Jewish Lifecycles and Halacha:

Dating Topics: “Dyeing” to Get Married

 

(1תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ס עמוד ב

 

פרכוס דאדם מאי היא? כי הא, דההוא עבדא סבא דאזל צבעיה לרישיה ולדיקניה. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: זיבנן. - אמר ליה: יהיו עניים בני ביתך. אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל, זבניה. יומא חד אמר ליה: אשקיין מיא, אזל חווריה לרישיה ולדיקניה. - אמר ליה: חזי דאנא קשיש מאבוך. - קרי אנפשיה: +משלי י"א+ צדיק מצרה נחלץ ויבא אחר תחתיו. הדרן עלך הזהב.

 

(2רש"י מסכת בבא מציעא דף ס עמוד ב

 

בעתיקי - אסור, שגונב את העין שנראים כחדשים.

צבעיה - שהיה זקנו לבן וצבעו שחור, ונראה כבחור.

זיבנן - קנה אותי לעבד, ונכרי היה, דעבד עברי אסור לאחר חורבן, שאין היובל נוהג.

ויהיו עניים בני ביתך - משנה היא (אבות פרק א' משנה ה'), טוב לי לפרנס עניי ישראל וישמשוני.

דיקניה - זקנו.

צדיק מצרה נחלץ - זה רבא.

 

(3ספר חסידים סי' שע"ט (הוצאה חדשה סי' תתכ"ו)

 

"אמרו לאחד: אשה פלונית יפה במקום פלוני חפצה בך, שמע לעצתנו ולך שם ותצבע שעריך בשחור והיא תהא סבורה שאינך זקן. אמר להם: חלילה לי להטעות אותה, אלא תראה שאני זקן (והיא תאמר מה שבלבה אם חפצה בי)

 

(4תוס' יבמות מ"ח, א ד"ה לא עשה רגליו

 

 והא קא גדל - "ה"פ והלא אין זה תיקון ואין דומה כלל לתיקוני אשה, שאין זה משום ייפוי אלא משום צער, שגדל יותר מדאי ואפילו בתער אית לן למישרי".

 

(5תוספות מסכת שבת דף נ עמוד ב

 

בשביל צערו - ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי דאין לך צער גדול מזה.

 

 

(6ת' מהר"י אשכנזי (חיו"ד סי' י"ט)

חלק בין הך דגלדי צואה, שגורם לו בושה וכלימה בפני הבריות, לבין צובע שערות, שאין ביוש בזה אם משאיר חצי זקנו לבן, ורק מעורר תמהון ופלא בעיני הבריות, אבל לא בזיון

 

(7שולחן ערוך יורה דעה סימן קפב

 

סעיף ו

יג] אסור (לאיש) ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות, משום לא ילבש גבר (דברים כב, ה) יד] וכן אסור לאיש לצבוע (שערות לבנות שיהיו) (ב"י) שחורות, אפילו שערה אחת. טו] וכן אסור לאיש להסתכל במראה. (וע"ל סימן קנ"ו).

 

(8שו"ת שרידי אש חלק ב סימן מא עמוד תסז

 

ולפי"ז אין לנו לאסור צביעת שער הזקן במקום שאינו מכווין לקישוט ורק עושה כן לשם תועלת מעשית. והדברים ק"ו: ומה הלבישה בבגדי נשים, שהיא אסורה מהתורה לפי דעת הסמ"ג והרמב"ם, מ"מ התירו הב"ח והט"ז במקום שיש צורך בכך, מכש"כ צביעת שער, שלדעת הראב"ד הוא אסור רק מדרבנן, כמש"כ בביאור הגר"א ליו"ד סי' קפ"ב, וגם מהרמב"ם אין הכרח גמור שסובר שהוא מהתורה, כמו שנבאר להלן, לא כל שכן שמותר בשעת הצורך.

 

(9שו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן פא

 

 אמנם להלכה למעשה גם הלבושי מרדכי בנדונו, התנה בהתירו אם יסכימו ב' גדולי הוראה מ"מ בודאי יש לצרף אותם הגדולים שצדדו להתיר אף בצביעת שערות לבנות לצעיר לימים בלא שומא, אף גם אם להלכה ולא למעשה כנ"ל. ובאם אפשר ע"י נכרי בודאי עדיף, דאז יש לצרף גם השו"ת בית היוצר דהתיר כן למעשה בצעיר לימים גם בלא שומא כנ"ל, וכ"ש בבאים ע"י השומא כנלע"ד.

