Jewish Lifecycles and Halacha
Dating Issues: Plastic Surgery
(1תוספות מסכת בבא קמא דף צא עמוד ב
אלא האי תנא הוא דתניא מקרעין כו' - וא"ת ומאי ס"ד השתא וכי על זה צריך להביא ראיה דמקרע בגדים עובר משום בל תשחית ואור"י דאין מביא ראיה אלא שאסור לחבול אפי' לצורך כגון אשה שטפחה על ראשה וכן ההיא דאך את דמכם שהרג את עצמו בשביל שום דבר שירא וכן מקרע על המת זהו לצורך.
(2ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ח סימן נט
ולי נראה, דהלכה כמתניתין, שאסור לחבול ולבייש בעצמו. דמתניתין עיקר לגבי ברייתא. וכן הרי"ף והרא"ש לא הביאו רק המשנה. וא"כ אפילו לצורך אסור. דהא מעשה דרבי עקיבא לצורך ממון היה. ואפילו הכי אמר רבי עקיבא שאינו רשאי לחבול בעצמו. וק"ו חבלה ממש, וכן האי קרא דרשינן בגמרא בהאי סוגיא. אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש (בראשית ט', ה') אמר ר' אליעזר, מיד נפשותיכם אדרוש.
(3טור חושן משפט סימן תכ
החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי (פטור) אחרים שחבלו בו חייבים כתב הרמ"ה שאינה הלכה אלא האדם רשאי לחבול בעצמו:
(4רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ה
הלכה א
אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו, ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך נציון הרי זה עובר בלא תעשה, שנ' +דברים כ"ה ג'+ לא יוסיף להכותו, אם הזהירה תורה שלא להוסיף בהכאת החוטא קל וחומר למכה את הצדיק.
(5שו"ת מנחת יצחק חלק א סימן לו
אולם אף שמהר"ם שיק הניח הספק הנ"ל בצ"ע, מ"מ לפי המבואר ברמב"ם (פ"ה מה' חובל ומזיק ה"א) דכ' וז"ל אסור לאדם לחבול בין לעצמו בין בחבירו, ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל וכו' דרך נציון (נ"ב, נ"ל ביזיון), הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר וכו' עכ"ל, מוכח דאין איסור רק דרך ביזיון. וכן הוכיח בזה בשו"ת מהרי"א אסאד (חיו"ד סי' רמ"ט) מד' הרמב"ם הנ"ל. ועוד הביא מב"ק (צ"א ע"ב) דמדמה חבורה בגוף לבל תשחית דבגדים עיי"ש, וכיון דאפילו בגדים דהו"ל פסידא דלא הדר, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה, כמ"ש הרמב"ם (ה' מלכים פ"ו ה"ח), א"כ מכ"ש גופו דפסידא דהדר הוא, דלא אסרה תורה אלא דרך ביזיון, וסיים דיש ראי' מן הקרא ומן הסברא ומן הפוסקים, דבמכוון למצוה שאין דרך ביזיון ליכא איסור חובל עיי"ש באריכות, וא"כ גם בנד"ד היכא דיש קצת ספק בדבר מותר להטיף דם ברית, ואין כאן משום איסור חובל, כיון שאין עושה דרך ביזיון, ועי' בשו"ת אבני צדק (א"ע סי' ז') דאם יש לחוש על המוהל שהוא מהפסולין לדון צריך עו"ה =עוד הפעם= הטפת דם ברית, ועי' תשו' לבושי מרדכי שם.
