Jewish Lifecycles & Halacha

Dating Topics: Parents’Approval

 

(1שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ סעיף כה

 

אם האב רוצה לשרת את הבן, מותר לקבל ממנו אלא א"כ האב בן תורה. לה] תלמיד שרוצה ללכת למקום אחר, (כב) שהוא בוטח שיראה סימן ברכה בתלמודו לפני הרב ששם, ואביו מוחה בו לפי שדואג שבאותה העיר העובדי כוכבים מעלילים, (כג) אינו צריך לשמוע לאביו בזה. הגה: לו] וכן אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, א"צ לשמוע אל האב (מהרי"ק שורש קס"ז /קס"ו/).

 

(2שו"ת מהרי"ק סימן קסו

 

(ג) ואשר נסתפקת אם יש כח ביד האב למחות ביד בנו לישא אשה אשר יחפוץ בה הבן לע"ד נראה שאם היא אשה ההוגגת /ההוגנת/ לו שאין כח ביד האב למחות ביד הבן חדא דאפילו לענין ממון אודי ליה רבנן לרבי ירמיה כמאן דאמר משל האב וכן פסקו כל פוסקי הלכות אשר ראיתי כל שכן הכא שהוא דבר השייך בצער' דגופא להניח דאשה /האשה/ אשר חפץ בה ויצטרך לקחת אשה אחרת אשר לא תישר בעיניו כל כך ועוד דקרוב הדבר בעיני להיות כמצוה לעבור על דברי תורה שהרי אמרו רבותינו ז"ל אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה אלא שעכשיו הותר פן יקדימנו אחר כמו שכתבו התוספות והפוסקים הרי שהקפידו שיקח אשה אשר יחפוץ בה ותמצא חן בעיניו וכן בכמה מקומות חשו חכמים ז"ל לחבב האשה על בעלה וכבר השיב רבינו אשר דאם האב מצווה על בנו שלא ידבר עם פלוני ולא ימחול לו על מה שעשה לו עד זמן קצוב שאם הבן רוצה להשלים שאין לחוש לצואת אביו מפני שאסור לשנא שום יהודי כולי כדאית' בטור י"ד הכא נמי לא שנא לפי הנלע"ד מאחר שיש /בדבר/ בדבד נדנוד עבירה כו' כדפי' לעיל. ועוד דעד כאן לא מיפלגי אם משל אב אם משל בן אלא בדבר דשייך האב בגווה פרנסת האב שצורך גוף האב וקיומו אבל במלתא דלא שייך בגווי' כי הכא פשיט' דאין כח לאב למחות בבן לא משום כבוד ולא משום מורא

 

(3שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן קל

 

עוד שאלת מי שמת וצוה קודם מותו שבתו פלוני' תנשא לפלוני ובנו פלוני ישא בת פלוני אם מצוה לקיים דבריו או לאו:

 

תשובה בזה יש לחלק שאם אמר כן כמצוה לבניו שישא פלוני לפלונית ופלוני' לפלוני מצוה לקיים דבריו אם ירצו ליירש מה שהניח להם אביהם וכופין אותן על מצוה זו. וכן כתב הרמ"בן ז"ל בחדושיו בפ' קמא דגיטין שעל מצוה לקיים דברי המת כופין והוכיח כן מהתוספתא והירושלמי. ואם לא אמר כמצוה אלא אמר תנו לבני כך וכך וישא בת פלוני ולבתי כך וכך תנשא לפלוני הרשות בידם לישא או שלא לישא ואם אמר ישא פלוני לפלוני' ויטול כך וכך ופלוני' לפלוני ותטול כך וכך אם לא קיימו דבריו לא יטלו כלום ויירשו האחים כל הנכסים והכי איתא בפ"ב די"ט (כ' ע"א) והביאה הרי"אף ז"ל בפ' מ' שמת ופי' הטעם לפי שזה הוא תנאי ואם לא יקיימו התנאי לא יטלו כלום ואע"פ שיש חולקים עליו על טעם זה כבר כתב הראב"ד ז"ל שאין לזוז מדבריו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מהל' זכייה ומתנה:

 

(4שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא - אה"ע סימן מה

 

 ולכן גם מצד הבתולה אין ספק שתשמע דברי אמה שהיא בחיים ולא תחוש לדברי אביה המת. וכל זה אם היה מצוה באיזה דבר אחר אבל בעסק זיווגא פשיטא שאין חילוק בין בת לבן וא"צ לשמוע דברי האב אם הוא נגד רצונה אפי' היה בחיים ובפרט שהאב לא צוה להבת כלום וגם לאשתו לא אמר שום צואה על בתו שבתו לא תנשא לאחיו אלא לאשתו צוה שהיא לא תעשה דבר זה ועתה שאין אשתו רוצה לקיים דברי בעלה לא צוה על בתו כלל, ולכן הדבר פשוט שיכולה הבת להנשא לדודה כרצון אמה וזקנה. ולרוב הטרדה אקצר, דברי א"נ הד"ש:

 

(5שו"ת שבט הלוי חלק ב סימן קיא

 

יז. סכ"ה ברמ"א, וכן אם האב מוחה בבן לישא איזה אשה שיחפוץ בה הבן א"צ לשמוע אל האב. במהרי"ק שם סוף שורש קס"ו מוכח דהאי אשה שדן עליה היתה נטענת ממנו בעודה אשת איש, ואעפי"כ היה דן המהרי"ק דהצדק עם הבן כיון דישרה בעיניו (לולא השבועה שנשבע הבן יע"ש) ואעפ"י דבסתמא גם זה הי' מטענת אביו מלמחות בבן שלא ישא אותה כיון דיש קול דנחשד עליה, וזילא ביה מילתא באב ומשפחתו, ואעפי"כ אם מן הדין אין איסור הצדק עם הבן, ויש ללמוד מזה לכל כיו"ב, והוא חידוש בעיני וצ"ע, וכל פעם שבא שאלה כזאת לפנינו אני מחמיץ הדין וממתין אולי יראה הבן צדקת האב אם הוא טוען כבוד משפחה ואעפ"י דהדין עם הבן, אם אין פסול מעיקר הדין, ודו"ק.

