Jewish Lifecycles and Halacha
Chinuch Issues: Apportioning the Art
(1תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נט עמוד א
הפעוטות - מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין.
(2תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מו עמוד ב
אמר רבי זירא: לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא. מאי טעמא? דינוקא מקנא - קני, אקנויי - לא מקני, ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו. ואמר רבי זירא: לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא, שנאמר +ירמיהו ט'+ למדו לשונם דבר שקר.
(3כסף משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה י
וכתב הר"ן דבקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות עסקינן דאילו בהגיע דהיינו בן שש או בן שבע אקנויי נמי מקני ומתנתו מתנה כדאיתא בהניזקין (גיטין נ"ט) ודבר פשוט הוא זה
(4רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה י
ואין נותנין אותו לקטן ש שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה ונמצא שאם החזירו לו אינו חוזר, ואחד הלולב ואחד כל מין ומין מארבעת מינין שבו אם היה אחד מהן שאול אין יוצאין בו ביום טוב ראשון.
(5שולחן ערוך אורח חיים סימן תרנח
סעיף ו
* לא יתננו (כג) ביום ראשון ח לקטן, * (כד) קודם שיצא בו, מפני שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה, ונמצא שאם החזירו לו * (כה) אינו מוחזר; ויש מי שאומר שאם הגיע לעונת (כו) ט הפעוטות, (כז) מותר; ואם תופס עם התינוק, (כח) כיון שלא יצא מידו שפיר דמי.
(6ביאור הלכה על שולחן ערוך אורח חיים סימן תרנח סעיף ו
לא יתננו וכו' - דעה ראשונה הוא לשון הרמב"ם ועיין בבד"ה שכתב דמדסתם משמע דאפילו הגיע לעונת הפעוטות ג"כ אין ליתן לו והטעם דהרמב"ם לשיטתו בפ' כ"ט מהלכות מכירה דהיכא דדעת אחרת מקנה לו הוא זוכה מן התורה וא"כ אפילו הגיע לעונת הפעוטות דתקנו רבנן דמתנתו מתנה הלא מן התורה אינו יכול להקנות [וזהו שכתב ואינו מקנה לאחרים מן התורה] ולא הוי מן התורה משלכם ודעת הי"א דאפילו כשדעת אחרת מקנה אותו אין קנינו אלא מדרבנן ולכן כשהגיע לעונת הפעוטות כשם שזוכה מדרבנן כן מקנה ג"כ מדרבנן [לחם משנה] ופשוט דדין זה שייך בכל הד' מינים וזה ג"כ פשוט דודאי יש להחמיר לכתחלה כדעה הראשונה דהיא סתמית שלא ליתן במתנה לשום קטן והיינו אפילו במתנה ע"מ להחזיר כמבואר בפוסקים. ודע דקטן נקרא לדעה ראשונה עד שהוא בן י"ג ויום אחד ועיין בפמ"ג שכתב דאפילו הוא בן י"ג שנה כ"ז שלא ידעינן שהביא ב' שערות אין ליתן לו דספק תורה לחומרא אמנם בתשובת כתב סופר סימן קכ"ט דעתו דמותר לכתחלה משום חזקה דרבא וגם איכא ס"ס דשמא גם בפעוטות מותר כדעת הי"א. עוד שם בסימן קכ"ח בקטן הסוחר אתרוגים שקונה ומקנה מסיק שם דלכתחלה יש למנוע מלקנות ובדיעבד אם יצא בו אינו חוזר לברך משום חשש ברכה לבטלה ע"ש:
(7תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף צט עמוד א
- המקדש במלוה אינה מקודשת, מאי לאו באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי, דר"מ סבר: אומן קונה בשבח כלי, ורבנן סברי: אין אומן קונה בשבח כלי! לא, דכולי עלמא - אין אומן קונה בשבח כלי,
(8קצות החושן חושן משפט סימן שו ס"ק ד
ובזה יתיישב מה שהקשה בספר פני יהושע פרק (כל הגט) [המביא תניין] (גיטין כ, א ד"ה א"ל רבא) בהא דתנן הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן, והקשה למאן דאמר אומן קונה בשבח כלי והני לא ידעי לאקנויי ע"ש. ולפי מ"ש דאומן בשבחו אינו קונה קנין גמור אלא מקצת קנין לקידושי אשה ולהזיקו עד שיפרע לו דמיו, אבל מכי פרע דמיו אפילו בעל כרחו תו לית ליה בשבחא כלום וכמו לוה למלוה במשכון דאפילו בעל כרחו מסלקו, א"כ אפילו חרש שוטה וקטן יוכל לסלק דמי שכירות ואין צריך דעתן כיון דהוא אפילו בעל כרחו וכמו שיוכל לסלק בעל כרחו אפילו לחרש שוטה וקטן היכא שקנו משכון, דנראה כמו שקונין בשבחא כן נמי אית להו דינא דבע"ח קונה משכון, ואפ"ה מלתא דפשיטא שיוכל לסלק חובם אפילו בעל כרחו, וכל זה נראה ברור.
(9ש"ך חושן משפט סימן שו ס"ק ג
(ג) שאין אומן קונה בשבח כלי - ולי נראה לפסוק דהוי ספיקא דדינא
(10נתיבות המשפט ביאורים סימן שו ס"ק ג
עוד הביא בקצוה"ח [סק"ד] קושית הפני יהושע בחש"ו שכותבין הגט, למ"ד אומן קונה בשבח כלי הא חש"ו לא ידעי לאקנויי. ולפענ"ד לא קשה מידי, דאם הדיו של הבעל ממילא הוי כסמנין והצמר דבעה"ב דלכו"ע אין האומן קונה רק דהצבע אגר ידיו הוא דשקיל, ודיו של הכתיבה כסמנין דמי, ואם הדיו של הקטן אפילו אין אומן קונה קשה דהיאך יכול להקנות הדיו, [וגם על זה לא הועיל הקצוה"ח בתירוצו]. אך גם זה לא קשה, דאפילו נייר וקלף יכול לקנות מהקטן שהגיע לעונת הפעוטות, דכיון דמקחן מקח מדרבנן הפקר ב"ד הפקר ונקנה לו הנייר, ובלא הגיע לפעוטות באמת אסור לקנות ממנו שום דבר לצורך הגט לא נייר ולא דיו, רק הכתיבה מותר על הנייר בדיו של בעל, דאז הכותב רק אגר ידיה קא שקיל.
