Jewish Lifecylcles and Halacha

Tefillin and Milah: When two signs mix

 

 

1)ש"ך יורה דעה סימן רסה

 

 כתוב בהגהות מנהגים שמלין קודם עלינו לשבח וכן המנהג, עוד נהגו שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה משום שהתפילין הם אות והמילה ג"כ אות:

 

2)מגן אברהם אורח חיים סימן כה ס"ק כח

 

ובכוונות איתא האר"י לא חלץ עד שאמר ע"כ נקוה לך וכו'. וכתב בהגמ"נ ביום שיש בו מילה אין לחלוץ עד אחר המילה:

 

3)ספר מראית העין להחיד"א (ליקוטים ב)

 

יש מקומות שהמילה נעשית בבית הכנסת אחר תפלה והמוהל והסנדק נשארים בטלית ותפלין עד לאחר המילה, ועתה נדפס ס' יד נאמן ערער על המנהג דלא אריך לעשות מילה והוא לבוש תפילין: חזי הוית בספר הנ"ז יד נאמן בדף ל"ד אשר מילא את ידו והרעיש הרעשה גדולה שאבי הבן המוהל מילת בנו מזלזל במילה אם יש לו תפילין והביא מדין דאסור בשבת ויו"ט ללבוש תפילין

 

4)שולחן ערוך אורח חיים סימן לא סעיף א

 

בשבת (א) וי"ט * (ב) [א] אסור להניח תפילין, מפני (ג) שהם עצמם אות ואם מניחים בהם (ד) אות אחר * (ה) היה זלזול לאות שלהם.

 

5)ספרמצות גדול (עשה ג)

 

 

 

 

 

 

6)שו"ת אגרות משה חלק או"ח ד סימן קא

 

בטעם שלא לחלוץ תפילין עד אחר המילה וקושיתך על מש"כ המ"ב סימן כ"ה ס"ק נ"ה דביום שיש בו מילה ראוי שלא לחלוץ התפילין עד אחר המילה כי מילה הוא אות ותפילין הם אות והוא מהמג"א ס"ק כ"ח והטעם שהזכיר כתב במחה"ש עיי"ש, מהא דאדרבה מצינו ששבת וי"ט שהן עצמן אות פטורין מתפילין דנחשב זלזול (או"ח סי' ל"א ס"א) וא"כ נהי שרק בשבת ויו"ט החמירה תורה שלא ללבוש תפילין שלא יהיה זלזול באות השבת ויו"ט מ"מ מעלה אין להיות. נראה פשוט דהא עשיית מצות המילה אינו האות אלא מה שהאדם הוא נימול הוא האות שהוא דבר הנקבע בגוף לאות דכן מסתבר וגם מפורש בקרא, ונמצא שעשיית מצות המילה הוא עשיית האות שיהיה בגוף הנימול שלכן מן הראוי שלא לחלוץ התפילין להראות שצריכין לאות שלכן יש צורך לעשות אות קבוע, והוו בזה שמלובשין בתפילין כנותנים טעם על עשיית מצות המילה.

 

7)שו"ת יביע אומר חלק ג - או"ח סימן ה

 

 ועוד דבלא"ה מצאנו חברים להיד נאמן הנ"ל שאוסר להניח תפלין בעת המילה אף בחול. וכמ"ש בס' עטרת צבי (פ' תזריע), שצריך לחלוץ התפלין קודם המילה, ושכן נהג הגה"ק ר' שמעלקא מנ"ש, והרה"ק החוזה מלובלין זצ"ל. והובא בס' כורת הברית (סי' רסה ס"ק ס). ע"ש. והגאון ממונקאטש בס' אות חיים (סי' כה ס"ק יח) ה"ד העטרת צבי, שרבו החוזה מלובלין לא הניח תפלין קודם המילה, אף שלא ראהו חולצם. וכ' שהוא שמע שזקנו מהרצ"א מדינוב בעל בני יששכר, והדברי חיים מצאנז, היו עליהם תפלין בשעת המילה. ודעבד כמר עביד וכו'. עכת"ד. וע"ע בשו"ת תורת יקותיאל (סי' כג) שה"ד העטרת צבי, וכ' שאף שהש"ך ומג"א כ' שאין לחלצם, מ"מ הבו דלא להוסיף עלה להניחן אף לכתחלה בעת המילה. ושכן נהג הגה"ק משינאווה. ע"ש. וכן ראיתי אצל כמה גדולים שלא הניחום לכתחלה במילה. ורק אם מונחים עליו כבר אין לחלצן. וכמ"ש החיד"א במחב"ר (סי' כה ס"ק יא). ואף שמי שירצה להניחן בחול יש לו ע"מ שיסמוך ובשופי

 

8)ס' שיח יצחק ח"א (דכ"ה ע"ב)

 

נהגו בירושלים שהסנדק ואבי הבן מניחים תפלין לכבוד המילה.

 

9)שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן ד

 

 (ה) עכ"פ אין כל מקום הרהור וערעור כלל על מנהג ותיקין זה של לבישת תפילין בשעת המילה, אשר בזמנינו נוהג זה מתבטא במיוחד אצל בעל הברית.

 

אמנם ידענא שמבחינת תורת - הנסתר נזכר בכמה ספרים חיוב ושלילה במנהג זה, זה בכה וזה בכה, אבל אין לי עסק בנסתרות.