Jewish Lifecycles and Halacha

Pain at a Bris?

 

1)שולחן ערוך אורח חיים סימן ס סעיף ד

 

* (ז) י"א שאין מצות צריכות כוונה, * וי"א (ח) שצריכות כוונה * (ט) לצאת בעשיית אותה מצוה, * (י) ג [ב] וכן הלכה.

 

2)תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ע עמוד ב

 

אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס, וחזר ואמר אל תכתבו - אין דבריו האחרונים כלום. אר"ש בן לקיש: כותבין ונותנין גט לאלתר, ור' יוחנן אמר: אין כותבין אלא לכשישתפה. מ"ט דר"ל? דקתני: אין בדבריו האחרונים כלום. ור' יוחנן? אמר לך: אין בדבריו האחרונים כלום, דלכי מתציל לא צריך למיהדר אימלוכי ביה, ולעולם אין כותבין אלא לכשישתפה. במאי קמיפלגי? ר"ל מדמי ליה לישן, ור' יוחנן מדמי ליה לשוטה. ור' יוחנן נמי לידמיה לישן! ישן לא מחוסר מעשה, האי מחוסר מעשה. ור"ל נמי נידמייה לשוטה! שוטה לא סמיה בידן, האי סמיה בידן, בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא.

 

3)שו"ת מהרש"ם חלק ו סימן קח

 

ומה ששאל במי שצריך למול בגדלותו ע"י אחר אם מותר להשקותו משקה המיישן הנקרא שלאף גיטראנק די"ל דכיון דאיהו לא מצי עביד שלוחו נמי לא מצי עביד - שהרי הוא אין בידו לעשות המילה באותה שעה ול"מ השליחות, לענ"ד אין חשש בזה דהא מבואר בגיטין ע' ע"ב דבאחזו קורדייקוס פלוגתא דר"י ור"ל אם כותבין לאלתר או לכשישתפה דלר"ל דמי לישן ור"י דחי דישן לאו מחוסר מעשה האי מחוסר מעשה (בישרא סומקא וכו') א"כ לשי' כמ"פ בעינן שליחות בכתיבת הגט, עתוס' גיטין ט' ע"ב, וע"ש כ"ב ע"ב ורא"ש ור"ן, ואפי' הכי מהני באינו מחוסר מעשה א"כ הכא שחוזר וניעור מאליו אחר שעובר איזו שעה דומה לכו"ע לישן ושפיר מהני השליחות שעשה מקודם לזה, ועי' מח"א הלכות גירושין פ"ג דין ט"ו שהאריך להביא ראיות דכתיבת הגט בעי שליחות והעיר מהא דאחזו קורדייקוס דנימא דכל דאיהו לא מצי עביד השתא שלוחו נמי למ"ע ותי' כמה תירוצים ע"ש, ולכל הטעמים גם בנ"ד דינא הכי, ובפרט לפמ"ש בקצה"ח סי' שפ"ב דבמצוה שבגופו ל"ש שליחות כלל ובע"כ דהמצוה הוא שיהי' נימול ועי' בצל"ח פסחים ע"ב ב' בישוב ד' רמ"א ותבין א"כ פשיטא דאין חשש.

 

4)ספר כורת הברית (סי' רסא:ד)

 

מעשה היה בגדול הנימול שרצו הרופאים להשקותו משקה השינה שלא ירגיש בצער המילה, ולא רצה משום לפום צערא אגרא, מצד חסידות, ואני אמרתי שגם מצד הדין יש קפידא למול דוקא כשהוא ער, דקי"ל מצות צריכות כוונה

 

5)בראשית רבה (וילנא) פרשה מז ד"ה ט בעצם היום

 

נמול אברהם, א"ר אבא בר כהנא הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקב"ה שכרו, א"ר לוי מל אברהם אין כתיב כאן אלא נימול, בדק את עצמו ומצא עצמו מהול, א"ר ברכיה בההיא עיתא אקיל רבי אבא בר כהנא לרבי לוי א"ל שקרנא כזבנא את, אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפול הקב"ה שכרו.

 

6)שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קמ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

7) שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קמז ס"ק ב

 

 

8)שו"ת יביע אומר חלק ה - יו"ד סימן כב

 

אולם לפע"ד אין ראיותיו מכריעות, וכבר הוא עצמו העיר מכמה מקומות (הנ"ל) שישן לאו כמחוסר מעשה דמי, ורמז גם לד' הרשב"א שמועילה בכה"ג כוונת העושה. ע"ש. ובהערת בן המחבר ציין למ"ש בירחון המאסף להתיר. אשר על כן נלע"ד דלדינא שפיר דמי למול איש גדול (שלא נימול מאיזה סיבה בילדותו), ע"י סם הרדמה, וכן גר הבא להתגייר מותר למולו ע"י סם הרדמה. [וכן עשינו מעשה בבה"ד פעה"ק ירושלים ת"ו בשנת תשכ"ג]. והיעב"א.