(6שו"ת חלקת יעקב חו"מ סימן לא
ב) ובשו"ע יו"ד סי' רמ"א ס"ג וז"ל הי' קוץ תחוב לאביו לא יוציאנו וכו' ולא יקיז דם ולא יחתוך לו אבר, אע"פ שמכוין לרפואה, וברמ"א, ודוקא שיש שם אחר אבל אין שם אחר והוא מצטער הרי הוא מקיזו וחותך לו כפי מה שירשהו לעשות, וכן הוא בטור וברמב"ם, ומקורו מסנהדרין פ"ד ב', ובמאירי שם הלשון אם אין שם אחר והם מסתכנים או מצטערים עושה לכתחילה והמצוה עליו לעשות - מכ"ז מבואר להדי', דמותר וגם מצוה לחתוך אבר אף בלי סכנה רק שמצטער, ואסור לו ביש אחר מפני שגגת חנק וכבגמרא שם, אבל אחר או אף בנו כשאין אחר, מותר לחתוך אבר מפני צער. ובתוס' שבת נ' ב' ד"ה בשביל וז"ל ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי, דאין לך צער גדול מזה עכ"ל. ובתוס' תענית ד' א' ד"ה יכול וז"ל דגבי אשה לא דייק עלמא אלא ליופי - א"כ בני"ד דאית תרתי, דמסתמא היא בושה עם חוטמה לילך בין חברותי' מפני שאשה מתקנאת בירך חברתה, וכידוע גם ביופי חברתה, וכיון דעלמא דייק לגבי אשה רק על היופי, א"כ אין לך צער גדול מזה - א"כ הרי לן הלכה פסוקה, דמפני צער מותר לחתוך אף אבר או להקיז דם ואין בזה משום עושה חבורה. וצריכין לחלק, בין המובן של "צער" דשרי לעשות חבורה, ובין המובן של "לצורך" המבואר בתוס' ב"ק הנ"ל דאסור, כגון אשה שטפחה על ראשה והצורך הוא מעט השמן שרצתה לקחת, או מקרע על המת שאינו מסלק בזה צערו, לא כן כשעושה נתוח ומסלק בזה צער, זה הדין דמותר לחתוך אברו או להקיז דם מפני הצער.
ה) תבנא לדידן, לחתוך אבר להתרפא מצערו יש לנו הלכה פסוקה בטושו"ע סי' רמ"א דמותר ואין בזה משום חובל לעצמו, דומה לזה מצינו גם לענין ביהכ"נ דאסור לסתרה, ועל מנת לבנות מותר כמבואר ברמ"א או"ח סוסי' קנ"ב, וכן לענין איסור שבת סותר ע"מ לבנות לא הוי מקלקל בשבת ל"א ב', וגופו של אדם נמי נקרא בנין, ע"ש ויבן את הצלע, עי' עירובין י"ח א' מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין, ובשבת צ"ה א' גודלת ופוקסת אסור משום בונה, וא"כ בגופו של אדם נמי, כשסותר ע"מ לבנות מקרי בונה. אבל באמת אין אנו צריכין לכ"ז כיון שיש לנו הלכה פסוקה דמותר, ונפשט בזה ספקו הא'.
(7שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן מא
אולם אם כנידון של השערי צדק פשוט להתיר כפי מנהגן של ישראל בזה, אבל יש לדעתי השלכות לחידושו זה בנוגע לניתוחים פלסטיים שמבצעים כעת הרופאים אצל הרבה בני אדם לשם יפוי אבריהם וכדו' באין שום מחלה או כאב, ויש מקום גדול לטענה זאת שלא על כגון דא הוא שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות [אם אפילו נקרא זה בשם לרפאות], ואין רשות לבני אדם לתת לרופאים לחבול בעצמם לשם מטרה זאת, וגם אין רשות לרופא לבצע זאת, ויש לדעת ולהאמין כי אין צייר כאלקינו והוא ית"ש צר והטביע לכאו"א מיצוריו בצלמו ובדמותו ההולמת לו ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע.