 

(6תורה תמימה הערות בראשית פרק כח הערה ד

 

ד) ועיין בפירש"י בפסוק זה השייך לפרטיות דרשא זו. - ודע שכתב מהרי"ק שורש קס"ז והובא ברמ"א ליו"ד ס"ס ר"מ בהלכות כבוד אב, דבענין נשואין לא שייך כבוד אב, והיינו אם האב מוחה בבנו שלא ישא אשה פלונית אין הבן מחוייב לשמוע לו אם רוצה בה, ועיי"ש בבאורי הגר"א, וצ"ע לפי"ז מפרשה זו שצוה יצחק על יעקב לא תקח אשה מבנות כנען (פ' א'), ואם מן הדין אינו מחויב לשמוע לו לא הו"ל לומר בלשון צואה אלא בלשון בקשה, דלא שייך צווי על דבר שלא יונח לשון צואה ופקודה. ואמנם יש סברא לומר, דאם כל בני המשפחה נזהרין להתחתן במשפחה ידועה, על כגון זה יש לאב לצות על בנו שלא יתחתן באותה משפחה, דכן מצינו בגמרא בענינים שונים שיש כח לבני משפחה למחות באחד מבני משפחתה שלא לשנות ממנהג המשפחה, וכאן היו האבות נזהרים להתחתן בכנען, וכמ"ש אברהם לאליעזר לא תקח אשה לבני מבנות כנען, ובפסחים נ' א' בא אברהם והזהיר על יצחק שלא להתחתן בכנען, מבואר שהי' אצלם מניעת חתון זה למסורת אבות, ולכן הי' בכחו של יצחק לפקוד על יעקב בזה, וחדוש שלא נתעוררו הפוסקים בענין זה:

 

(7שו"ת יביע אומר חלק ח - יו"ד סימן כב

 

 ו) מסקנא דדינא שדברי הרב תורה לשמה, שצריכה הבת לשמוע לאביה המצוה עליה שלא תנשא, אינם נכונים לדינא, ואדרבה ראוי לתת עצה לבת שלא תשמע לאביה, אלא תבקש לה מנוח אשר ייטב לה, וכן אם הבת רוצה להנשא לבחור הגון שהיא חפצה בו, והאב מצוה עליה שלא תנשא אליו, אינה צריכה לשמוע לו, ואין בזה משום מצות כיבוד אב ואם. [ועתה ראיתי שכן העלה ידידי הגרא"י ולדינברג שליט"א בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סי' עח, וחלק טו סי' לד), והשיג ג"כ על דברי הרב תורה לשמה. ע"ש. וכ"כ עוד הרב הגאון חו"ב המנוח רבי מיכאל זריהן זצ"ל בשו"ת מעין חיים ח"א (סי' טז). וראה בהסכמתי אליו בראש הספר. והנלע"ד כתבתי].

 

(8שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן קכד

 

נשאלתי אם הדין המבואר ברמ"א יו"ד סו"ס ר"מ דאין הבן צריך לשמוע לאביו כשאב מוחה בו לישא אשה שהוא רוצה אם ההלכה זאת שייך בבת נמי או לא. הנה אמת דלפי מה שכ' קצת המפ' דהאי פיסקא נסמך על המבואר שם בסט"ו ובש"ס דאין צריך לשמוע לו לבטל מצוה מש"ה א"צ לשמוע לו ושלא לקחת אשה שהוא רוצה דלאו מכל אשה זוכה להבנות, א"כ יש לצדד דאולי זה לא שייך רק באיש לא באשה דלכל היותר היא מצווה על שבת לקצת הפוסקים ריש אה"ע, אבל באמת אין הדברים כן דשורש דין זה במהרי"ק סוף שורש קס"ו, ושם מבואר דזה מיסוד איכות מצות כבוד אב דא"צ לשמוע לו בדבר דאין להאב הנאה וא"צ לשמוע לו בצערא דגופא של הבן כמו שא"צ לכבדו בממונו דהא קיי"ל משל אביו עש"ה, וא"כ מה לי בן מה לי בת, ועיין הי' בביאור הגר"א ביו"ד שם, ובס' עה"ש העתיק רק טעם דבטול מצוה שא"צ לשמוע ואין זה מדויק.

 

(9שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן עח

 

ואם כן כל אלה הנימוקים שייכים גם אצל בת כדי לפוטרה מלשמוע בזה לאו"א. הנימוק הראשון בודאי שייך אצל בת, דגם גבי דידה איכא אותו צערא דגופא להניח האיש אשר תחפוץ בו ולקחת איש אחר שלא תישר בעיניה כל כך. והנימוק השני מפני דאסור לאדם וכו' הגם דבגמ' (בקדושין ד' מ"א ע"א) נזכר זה רק לגבי איש, אבל זיל בתר טעמא דאמרינן שם, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך. וטעם זה הא שייך גם בלהיפך לגבי האשה. וטעם השלישי הא בודאי שייך ג"כ בפשי' גם גבי בת. דבשום מקום לא מצינו שהבת תהא חייבת בכיבוד או"א יותר מבן, ואדרבא הגמ' בקדושין ד' ל' ע"ב שואלת: איש אין לי אלא איש אשה מנין וכו', וצריכים ריבוי לרבות שגם אשה חייבת כאיש, אבל לא יותר מזה, ופשוט.