Jewish Lifecycles and Halacha
Fetal Tissue Research
(1תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קי עמוד ב
אתמר, רבינא אמר: משעה שנזרע, דכתיב זרע יעבדנו. רבי נחמן בר יצחק אמר: משעה שנימול, דכתיב +תהלים פ"ח+ עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה. תנא משום רבי מאיר: משעה שיאמר אמן, שנאמר +ישעיהו כ"ו+ פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים, אל תקרי שמר אמנים, אלא שאומר אמן.
(2רש"י מסכת סנהדרין דף עב עמוד ב
יצא ראשו - באשה המקשה לילד ומסוכנת, וקתני רישא: החיה פושטת ידה וחותכתו ומוציאתו לאברים, דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא וניתן להורגו ולהציל את אמו, אבל יצא ראשו - אין נוגעים בו להורגו, דהוה ליה כילוד ואין דוחין נפש מפני נפש, ואם תאמר מעשה דשבע בן בכרי (שמואל ב, כ) הנה ראשו מושלך אליך דדחו נפש מפני נפש - התם משום דאפילו לא מסרוהו לו היה נהרג בעיר כשיתפשנה יואב והן נהרגין עמו, אבל אם היה הוא ניצול אף על פי שהן נהרגין לא היו רשאין למסרו כדי להציל עצמן, אי נמי: משום דמורד במלכות הוה, והכי מפרש לה בתוספתא (דתמורה) +מסורת הש"ס: דתרומות פ"ו+.
(3תלמוד בבלי מסכת כתובות דף כ עמוד ב
אמר רבי חנינא: מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין זרועותיהם, עד חמשים אמה
(4מגן אברהם אורח חיים סימן תקכו ס"ק כ
ולי צ"ע מ"ש הג"מ דאין מצוה לקבור נפל ומביא ראי' מדאמרי' בגמ' שפחה שהטילה נפל לבור ואמרי' בור שמטילין לתוכו נפלים צ"ע דהא מ"מ קבורה היא כמ"ש הרא"ש פי"ד מ"ג באהלות ועי"ל דמיירי בנפל שהוא שפיר כדאי' בע"א ועוד דהא אמרי' בנדה דף נ"ז הכותים לא היו קוברים את הנפלים אלא משליכין מאי דרוש כל שיש לו נחלה יש לו גבול משמע דאנן לא קי"ל כוותייהו ועוד מדאיצטריך קרא בת"כ פ' אמור שאין הכהן מטמא לבנו ובתו הנפלים ש"ח שמצוה לקוברן שהרי אין הכהן מטמא אלא לצורך קבורה כמ"ש בי"ד סי' שע"ג ס"ה ועוד דבב"ב ספ"ז איתא שהיו עושין כוכין לנפלים וכ"ה בסנה' פ"ו וצ"ע דלכאורה משמע בנדה דף הנ"ל שגם על הנפלים קאי לאו דלא תלין:
(5תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מו עמוד ב
איבעיא להו: קבורה משום בזיונא הוא, או משום כפרה הוא? - למאי נפקא מינה? - דאמר: לא בעינא דליקברוה לההוא גברא. אי אמרת משום בזיונא הוא - לא כל כמיניה. ואי אמרת משום כפרה הוא - הא אמר לא בעינא כפרה, מאי? - תא שמע: מדאיקבור צדיקי ואי אמרת משום כפרה - צדיקי לכפרה צריכי? - אין, דכתיב +קהלת ז'+ אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. תא שמע וספדו לו כל ישראל וקברו אתו, ואי אמרת כי היכי דתיהוי ליה כפרה - הנך נמי ליקברו, כי היכי דתיהוי להו כפרה! - האי דצדיק הוא - תיהוי ליה כפרה, הנך - לא ליהוי להו כפרה. תא שמע: לא יספדו ולא יקברו! - דלא תיהוי להו כפרה.
(6שו"ת חתם סופר חלק א (או"ח) סימן קמד
והשתא י"ל לעולם נפל נמי בעי קבורה משום בזיונא, ומ"מ לא התירה תורה לכהן לטמא אלא לקרובים הצריכים כפרה נמי, אבל אותם שאינם צריכים כפרה, אע"ג דעכ"פ מצוה לקוברו משום בזיונא, אבל עכ"פ הכהן לא יטמא להם, וכל זה הוא בכלל איבעיא דש"ס דסנהדרין.
(7שו"ת בנין ציון סימן קיט
יש לומר דאפילו אין חיוב קבורה בנפלים מכ"מ אסור להשהותו משום תקלה שמא יהנה בו כיון שמת אסור בהנאה וראי' לזה ממה שכתב התוספ' י"ט בשבת (פ' י') אמה דאמרינן שם דהמוציא כזית מן המת חייב דאף דאינו חייב בהוצאה רק על המצניעין כמוהו מכ"מ חייב בכזית מן המת דכיון דמת אסור בהנאה מצניעין אותו כדי לקוברו
(8תלמוד בבלי מסכת בכורות דף מה עמוד א
. א"ר יהודה אמר שמואל: מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים וחמשים ושנים, אמר להם: שמא באשה בדקתם, שהוסיף לה הכתוב שני צירים ושני דלתות.
