Broken Engagements: The cost of a Broken Heart
(1רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו
הלכה כא
השולח סבלונות לבית חמיו בין מרובין בין מועטין, בין שאכל שם סעודת אירוסין בין שלא אכל, בין שמת הוא בין שמתה היא, או שחזר בו האיש יחזרו הסבלונות כלן חוץ מן המאכל והמשקה. +/השגת הראב"ד/ השולח וכו' עד חוץ מן המאכל וכו'. א"א תמה אני מועטין ואכל למה הדרי בב"ד ואי בשהן קיימין היא בעיא ולא איפשיטא הלכך אין נגבין בב"ד אלא אם תפס לא מפקינן מיניה חוץ מייבא וסבכתא ואם אכלתו לא הדרי ואפילו תפס מפקינן מיניה.+
הלכה כב
וכן כלים מועטים ששלח לה להשתמש שם בבית אביה, אם נשתמשה בהן ובלו או אבדו אינן משתלמין, אבל אם היו קיימין חוזר הכל וגובה אותם בבית דין, שהדבר ידוע שלא שלחם אלא דרך נוי בלבד.
הלכה כג
חזרה היא בה חוזר הכל, ואפילו המאכל והמשקה נותנת דמיו בזול, וכבר הסכימו הגאונים שאם היו דמי מאכל ומשקה [שוה] ששה משתלמת ארבעה אם חזרה בה, שלא נתן לה מתנה זו אלא לדעת שלא תחזור בה.
הלכה כד
הורו רבותי שאם היה מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה ויאכיל לריעיו או יחלק מעות לשמשין ולחזנין וכיוצא בהן ועשה כדרך שעושין כל העם וחזרה בה משלמת הכל, שהרי גרמה לו לאבד ממון וכל הגורם לאבד ממון חבירו משלם, והוא שיהיו לו עדים כמה הוציא שאין זה נשבע ונוטל.
(2 +/השגת הראב"ד/
הורו רבותי שאם היה מנהג וכו' עד נשבע ונוטל. א"א איני משוה עם רבותיו בזה וזאת הגרמה דומה לזרעוני גנה ולא צמחו שאינו משלם לו (אלא) ההוצאה, וכללו של דבר אבוד ממון שבעל הממון עושה אותו אע"פ שגרם לו זה פטור
(3פסקי דין - פד"ר כרך ג עמ' 67
נכח השולחן אבהע"ז סי' יג שאין יכול לומר קים לי כהראב"ד מכיון שלא הובאה דעתו בשו"ע, ושם בשם ערך השולחן אבהע"ז סי' נ סעי' טז שהמנהג הפשוט בכל בתי הדין שהצד העובר מחזיר לצד המקיים הוצאותיו, ועפ"י רוב עושים פשרה ביניהם. וסיכמו שם בפד"ר שמכיון שבעל ערך השולחן הביא מעשה רב שכן נוהגים בתי הדין בישראל, אין הצד המבטל יכול לומר קים לי נגד המנהג הפשוט.
(4חוות יאיר סי' קסה
הקובע זמן לחתונה ולא בא, חייב לשלם כל הוצאות החתונה
(5תוספות מסכת בבא מציעא דף סו עמוד א
ומיהו קנס שעושין בשעת שידוכין מהני אפילו לא קנו בב"ד חשוב כיון שנוהגין בו כל העולם מידי דהוי אסיטומתא דלקמן (דף עד.) דקניא ועוד דבדין הוא להתחייב כל החוזר בו כיון שמבייש את חבירו
(6בית שמואל אבן העזר סימן נ ס"ק יד
יד וי"א דכל קנסות וכו' - הטעם משום בושת אע"ג לפעמים לא הוי בושת כ"כ כמו דמי הבושת אפ"ה לא הוי אסמכתא וכתב מהרי"ק שורש כ"ט אפי' לא עבדי קנס אפ"ה קרוב הוא בעיני דחייב לשלם דמי בושתו ודוקא קנסות שעושים בשעת השידוכין ומטעם בושת אבל אם עשאו קנסות בנשואין אותם קנסות הם אסמכתא וקודם הנישואין אפי' אם הוא רוצה לישא רק רוצה לשנות על קצת התנאים חייב בבושת
(7 פד"ר כרך ה עמ' 325
עבודת הגרשוני סי' עד והפלאה בשו"ת גבעת פנחס סי' עד ושו"ת חת"ס אבהע"ז סי' קלד ושו"מ מהד"ת ח"ד סי' סט ושו"ת רב פעלים ח"ב סי' ג בשם עצי ארזים וזרע אמת יו"ד סו"ס קיב וזכות אבות סי' לא וויאמר יצחק ח"א סי' קכא ושמחה לאיש סי' כ ועוד, שדעת כולם שהחוזר מן השידוכין עליו לפייס את הצד השני כמו המבייש בדברים שפוסקים בכל בתי דינין לפייס המתבייש לפי ראות עיניהם ולפי המבייש והמתבייש. והסיקו בפד"ר שם וז"ל: הנה זה פשוט לוא היתה השאלה אם מן הדין הוא חייב בתשלום דמי בושת או לא, אז לא היה בידינו להוציא ממון מן המוחזק נגד הני אשלי רברבי הסוברים במבייש בדברים ולא היתה כוונתו לבייש אין זה בכלל דין בושת, אך אין כאן שאלה של ממון אלא לעכב את נשואי המשיב עם האחרת עד שיפייס את המערערת, וכ"ה לדעת רו"פ.
(8פסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות ג פס"ד בעמוד רה
למרות שאין בכח בי"ד לחייב את הנתבע בדמי בושת ונזק נפשי, יש בידי בי"ד לכופו על כך באמצעים שונים, ובאם לא יגיע עם התובעת לפשרה בענין זה, הנתבעת תהיה זכאית לתבוע מבי"ד הטלת סנקציות על הנתבע, כגון עיכוב נישואין עם אחרת. לאחר שהנתבע יקיים את התחייבותו לתובעת - כולל תשלום בושת ונזק נפשי - תכתוב לו התובעת כתב מחילה ותחתים עליו עדים, כפי שהצהירה בבוררות.
המתנות שנתנו זה לזה יחזירו האחד לשני
(9שו"ת אגרות משה אבן העזר ח"ד סימן פה
הנה בדבר מה שקרה, שאחר שעשו סעודת תנאים, ושלחו הזמנות לחתונה, סירבה הכלה להתחתן, וביטלה השידוך. והחתן תבע שתשלם לו דמי הוצאותיו ובושתו, ותבע בפרטות שלוש מאות וחמישים דולר בשביל הבגדים שקנה לחתונה, שמזה תובע חצי דמיהם, ובעבור הוצאות לדמי סעודת התנאים, ובשביל עוד הוצאות שהוציא על כלתו, וגם תובע בושת של אלפים דולר. הוריתי בפשר קרוב לדין שתתן הכלה אלף דולר בעד הקנס ומאתים וחמשים דולר בעד התביעות הנ"ל. והטעם הוא שדמי סעודת החתונה שמשלם אבי הכלה הוא נדוניא, כיון שבעצם צריך החתן לעשות הסעודה, ודמי החתונה לבינונים עולה לרובן היום כאלפים דולאר, והוי חצי נדוניא לקנס.
ומתביעותיו הפרטיות נכיתי מאה דולר משום שאולי שוה פחות ממה שתבע שהבגדים שוים לו יותר מהמחצה, וכן אולי לא הוציא כ"כ עליה. ועל החתן ליתן שטר מחילה להנערה ולהוריה.
