Jewish Lifecycles and Halacha
Chinuch Issues: Mothers
(1משלי פרק א
(ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך:
(2תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מב עמוד א
תנו רבנן: קטן היודע לנענע - חייב בלולב, להתעטף - חייב בציצית, לשמור תפילין - אביו לוקח לו תפילין. יודע לדבר - אביו לומדו תורה וקריאת שמע.
(3תלמוד בבלי מסכת נזיר דף כט עמוד א
אמר ריש לקיש: כדי לחנכו במצות. אי הכי, אפי' אשה נמי! קסבר: איש חייב לחנך בנו במצות, ואין האשה חייבת לחנך את בנה.
(4תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ב עמוד ב
אמר רבי יהודה: מעשה בהילני המלכה בלוד, שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם, ולא אמרו לה דבר. - אמרו לו: משם ראייה? אשה היתה ופטורה מן הסוכה. - אמר להן: והלא שבעה בנים הוו לה. ועוד: כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים. למה לי למיתני ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים? הכי קאמר להו: כי תאמרו בנים קטנים היו, וקטנים פטורין מן הסוכה, כיון דשבעה הוו - אי אפשר דלא הוי בהו חד שאינו צריך לאמו. וכי תימרו: קטן שאינו צריך לאמו - מדרבנן הוא דמיחייב, ואיהי בדרבנן לא משגחה - תא שמע: ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים. בשלמא למאן דאמר בשאין דפנות מגיעות לסכך מחלוקת - דרכה של מלכה לישב בסוכה שאין דפנות מגיעות לסכך
(4aרש"י מסכת סוכה דף ב עמוד ב
קטן שאינו צריך לאמו - אמרינן לקמן (סוכה כח, א) דחייב לחנכו במצות סוכה.
מדרבנן - שהזקיקו להרגיל את הקטן למצוה שהוא ראוי לה, כדי שיהא מחונך ורגיל למצות.
(5מגן אברהם סימן שמג ס"ק א
אביו מצווה - אבל אמו אינה מצווה וכ"ה בנזיר דף כ"ט ובת"ה סי' צ"ד ומעשה דהילני בסוכה דף ב' שהושיבה בניה בסוכה ע"ש היא החמירה על עצמה (תשו' מהר"מ ד"ק סי' ר') עסי' תרי"ו ומשמע בנזיר דאין מחויב לחנך בתו ע"ש ובתו' בנזיר הקשו מ"ש דבי"ה מחויב לחנך בתו ע"ש ואפשר דכל המצות דמי לי"ה וצריך לחנכם וכן הובא בילקוט אמור דף קע
(6תרומת הדשן סימן צד
שאלה: קטן שאין לו אב והוא צריך לאמו, מחייב במצות סוכה לאכול ולישן בה או לאו?
תשובה: יראה דצריך להתיישב בדבר כמו שאבאר. בתוספות שאנץ פ"ב דיומא /דף פב ע"א/, מקשה אהא דתנן מחנכים את הקטנים לשעות, והא קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו השתא חנוכי מחנכי אפרושי מבעיא? ותירץ ר"י דחינוך קטנים ליתא אלא באב, אבל באדם אחר לא, ולכך אין מצווין להפרישו. ומקשים מההיא דפ"ק דסוכה דהילני המלכה ישבה עם ז' בניה בסוכה. אלמא אי ליכא אב שייך נמי חינוך. ומתרצי דשמא היה להם אב דמחנכם לכך, ואפילו לא היה להם אב היתה מחנכתן למצוה בעלמא, עכ"ל התוס' לפי שינוי דר"י. וכן כתב בהגה"ה במיימוני בהלכות י"ד כתב בשם ר"י, דחינוך קטנים ליתא אלא באב. והשתא לדעת ר"י קטן דלית ליה אב ואם טורח לו לישן בסוכה, אין להזקיקו לכך, כדמוכח מההיא דהילני המלכה, כדמוקים לה ר"י. ומוכח נמי מדברי ר"י, שהאב חייב להפריש בנו שהגיע לחינוך מן האיסור. וכ"כ התוספות פ' כל כתבי /שבת קכא ע"א ד"ה ש"מ/, וכן פסק הרמב"ם בסוף הלכות אסור מאכלות /מאכלות אסורות/. ובשם הר' אליעזר כתוב בתוספות שאנץ דלעיל, דתירץ דדווקא במצות עשה חייב לחנכן ובמצות לא תעשה לא, ולהכי אין ב"ד מצוין להפרישו, וה"ה האב. ולפי תירץ /תירוץ/ זה אין לפטור קטנים שאין להם אב ממצות עשה דסוכה. ואין להקשות מסברת הר' אלעזר, אהא דכתב מהר"ם בהלכו' ברכות שלו איפכא בקטן דאסור /דאיסור/ מצות עשה ספינן ליה לקטן בידים, בההוא דטעימא קודם קידוש. ודווקא איסור לאו לא ספינן ליה בידים, דיש ליישב שפיר, דודאי איסור לאו חמיר מאיסור עשה, כדאיתא בהדיא פ"ק דיבמות /דף ז ע"א/ בשמעתא דעליה, וכדמוכח נמי פ"ב דיומא. מ"מ לא שייך חינוך אלא במצות עשה שצריך אזהרה טפי מאיסור לאו שהוא שב ואל תעשה. אמנם שינוי דר"י נראה קצת דוחק, מההיא דהילני המלכה. דלכאורה מוכח התם דלאו למצוה בעלמא היתה מחנכתן. וגם משמע דלא הוה להו אב. ותו דבריש פ' כיצד משתתפין /ערובין פב ע"א תד"ה קטן/ מקשים התוס' התם היאך מערבים בשביל הקטן, למ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה? ומתרצים דבקטן נמי איכא מצוה כדי לחנכו. והספר מוקי לה התם בקטן דליכא לאבוהי במתא. אלמא איתא לחינוך אפילו שלא באב. ואין נראה לחלק בין היכא דאית ליה אב וליתא גבי', ובין לית ליה אב כלל, דמ"ש הא מהא לענין זה. ותוספות דלעיל בשינוי דר"י קאמר ושמא היה להם אב, סתמא קאמר. אלמא דדוקא האב עצמו צריך לחנך, ולכך אין להקל בפשיטות כלל.
