Jewish Lifecylcles and Halacha
Two Brissin: Double pleasure or double jeopardy???
(1טור יורה דעה סימן רסה
וכתב עוד היכא דאיכא תרי ינוקי לממהיל בבי כנישתא כיון דלא אפשר למהלינהו כחדא צריכי ברכה אכל חדא וחדא
(2שו"ת הריב"ש סימן שפד
דכיון דלא אפשר לממהלינהו כחדא, גופין מוחלקין נינהו, וצריכי ברכה אכל חדא וחדא. ולא דמי לשחיטה, דהתם אפשר למשחט תרווייהו כחדא, כדגרסי' (חולין ל':): השוחט, והתיז שני ראשים כאחת, שחיטתו כשרה. אבל הכא, לא אפשר וכו' +ש"ך יו"ד סי' רס"ה סקט"ו. ועי' ב"י שם.+ גם הרי"ט אשבילי ז"ל כתב זה הלשון, בחדושי שבת שלו.
(3שו"ת הרא"ש כלל כו סימן ד
וששאלת: מי שיש לו שני בנים למול, ומל אותם בשעה אחת זה אחר זה, אם יברך ברכה אחת לשניהם. למה נסתפקת בזה יותר מהשוחט כמה עופות זה אחר זה, שמברך תחלה וסוף ברכה אחת לכלן, ומאי שנא שני בנים למול? וכן הורה רבינו שמחה ז"ל, בשני תאומים שמלו אותם שני מוהלין, שיברך האב ברכה אחת להכניסו בבריתו וכו', והמוהל הראשון יברך על המילה וימול, והשני ימול גם הוא על סמך אותה ברכה. ואפילו לא היה התינוק השני שמה בשעה שמלו את הראשון, כיון שהיה דעתו עליו, אין צריך לברך עליו, רק שלא יסיח דעתו בנתים. והשני מברך: אשר קדש ידיד מבטן, ויוציא גם את הראשון בברכה זו. והביא ראיה מן התוספתא: עשרה שעשו מצוה אחת, אחד מברך לכולן; יחיד שעשה עשרה מצות, מברך על כל מצוה ומצוה; עשה מצוה אחת כל היום, אינו מברך אלא אחת. וכן הוריתי כאן, על שני חתנים, שיברכו שבעה ברכות לשניהם, ונחלק עלי רבך בלא טעם ובלא ראיה.
(4שו"ת תשב"ץ חלק ב סימן מב
ולא תקש' לך היאך מלין שני תינוקו' כאחד והא אין עושין מצות חבילו' חבילו' לא אמרי' הכי אלא במצו' חלוקו' כברכ' המזון וקדוש היום אבל במצוה אחת לא הוי חבילו' חבילו' והוי כקדושא ואבדלתא דמברכין אכסא חדא וכדאמרי' בפ' ע"פ (ק"ב ע"ב) ולא דמי נמי לשני מצורעין דאין מטהרין אותם כא' ולשני עבדים דאין רוצעין אותם כא' ולשני עגלו' דאין עורפין אותן כא' וכן שתי סוטות דאין משקין אותן כא' ובכל הני יהבי טעמא בגמרא בפ' המקנא (ח' ע"א) משום דאין עושין מצות חבילו' חבילו' דהתם הויא כל אחת מצוה בפני עצמה לכל אחד ואחד ואפי' שני תינוקו' דשני בני אדם לא דמי להני משום דהנך מצות רמו עלייהו דב"ד לבני אדם חלוקין. אבל מילה דרמיא על אב וכל חד וחד מיחייב למימהל בריה לא הוו מצות חבילו' חבילו'
(5שולחן ערוך יורה דעה סימן רסה סעיף ה
מי שיש לו (ט) שני תינוקות למול, יברך (י) ברכה אחת לשניהם, ואפילו אם שנים מלים, הראשון יברך על המילה ועולה גם לשני, והשני יברך: אשר קדש ידיד, ועולה גם לראשון ואפילו אין הנער לפניו בשעת הברכה, כיון שדעתו עליו, רק שלא יסיח דעתו בינתיים. (ד"ע בב"י ולא כרבינו ירוחם). הגה: אבל אם שח בינתיים טו או (יא) שלא היה דעתו על הברכה מתחילה, צריך לברך: אשר קדש ידיד, על הראשון, ולחזור ולברך על מילת השני. ודוקא אם שח בדברים שאינן צרכי המילה, אבל לאחר הראשון, א"צ לחזור ולברך על המילה, דברכה לא הוי הפסק (רבינו ירוחם ומרדכי ס"פ כסוי הדם ואבודרהם). טז ואפילו אם שכח ובירך: אשר קדש ידיד, לאחר הראשון, א"צ לחזור ולברך על המילה, דברכה לא הוי הפסק (רשב"א סימן שס"ב /שפ"ב/ ובכל בו), כמו שנתבאר סימן כ"ח לענין כיסוי דם. ואם שני הילדים של אדם אחד, האב אומר: להכניסם בבריתו של אברהם אבינו (ב"י בשם מרדכי ואבודרהם), וכן אומר: קיים את הילדים, וכו', ויתקן כל צרכי המילה לכל אחד בפני עצמו, כגון הנר שמדליקין, יעשה לכל אחד נר בפני עצמו (מהרי"ל).
