Jewish Lifecycles and Halacha
Dating Topics: The Word on the Street
(1תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מט עמוד ב
על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור - מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו
(2שולחן ערוך אבן העזר סימן לח סעיף לא
ע"מ שאני צדיק, אפילו רשע גמור, הרי זו מקודשת מג] מספק, נה שמא (מד) הרהר תשובה בלבו.
(3בית שמואל אבן העזר סימן לח ס"ק נה
שמא הרהר - עי' ברי"ו הביא פלוגתא אם מהני הרהור בגזלן קודם שהחזיר הגזילה ונראה אם הוא אומר שהרהר בתשובה נאמן כמו אם אמר קיימתי התנאי והיא א"י להכחישו, מיהו בתנאי ע"מ שאני רשע אפשר דאינו נאמן לעשות לנפשו רשע, ועיין בח"ה סימן ל"ד שם מבואר דלא מהני לענין עדות עד שיחזור בתשובה מ"מ לענין קידושין מהני קודם עשיות התשובה כ"כ ב"ה:
(4תלמוד בבלי מסכת תענית דף טז עמוד ב
ופרקו נאה אמר אביי: זה שלא יצא (לו) +מסורת הש"ס: עליו+ שם רע בילדותו.
(5גבורת ארי מסכת תענית דף טז עמוד ב
והמחוור נראה לי דבין ביתו ריקם ובין פרקו נאה איירי מכל העבירות אלא שביתו ריקם היינו בשעתו הוא ריקם מן העבירות והם דברים הנראה לעיניהם והא דתלה בביתו היינו על דרך דפירשתי דביתו ריקם דמתני' כולל ב' דברים ריקם מן העבירות ושהוא עני ועל שניהם נופל לשון ביתו ריקם ואף על גב דברייתא תני לה בהדיא מטופל ואין לו דאין פירוש ביתו ריקם דברייתא אלא מן העבירות לחוד אפילו הכי לישנא דמתניתין נקט ופרקו נאה היינו אפילו מקום לא יצא עליו שם רע מעולם אפילו בילדותו אף על גב דמעשה ילדותו סתומים לנו מכל מקום הואיל ואנו רואים שביתו ריקם עכשיו מן העבירה אמרינן מסתמא היה כן נמי בילדותו
(6שולחן ערוך אורח חיים סימן נג
סעיף ד
ו ש"ץ, (יב) צריך שיהיה (יג) [ו] הגון. ואיזהו הגון, שיהא ריקן (יד) מעבירות; (טו) ושלא יצא עליו שם רע ז אפילו (טז) בילדותו; ושיהיה עניו ומרוצה (יז) לעם; ויש לו נעימה; וקולו ערב; (יח) ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים.
סעיף ה
אם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המדות האלו, יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ובמעשים טובים. הגה: ואם היה כאן עם הארץ זקן וקולו נעים והעם חפצים בו, ובן י"ג שנה המבין מה שאומר ואין קולו נעים, הקטן (יט) הוא קודם (מרדכי ספ"ק דחולין
(7מגן אברהם סימן נג ס"ק ח
ח מותר להיות ש"ץ - דלא מקרי אין פרקו נאה אלא דוקא שהיה מועד לעשות דברים שאינם מהוגנים אבל מי שבאה לידו שגגת מעשה ומתחרט הרי זה צדיק גמור לכל (ד"מ א"ז) ומזה הלשון משמע דאפי' עבר פעם א' במזיד ושב שרי עד שיהא מועד לכך
(8בית יוסף יורה דעה סימן רכח
מג (ב) כתב הרשב"א בתשובה (ח"ב סי' לה) על מי ששידך בתו לשמעון וקבעו זמן לנישואין ותוך הזמן קלקל המשודך מעשיו ומפני כך אין אבי הבת רוצה לתת לו בתו שהדין עם אבי הבת כדאמרינן במרובה (ב"ק פ.) לא נתכוונה זו אלא להגון לה. [בדק הבית] ועיין בטור אבן העזר סימן (מ"ט) [נ'] (פז.) בתשובת הרא"ש [עד כאן]: כתוב בהגהות מרדכי דשבועות (סי' תשפא) איש ואשה שקיבלו עליהם חרם הקהילות לישא זה את זה ונשתמד האיש ושב אח"כ בתשובה השיב הר"מ דלא בעיא התרה לחכם לאחר ששב ואח"כ כתב ומיהו היכא שבאת לבית דין כשנשתמד והתירוה לינשא קודם ששב אע"פ שלא הספיקה לינשא עד ששב לא תצא מהיתרה הראשון ואינה צריכה התרה אבל אם לא הותרה להנשא עד ששב צריכה שאלה לחכם ואין יכולין להתיר לה אלא בפניו או שלא בפניו ומדעתו עכ"ל. ואני אומר שאם לדין יש תשובה דכיון שהמיר אע"פ ששב פגם משפחה הוא ואדעתא דהכי לא נשבעה. דין שנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד מהם על השבועה אכתוב בסוף סימן רל"ו:
(9שולחן ערוך יורה דעה סימן רכח סעיף מג
נשבע לתת בתו לפלוני לאשה לזמן פלוני, ובתוך הזמן קלקל המשודך (פירוש המזדווגין עצמם יקראו משודכים מענין ומצאן מנוחה (רות א, ט) כי תרגום ותשקוט הארץ (שופטים ה, לא) ושדיכת ארעא) (לט) מעשיו, פטור הלה משבועתו. וה"ה אם המירה (מ) אחות המשודך. הגה: קיא] וי"א דוקא אם נשאר בקלקולו, או שבא לבית דין בעודו בקלקולו (מא) ואי אפשר להנשא לו, כגון שהמיר דתו, אבל אם חזר בתשובה ואח"כ בא הנשבע לבית דין, צריך התרה לשבועתו אעפ"י שפטור מן הקנס ששיעבד עצמו אם יעבור מכל מקום צריך התרה לשבועתו (הגהות מרדכי דשבועות דלא כב"י ועיין בתשוב' הרב סי' ק' שאלה י"ד). אבל אם בא לבית דין בעודו בקלקולו, אפילו התרה לא צריך, דהא אי אפשר שתנשא למומר, ומאחר דהותר באותו הזמן, הותר לעולם אף אם יחזור בו אחר כך, וכן נראה לי עיקר (שם).