 

(10שו"ת שרידי אש חלק ב סימן מא עמוד תעה

 

לג

הסיכום היוצא מכל האמור לעיל, שלכל השיטות יש להתיר ציבוע השערות אם אינו מתכוין ליפוי כי אם לתועלת מעשית, כמו שהוכחנו לעיל. שלסמ"ג ולר"ת הדבר מפורש בגמ' נזיר נ"ט, ושאר הראשונים כתבו, שלהרחיק צער או את הביוש או להזהר מנזק או מפני הצינה, מותר ללבוש בגדי אשה או להסיר שער בית השחי וכן מותר להסתכל במראה. וה"ה דמותר לצבוע שערו במקום שגורם לו הלובן הפסד או ביוש, שהיסוד של האיסור ומהותו הוא להתקשט בתכשיטי אשה, וכל שאינו עושה לתכשיט - אין כאן איסור.

 

וכאן צריך אני להעיר שדעת הגה"ק בעל צ"צ, שאסור לאיש להסתפר שער זקנו אפילו במספריים שלא כעין תער מטעם לא ילבש גבר, ועי' בשדי חמד מערכת הלמ"ד כלל קט"ז, שהעיר שמשמעות הפוסקים אינו כן.

 

ואם כי איני ראוי לחלוק על הגה"ק בעל צ"צ, מ"מ רוצה אני ללמד זכות על המקילים בזה, שגילוח הזקן במספריים כעין תער אינו דומה לגילוח בית השחי, שזה הוא קישוט הנשים שנוהגות לעשות כן וכל קישוט נשים אסור, משא"כ גילוח הזקן אינו קישוט נשים, שאין להם זקן.

 

ואע"ג שליקוט שערות וכן הציבוע של שער הזקן אסור, התם הליקוט והציבוע של שערות לבנות הוא קישוט מיוחד לנשים, ולכן אסרו גם באיש בכל השערות שיש בגופו, משא"כ גילוח הזקן, שאינו באשה כלל ולא מיקרי קישוט נשים. ואע"ג שהן מגלחות שער בית השחי ושער כל הגוף, ומשום כך אסרו גילוח זה אף באיש, מ"מ יש לומר כיון שאיסור זה אינו אלא דרבנן, דדמי לשמלת אשה, כלשונו של האור זרוע הנ"ל - בשער הזקן לא שייך דמיון זה. ויש לפקפק על זה ולא רציתי אלא להמליץ זכות.

 

ועל הטעמים הנ"ל יש להוסיף גם טעם להיתרא, שכן האנשים בזמננו נוהגים כן. ואפילו אם לא נשגיח על אנשים מאחינו בני ישראל העבריינים, כדעת המהרש"ל ביש"ש שם, הנה גם הגויים עושים כן, וכבר כתב בדרישה סי' קפ"ב, שאם נהגו הגויים כן, יש להתיר, וכן אם הנהיגו כולם יחד אף בישראל ואין מוחים בידם. והמחמיר תבוא עליו ברכת הגה"ק ז"ל.

 

לד

ואחר שערכתי תשובתי זו בא לידי ספר שו"ת לבוש מרדכי למרן הגרמ"מ עפשטיין וראיתי כי גם מו"ר הגאון ז"ל נשאל על פקיד שהוצרך לצבוע שערו כדי שימנוהו לפקיד, והוא התיר בלא פקפוק. ושמחתי מאוד, שכוונתי לדעת מו"ר הגאון הגדול ז"ל, ואם כי מו"ר לא הביא כל המקורות שהשתמשתי בהם, מ"מ כוון בגאוניות שכלו לכל הדברים שהעליתי עפ"י המקורות של ראשונים ואחרונים.

 

(11שו"ת אגרות משה יורה דעה ח"ב סימן סא ד"ה ובאם כוונת

 

ובאם כוונת צביעתו הוא לא ליפוי אלא כדי שיקבלוהו למשרה באופן שאין איסור אונאה כגון שיודע שיעשה המלאכה כצעיר מסתבר שיש להתיר כמו בלובש מפני החמה והצנה שהתיר הב"ח כדהביאו הט"ז סק"ד והש"ך /סי' קפ"ב/ סק"ז והסכימו לזה כיון שהוא רק דבר אחד ולא מתדמה בזה לאשה. אחרי כתבי זה נזדמן לי לראות ספר המאור להגרא"מ פרייל שמדבר בזה וכן תשובה מהגאון ר' משה מרדכי עפשטיין הר"מ דסלאבאדקא והעלו ג"כ להתיר לצבוע בשביל השגת משרה כשליכא איסור אונאה עיי"ש.