. ואין זו השגה לפי שצורבא מרבנן אפילו נסתכל בה ובדקה בפעם אחת לא יכירה אם יחליפוה לפי שאינו רגיל להסתכל בצורת הנשים אבל עם הארץ יכירה בפעם אחת ואילו היה אסור בהסתכלות כדי לבדקה לא היו אומרים לעם הארץ עמוד וחטוא בשביל שיזכה חבירך והמימרא דרב דאמר אסור לקדש אשה עד שיראנה תוכיח:
(6מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ב
איזהו סייג שעשה איוב לדבריו הרי הוא אומר איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע (איוב א' א') מלמד שהרחיק איוב את עצמו מדבר המביא לעבירה ומן הכיעור ומן הדומה לכיעור … הרי הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (איוב ל"א א') מלמד שהחמיר איוב על עצמו ולא נסתכל אפילו בבתולה. והלא דברים ק"ו ומה אם בתולה זו שאם ירצה ישאנה לעצמו לבנו לאחיו ולקרובו החמיר איוב על עצמו ולא נסתכל בה אשת איש על אחת כמה וכמה. ומפני מה החמיר איוב על עצמו ולא נסתכל אפילו בבתולה מפני שאמר איוב שמא אסתכל אני היום ולמחר יבא איש אחר וישאנה ונמצא שאני מסתכל באשת איש:
(6מדרש בשלח ד"א שלח לך
שלח לך וכו' ר' יהושע אומר למה היו דומין למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה, א"ל הבן אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו מיד הוקשה הדבר והרע לאביו אמר אביו מה אעשה אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו הוא אומר כעורה היתה לפיכך לא רצה להראותה לסוף א"ל ראה אותה ותדע אם כזבתי לך ובשביל שלא האמנת בי קונם שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה וכן הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ וכו'.
(7מהרש"א חידושי אגדות מסכת תענית דף לא עמוד א
מי שאין לו אשה נכנס לשם כו'. וכ"ה במתני' בחור שא עיניך כו' אל תתן וכמ"ש בפרק האיש מקדש שאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה ולא משום יופי דהא קאמר אל תתן עיניך בנוי כו' אלא דמ"מ יראנה שלא יהא בה מום ודבר מכוער:
(8שו"ת שואל ונשאל חלק א - אה"ע סימן לז
ואם משום דכתב מרן ז"ל סי' ל"ה ס"א דאם אפשר לו לקדשה בעצמו אסור לקדשה ע"י שליח וטעמא שמא אח"כ ימצא בה דבר מגונה ותתגנה עליו. הנה עיקר דין זה נראה דהוא מדאיתא בקידושין [מא א] אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה אך נ"ל דזה לא מיירי בהביאה כבר לביתו וכבר עשו ימי משתה וכנהוג אלא מיירי כמו שנהוג מלפנים לקדש האשה קודם הנישואין בזמן רב אך בנ"ד שהקידושין הם בשעת הנישואין והיא כלה בליל החופה מעולם לא היתה כזאת שיאמר אי אפשי לקדשה וא"כ אדרבא נראה דטפי עדיף שלא לראות כיון דכבר עשו חופה וימי המשתה ולא הקפיד [לראות] אם מצד שכבר שלח שלוחיו וקרוביו [וראו וסמך על ראייתם] ושידך ונתרצה [אם שמכבר הוא עצמו ראה אותה] אם מצד שהוא מתרצה כמות שהיא וא"כ אדרבה טפי עדיף שלא לראות משיראה אם נאמר דאפשר שע"י ראיה זו יתבטל הנישואין דאיכא הפסד ועלבון גדול והגם דלא היתה מעולם כזאת א"כ מינה נמי דא"ץ לראות. ועוד דאיכא נפקותא שלא יראה בשעת החופה שמא יבוא אז לידי הרהור ח"ו כיון שאינו נושאה רק אחרי כמה שעות כנהוג. ותו דכתב מרן ז"ל סי' ס"ה ס"ב דאסור להסתכל בכלה וא"כ שפיר י"ל דמזה נהגו שלא להיות פניה גלויים שלא לבוא לידי איסור זה ועיין לה' פתחי תשובה סי' ס"א ס"א בחופה דקונה אם גם דלא קדמי קידושין לחופה או לא ואכמ"ל כעת בזה:
(9שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רלה
מי שרוצה לעשות כדעת הרמב"ם שיראנה הבחור אם היא נאה בעיניו ישאנה וכדעת ה"ה מ"מ אין להרבות בראיות דלדעת הרמב"ם כפי מה שפי' ה"ה הוא התיר רק פעם אחת לראותה, ולראותה שוב שנית וכ"ש יותר מזה הו"ל הסתכלות שלא לצורך ואסור דאם לא ישרה בעיניו בפעם הראשונה יעזבנה ואם ישרה בעיניו יקדשנה והראיות הנוספות בזה הוא ראי' שלא לצורך, ואפשר דזה כונת הרמב"ם ז"ל דכיון שלא ישרה בעיניו בפעם הראשונה א"כ הרי היא כבר ספק אצלו ולכן יותר טוב שלא ישאנה שוב דכיון דמסופק בה א"כ אף שיוסיף לראותה ובהשתדלות ישאנה אבל יקוץ בה שוב באחרונה אולי, כיון דמעיקרא לא נראית נאה בעיניו ולכן אמר רק פעם אחת ולא יותר. ואם האשה לא תתרצה בו בפעם הראשונה נראה ג"כ דעת הרמב"ם דאין זה זיווגו הנכון כיון שיש לה ספיקות אף שעכשיו ע"י הדבור ואיזה ערמות ולשון חלקות יצליח לדבר על לבה שתתרצה בו אבל במשך הזמן יתעוררו בה הספיקות הראשונות ולא יועיל לשלום בית ולכן כל שלא נשאו חן זה לזה בפעם הראשונה ס"ל להרמב"ם דאין לראות יותר ובפרט לפימ"ש לעיל בשם האגודה דההתראות גורם שיקיצו זה בזה ואף שנראה לפעמים ההיפוך יש לומר דעכ"פ באחרית הימים יצא לאור, או שעפ"י הרוב נאמרה.
ואני שמעתי בשם הרופא הכי גדול (סייקאלדזשיסט בלע"ז) שאמר שהשידוך הכי מוצלח בעולם הוא אם נשא בחור שלא ראה בתולה מעולם את בתולה אשר לא ראתה בחור מעולם והם נשאו הוא הזוג הכי מוצלח בעולם.
) אותן החושבים שרבוי הראי' לזוגות הצעירים קודם שיתחתנו ירבה להבנה ביניהם ולמעט הגירושין אומר אני דזה טעות גמור מן המציאות ומן התורה. מן המציאות שהרי אנן רואין אצל החפשים או מה שקוראים מאדערנים שהם יוצאים ומתראים זמן רב לפעמים חצי שנה או שנה ואפילו יותר והם כבר מכירים את עצמם כמעט כנשואין ואפ"ה לאחר הנישואין רוב הגיטין מהם הוא כידוע במדינה זו ובמדינות אחרות, ולאידך גיסא במדינות יוראפף וגם כאן אותם השידוכים שלא הכירו את עצמם קודם החתונה רק שביררו להם עפ"י התורה והמבואר בשו"ע א"ע סימן ב' וסימן ד', אותם הצליחו עפ"י רוב ורובא דרובא שכמעט לא היו אצלם גיטין כלל וכלל רק מיעוטא דמיעוטא וגם עכשיו לפי הערך של החפשים אין בין החרדים הללו אפילו ב' אחוזים ח"ו. ויש טעם לזה דבשעה שנתראים בחור ובתולה הלא כל אחד מהם מנסה לדבר דברים מבוררים ושוקל בפלס כל אות ודבור ומראה את עצמה במראות הצביאות זה לעומת זה והם חושבים שככה יהיה כל ימי חייהם ועל זה הם נכנסים ואחר החתונה כל אחד מראה את הגוון האמיתי שלו ומיד הם מתחרטים וכי זאת נעמי והדברים הערבים נעשו מר כמות ומיד מתיאשים, אבל אותם שבוררים אותם ההורים הם מחליטים לדור עם האשה ולנסות אחר החתונה שיהי' הכל עצהיו"ט ולכן מצליחין ובתורה כתיב ביצחק (בראשית כ"ד ס"ז) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה כלומר שהאהבה לא באה קודם שלקחה אלא לאחר שלקחה והביאה לביתו והנה היא מתנהגת כשרה אמו, נר של קדושה דולק וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל הכל בקדושה אז ויאהבה ולא קודם שהאהבה הקודמת היא אהבה גשמית ואין לזה שום קיום אלא האהבה שלאחר הנשואין צריך שתבא אהבה וזה פשוט. ומן התורה הרי כבר כתבנו דגורם שיקיצו זה בזה ולא לאהבה.