(10פתחי תשובה יורה דעה סימן רכח ס"ק לט
(לט) מעשיו - עיין בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סימן ר"ד שכתב דר"ל שהמיר דתו או שנעשה פרוץ בעריות או בשאר עבירות ונשמע עליו מעשים מכוערים הרבה אבל בשביל פעם אחת עדיין לא נופל עליו שם מקולקל
(11מהרשד"ם שם (חאו"ח סי' ל"ב),
בנדון הש"צ דאף אם היו רואים אותו שעשה תשובה, מ"מ אולי לפי שאפילו דקי"ל שכל איש ישראל אסור לומר לחבירו ששב בתשובה זכור מעשיך הראשונים, מ"מ אין כבוד הצבור שיעמוד בספק זה שאין ריקים ופוחזים חסרים מן העולם, ואפשר שלא יחסר ביום מהימים שלא יטילו גנאי זה לפניו ואין זה כבוד צבור ודאי
(12שו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן קלט
וכתב לחלק בין האיש להאשה, דהאיש דרכו להקפיד מאד, אנן סהדי דהוי כאלו פירש בשעת הקשר, שאם יארע איזה פגם יבוטל הקשר, אבל איתתא בכל דהו ניחא לה ואין כאן אומדנא דמוכח עיי"ש, וא"כ י"ל דהה"ד היכא דאין נודע לשום איש הוי קפידא אצלו - ובזה יש להוסיף עוד טעם במש"כ בנובי"ת (יו"ד סי' ר"ד) בנדון שהכלה אמרה שהחתן רצה לאנס אותה וע"כ רוצה להתיר הקשר, וה"ז דומה לקלקול המשודך מעשיו, והנוב"י דחה טענתה מכמה טעמים, ולהנ"ל י"ל עוד כיון דלא נודע מזה רק לה וחזר בתשובה, אין כאן פגם, אבל אם זנתה המשודכת אפילו לא הרתה, דכתב הפת"ש שם (בא"ע) דהוי פגם גדול אפילו בפעם אחת, ואפילו היכא דהיתה אלמנה או גרושה, דל"ש משום מקח טעות זולת הטעם דפגם, משום דשידכה בחזקת בתולה עיי"ש, (אמנם מה שהביא ראי' לזה מדברי מהרי"ט (ח"ב א"ע סי' ט"ו), הנה שם מיירי בהרתה עיי"ש, וי"ל דזה הכוונה מש"כ הפת"ש דיל"ע בגוף התשובה, אבל בלא"ה סברא גדולה מטעם המבואר, דהחתן דרכו להקפיד ביותר, ובזה י"ל דאפילו עשתה תשובה ולא נודע רק להחתן, יכול לטעון פגומה עלי).
(13שו"ת מנחת יצחק חלק ו סימן קלט
(יב) תבנא לדינא הנראה לענ"ד, דאם שואלים אותו על מי שנודע לו שעבר עבירה גדולה בנערותו, ומאז לא נשמע ממנו מאומה, והוא עוסק בתורה, אין לגלות להשואל, ואם לפי דעת הנשאל הוא שידוך הגון, יכול ליעץ לעשות השידוך, אבל אם חטא כ"פ, אם לא נתברר שעשה תשובה צריך לגלות להשואל מזה, ואם עשה תשובה עדיין למיחוש מיהא בעי, וצריך לגלות להשואל, אבל יכול לומר לו לעשות השידוך, ואם יודע שכשיגלה לו בודאי לא יעשה השידוך הנכון להשמיט עצמו מליעצו כלום. יצחק יעקב ווייס.