(7ברכי יוסף אורח חיים סימן שמג
. וי"א דלא שייך חינוך לב"ד אלא לאב וכו'. כ"כ תוספות ישינים בסוף יומא (פב א) בשם רבי. וכ"כ התוס' בנזיר סוף דף כ"ח ומהר"ם בתשובה דפוס קרימונה סי' ק"ק והגהות מיימוניות הל' שביתת עשור (פ"ב אות כ) בשם ר"י. אך הרב תרומת הדשן בתשובה סי' צ"ד אחר שהביא דברי ר"י מפקפק בדבריו ופוסק להפך, דאף דאין לו אב יש לחנך לקטן במצות סוכה ואין להקל. עיין בדבריו באורך.
וראיתי לגדול הדור מאריה דארעא דישראל קרובינו הרב מהר"ר אברהם יצחקי זלה"ה בכ"י שתמה על הרב תרומת הדשן, דהרי תלמוד ערוך הוא בנזיר דף כ"ט, איש חייב לחנך בנו במצוות ואין אשה חייבת, ואיך הרב תרומת הדשן מסתפק בזה, ולא עוד אלא שנראה דאסיק דחינוך קטן מוטל על אמו ועל אחרים.
(8רש"י מסכת חגיגה דף ב עמוד א
אי זהו קטן כו' - אבל מכאן ואילך, אף על פי שאינו חייב מן התורה - הטילו חכמים על אביו ועל אמו לחנכו במצות.
(9ברכי יוסף אורח חיים סימן שמג
ואשא עיני ואראה כי דברי תוספות שאנץ דיומא שהביא הרב תה"ד הן הן דברי התוס' ישינים שבידינוה וז"ל (התוס' ישנים שם): בן ח' בן ט' ובתינוקת. איכא למידק דאמרינן בנזיר דר"ל דאמר כדי לחנכו במצוות בנו אין בתו לא, דבתו אין חייב לחנכה. וי"ל דהתם לא איירי אלא דוקא לענין נזירות, אבל ודאי לענין שאר מצוות חייב לחנכה.
(10ערוך לנר מסכת סוכה דף ב עמוד ב
בגמרא ואיהי בדרבנן לא משגחי. ק"ק דהא מה שחייב קטן הוא מטעם חנוך ואמרינן בנזיר (כט א) איש חייב לחנך ואין אשה חייבת לחנך וראיתי שהביא המג"א (בסי' שמ"ג סק"א) תשובת מהר"ם שהרגיש בזה וכתב דהיא החמירה על עצמה ובאמת כבר כתבו כן התוס' ישנים ביומא (פב א ד"ה בן) ועוד כתבו שם דשמא הי' להם אב וחנכם בכך ע"ש אכן כל זה אי אפשר לכוון לכאורה בלשון הגמרא דהכא דקאמר ואיהי בדרבנן לא משגחי דמשמע דהיא היתה מצווה על כך מדרבנן ואפשר לומר לענ"ד כיון דלפי מש"כ התוס' ישנים (שם) יש חלוק בין חנוך ובין אפרושי מאיסורא וא"כ י"ל דאף דאשה אינה מצווה על חנוך מ"מ לאפרושי איסורא מצווה והכא אפרושי מאיסורא מקרי כיון דאסור לאכול חוץ מסוכה ואף דר"א ממיץ כתב (שם) דענוי לא חשיב אפרושי מאיסורא רק חנוך מצוה זה הוצרך לפי תירוצו
(11שולחן ערוך אורח חיים סימן שמג
סעיף א
קטן אוכל (א) נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו, (ב) אבל א אביו מצווה לגעור בו להפרישו (ג) (ב <א> מאיסור דאורייתא); ג ולהאכילו [ד] בידים, (ד) אסור (ה) אפילו דברים שאסורים * מדברי סופרים; וכן אסור (ו) להרגילו בחילול שבת ומועד ואפי' בדברים שהם משום שבות. הגה: וי"א דכל זה בקטן דלא הגיע לחינוך, אבל הגיע לחינוך (ז) צריכים להפרישו (תוס' פרק כ"כ). (ח) וי"א דלא שייך חינוך לבית דין, אלא לאב בלבד (ב"י), וקטן שהכה את אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו, אע"פ שא"צ תשובה כשיגדל, <ב> מ"מ (ט) ד טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה, אע"פ שעבר קודם שנעשה בר עונשין (פסקי מהרא"י סי' ס"ב).
(11aמשנה ברורה סימן שמג
ב) אבל אביו וכו' - דאפילו לחנך בניו ובנותיו במצות הוטל עליו כדכתיב חנוך לנער על פי דרכו וכ"ש להפרישם מאיסור דמוטל על האב ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מוטל גם על האם:
(