(6ש"ך יורה דעה סימן רסה ס"ק טו
, ולענין דינא העליתי בסי' י"ט ס"ק ט' דאפי' במין א' צריך לחזור ולברך א"כ ה"ה הכא מיהו היכא שאין מנהג כ' הב"ח שיש לנהוג ולברך אכל חדא וחדא ויהיו נזהרים שלא יביאו ב' תינוקות ביחד לב"ה אלא בזה אחר זה דלאחר שנימול הא' יביאו הב' עכ"ל וכן נכון לעשות משום דעל הרוב מפסיקין בינתיים בשיחה בטלה שאינה מצרכי מילה והוי הפסק לכ"ע וכ"כ מהרש"ל בפרק כסוי הדם ס' ט' שנמנעו בב' תינוקות שאינן של א' לפטרם בברכה א' כי כמה פעמים יביאו לידי שהיות גדולות והיסח הדעת:
(7פתחי תשובה יורה דעה סימן רסה ס"ק י
(י) ברכה אחת - עיין בתשובת דרכי נועם חי"ד סימן כ"ז שכתב דבמצרים נהגו לברך על כל אחד בפני עצמו ואחר מילת האחד אומרים פסוקים המלאך הגואל וכיוצא כדי להסיח דעת והוא מנהג ותיקין ואם הם של אדם אחד מברך האב להכניסו ג"כ על א' בפ"ע
(8שו"ת תשב"ץ חלק ב סימן מב
ײוכן שמעתי שנוהגים כן בהרבה מקומו' אלא שהם מביאים כוס לכל אחד ואחד לומר עליו אלהינו ואלהי אבותינו קיי' וכו' כדי שיתברך כל אחד מהם בשם מיוחד בכוס מיוחד ואין מברכין בפה"ג ולא אשר קדש כי אם על הראשון ואין בזה חיוב כלל אלא לעשו' נחת רוח לנשים
(9ים של שלמה חולין פרק ו סימן ט
ונראה דה"ה אם שני תינוקות מב' בני אדם, דומיא דשחיטה, דאמרינן שחט ק' חיות וק' עופות ברכה אחת לכולן, בין שחיטה בין כיסוי עכ"ל, וכ"כ הרא"ש בתשובה (כלל כ"ו סימן ד') וכן הרבה מן האחרונים, וכן הדין בשני חתנים, כאשר כתבתי בפ"ק דכתובות (סימן י"ח), אלא שהעולם נמנעו משום עין הרע, ואף במילה משתי תינוקות ראיתי שמקפידין אביהם בדבר, אבל בתאומים ראיתי כמה פעמים שעושין כדברי הגדולים, גם אפשר שנמנעו בשני תינוקות שאינם מאב אחד לפטרם בברכה אחת, כי כמה פעמים יבא לידי שהייה גדולה והסח הדעת, ומ"ש לעיל שהשני יברך אשר קידש ידיד מבטן, ה"ה אף הראשון שיכול לברך את הכל, אלא כדי דלא אתי לאנצויי הוא, וכתב ר"י (נ"א ח"ב) אבל אם לא היה בדעתו מתחילה על שתיהן, אלא שהביאו לו למול אחר שבירך על המילה הראשונה, חוזר ומברך על השנייה, אחד שיגמור הראשונה שבירך עליה לאחריה, וכן אם שח שיחת חולין בין ראשונה לשנייה, חוזר ומברך, אע"פ שבתחילה היה בדעתו למול שנית, אבל אם שח דבר שצריך אל המילה לא הוי הפסק, ואינו חוזר ומברך,