והדבר ידוע ומפורסם כי הוא היתה דרך (המשכילים בלע"ז) והמתקדמים הנקראים מאדערנזירטע פריי דענקער והפרוצים שהיו נוהגים לצאת בדרך פריצות ויצאו בחורים עם בתולות בקריות חוצה יחדיו ידובקו בלי בושה וכלימה והם היו העזי פנים שבדור
(10שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רלה
ומה שנסתפקתם ממה שהביא בעתון בשם חכם אחד שאמר שצריך דוקא להתראות הבחור והבתולה קודם השידוכין לכה"פ ז' או ח' פעמים וכל המרבה הרי זה משובח ח"ו לומר כן על חכם בישראל או בשם חכם מישראל שח"ו התיר איסורי עריות והסתכלות בהם וריבוי שיחה עם אשתו אסרו ק"ו בבתולה נדה ולצאת עמהם בשוק ובכונה יחד ז' או ח' פעמים או יותר ללא דבר ואם לא תתרצה או הוא לא ירצה בה לאחר ח' או ט' פעמים ילך עם אחרת וככה ילך עם עשרים או שלשים נשים ויהי' נבל ברשות התורה ואח"כ כשישא אחת לאחר שיראה שלשים לעולם יהי' דעתו על כמה מאותם שראה מקודם וכן היא תהיה דעתה עליהם וכמ"ש החינוך להדיא הבאתי דבריו לעיל, וכ"ש הוא מהתם ואדרבה אין לך גורם גדול להפרת שלום בית מזה. ובפרט כי פשוט דלא אכשיר דרא ואותם ההולכים לראות ולהתראות גם לאחר השידוכין קודם החתונה עוד מתראים אלו עם אלו א"כ עד החתונה יתראו לא ז' או ח' פעמים אלא עד לחמשים פעמים או יותר לפעמים והכזונה יעשו את אחותינו ישתקע הדבר ולא יאמר כי הוא דרך המשכילים מעולם שרצו בה ומעשה שטן הצליח וח"ו אפי' לחשוד לחכם שיאמר כן, וכל שכן שלא לעשות כן ולכתוב בעתון ולפרסם ברבים וכבוד ה' הסתר דבר שבאם אפילו היה במקרה אחת יוצא מן הכלל שפסק כן.
(11שו"ת ציץ אליעזר חלק ו סימן מב - קונ' אורחות המשפטים פרק ב
מצינו בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ה שנשאל על אודות אחד שנשתדך עם אשה וקודם התקשרות הלך עמה לטייל הרבה ואז עשו תנאים ואח"כ טען שנודע לו שהיא חיגרת על רגל א' ושתקנו לה רגל של עץ, והיא טוענת שנודע לו מקודם אחרי שטייל עמה הרבה ודיבר עמה כמה שעות, והשיב דנראה לו פשוט שהחתן נאמן בשבועה לומר שלא הרגיש בהילוכה ולא נודע לו קודם וראיה מהתוס' תענית ד' ד' ע"א בהא דשלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבו כהוגן אליעזר עבד אברהם דכתיב והי' הנערה וגו' יכול אפילו חיגרת אפי' סומא השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה, ובתוס' ד"ה שלשה וכו' וא"ת היכי קאמר דשאל אליעזר שלא כהוגן והא לא אמר אלא אשר אומר אלי' הטי נא כדך ואם יראה שהיא חיגרת או סומא לא יאמר לה זיל, וי"ל דה"פ יכול פי' חיגרת שיהי' לה אפילו רגל של עץ והוא לא יהא רואה וכו'. והרי התם ראה שיורדת לעין ועולה ואפ"ה אפשר שלא יהא רואה ומוכח דהוי מום שבסתר ואפשר שלא יראה ה"נ בזה עיי"ש. הרי דאפילו במום גדול כזה של חיגרת ואשר רגל של עץ קבוע אצלה שאפשר להרגיש בזה בנקל בהסתכלות המחויבת הנובע מהדין של אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה, מכל מקום ס"ל להמהרש"ם על יסוד דברי התוס' בתענית דאפשר גם בזה להיות מציאות שלא ירגיש בהם ונאמן על כך בשבועה, והדברים מובנים עפ"י הרמב"ם הנ"ל דלפנינו לא ענין של גזה"כ אלא בעיקר הדבר תלוי אם הרגיש במציאות במום או לא.