(ט) ופוק חזי להרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם שער הסכנה שחתר למצוא טעם מדוע שמכה אדם לרפואה פטור, ובא עלה מכח זה מפני דמצוה דואהבת לרעך כמוך הוא, וחזינן בדבריו שם בעליל שלא הסתפק ללמוד זה מטעם דמצות והשבות לו דדרשינן לרבות אבידת גופו. דלימוד זה דמצות רפואת הנפש למדין מכח והשבות לו לרב' השבת אבידה דגופו הא מזכיר הרמב"ן בעצמו להלן בדבריו שם, ובכל זאת מדי דברו בכאן היכא שצריך לחבול בגופו כדי לרפאותו לא מצא סיפוק להחיל גם ע"ז הלימוד של והשבות לו, והיינו מפני שסבר דבכה"ג שכדי לרפאותו צריך לחבול בו לא יוכל להכלל בכלל זה כי אין זה השבת גופו בהיות שמאידך אדרבה צריך לחבול בו ולעשות אבידה בגופו, לכן המציא הרמב"ן בדעתו הגדולה שמכל מקום מכיון שהחבלה באה כדי להמציא לו מזור ומרפא שלדידיה בעצמו בודאי היה עושה כן ולא מונע א"ע מזה בגלל החבלה ולכן איכא בכה"ג מצוה לעשות כן גם לחבירו מכח המצוה של ואהבת לרעך כמוך, וא"כ ברור דאין לך אלא חידושו במקום שהחבלה באה כדי לרפאות ולהשיב אבידת גופו, ויוצא מכלל זה חבלה לשם נוי ויופי שאין בה כל השבה של אבידת הגוף אם כי לחבול כדי לשנותו לפי טעמו ולהתחכם על הצורה שחקק בו יוצרו או כדי לחדש נעוריו ולסתור גזירת מלכו של עולם, ועל אחת כמה דנעלה מכל ספק שאסור לו לאדם בהחלט להכניס את עצמו עבור כך לשום סכנה כל שהיא הכרוך בדרך כלל בכל ניתוח שהוא, ובכאן כפול הוא ע"פ רוב הניתוח, האחד בחלק הגוף שמשם מוציאים חתיכת העור והשני במקום שרוצים להרכיבו, ואך מגוחך הוא לבוא ולהציע להתיר ניתוח כזה לנשים בגבוב קולות עפ"י מדרשים שונים המהללים היופי לנשים, ואין כדאי אפי' להשיב ע"ז דאין לבכזאת מקום בהל' כלל, דסוג דמיונות כאלה הוא אפילו הרבה למטה מן הך דאמרו דאין למדין מן המדרשות, ורק באופן מליצי יש להשיב ע"ז בדברי שהע"ה. =שלמה המלך עליו השלום= שהטיף ברוח ד' אשר בקרבו ואמר: שקר החן והבל היופי אשה יראת ד' היא תתהלל, וכל אשר יראת ד' נגע בלבה לא תלך שולל אחרי להיטת עשיית נתוחים פלסטיים כאלה לשם יפוי ונוי בלבד ושע"פ רוב המה רק לפי מראה עינים והלך נפש של בני האדם שאין אחד דומה למשנהו ושע"ז כבר הביא בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק חיו"ד סי' ס"ח מה דמתלי אמרין החשק אין לו עינים, ואפילו התייפות מן השמים ע"י תפלה מצינו בחז"ל תענית ד' כ"ג ע"ב שלא עלה הדבר יפה עד שחזרה לקדמותה, ואם אין להטריח את הקונה לשנות את הטבע (יעו"ש במהרש"א ד"ה עמי היתה) על אחת כמה שאין לו לאדם להתחכם בעצמו לשנות הטבע בפעולות כאלה, והר"ז כאומר לאומן שעשאו כמה מכוער כלי זה שעשית (עיין תענית ד' כ' ע"ב).
ע"כ נראה להלכה כנ"ל דאסור לו לאדם לעשות לו ניתוח פלסטי, וכן לרופא לבצע ניתוח כזה, לשם יופי וכדומה וכנז"ל, ואין להאריך בכאן יותר מזה.
(8שו"ת אגרות משה חושן משפט ח"ב סימן סו
ולכן נראה מזה שיש להתיר להנערה ליפות עצמה אף שהוא ע"י חבלה כיון שאינו דרך נציון ובזיון אלא אדרבה לטובתה…. וא"כ בנערה ליפות עצמה שהוא לטובתה וברצונה יש להתיר בפשיטות אף אם לא נסבור כהרמב"ם בחדושו דבעינן שיהיה דרך נציון ובזיון.
וקצת ראיה יש עוד להביא מבכורות דף מ"ה ע"א שתנן היתה בה יתרת וחתכה, ואם היה אסור לחותכה הו"ל למיתני אע"פ שאינו רשאי, כדתנן במתני' קמא פ"א ודפ"ב =ודף פ"ב= שם במוכר חמורו ופרתו לעכו"ם שתנן אע"פ שאינו רשאי והכא לא נקט משמע שרשאי, ודוחק לומר שמתני' זו פליג אר"ע דמתני' בב"ק וסובר שאדם רשאי לחבול בעצמו דהא לא הובא מתני' זו לתנא שפליג, אלא צריך לומר דכיון שהוא לנוי שלכן הוא לטובתו שרוצה בזה ליכא איסור דחובל והוי מזה ראיה ממש לעובדא דידן שכ"ש בנערה שהיפוי יותר צורך וטובה לה מלאיש דהא איתא בכתובות דף נ"ט ע"ב תני ר"ח אין אשה אלא ליופי שודאי יש להחשיב שהוא לטובתה ומותרת לחבול בשביל להתיפות.
