Jewish Lifecycles & Halacha
Broken Engagements: Exchanging Love
(1תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קמו עמוד א
מתני'. השולח סבלונות לבית חמיו, שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר - אינן נגבין, לא אכל שם סעודת חתן - הרי אלו נגבין. שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה - הרי אלו נגבין, סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה - אין נגבין.
(2רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קמו עמוד א
השולח סבלונות - מנהג חתנים לאחר קדושין למחרת שולח לבית חמיו לכבוד אשתו תכשיטין ומיני פירו ת וכדי יין וכדי שמן ופעמים אוכל שם עמה.
אינן נגבין - אם מת הוא או שמתה היא או שחזר בו ורוצה לגרשה שמחמת חיבת שמחת אכילה שאכל ושתה ושמח עמהן מחל סבלונות העשוין ליבלות אבל אין עשוין ליבלות הדרי אע"פ שאכל ושתה עמהן כדתניא בגמ' ובסבלונות סתם מיירי דהא לקמן מפליג בסבלונות ששלח כדי שיבאו עמה לבית בעלה לסבלונות ששלח כדי שתשתמש בבית אביה והנהו לא תלו באכילת חתן מכלל דרישא בסתם סבלונות והנהו תלויין בסעודת חתן אם אכל עמהן מחולין ואם לאו נגבין.
(3רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ו
הלכה כא
השולח סבלונות לבית חמיו בין מרובין בין מועטין, בין שאכל שם סעודת אירוסין בין שלא אכל, בין שמת הוא בין שמתה היא, או שחזר בו האיש יחזרו הסבלונות כלן חוץ מן המאכל והמשקה. +/השגת הראב"ד/ השולח וכו' עד חוץ מן המאכל וכו'. א"א תמה אני מועטין ואכל למה הדרי בב"ד ואי בשהן קיימין היא בעיא ולא איפשיטא הלכך אין נגבין בב"ד אלא אם תפס לא מפקינן מיניה חוץ מייבא וסבכתא ואם אכלתו לא הדרי ואפילו תפס מפקינן מיניה.+
וכן כלים מועטים ששלח לה להשתמש שם בבית אביה, אם נשתמשה בהן ובלו או אבדו אינן משתלמין, אבל אם היו קיימין חוזר הכל וגובה אותם בבית דין, שהדבר ידוע שלא שלחם אלא דרך נוי בלבד.
חזרה היא בה חוזר הכל, ואפילו המאכל והמשקה נותנת דמיו בזול, וכבר הסכימו הגאונים שאם היו דמי מאכל ומשקה [שוה] ששה משתלמת ארבעה אם חזרה בה, שלא נתן לה מתנה זו אלא לדעת שלא תחזור בה.
(4שו"ת רדב"ז חלק ד סימן קכג
וכן אני אומר שכל הסבלונות אשר שלחו קרובי הבעל חוזרין שלא שלחו לה אלא כדי שתנשא לזה שהוא קרובם כדין הסבלונות אשר שלח החתן כדכתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות זכייה ומתנה וז"ל אבל אם היו קיימים חוזר הכל וגובה אותם בבית דין שהדבר ידוע שלא שלחם אלא דרך נוי בלבד:
(5שו"ת רדב"ז חלק א סימן שכט
כללא דמלתא ראיית הכלה אין מעלה ומוריד לענין זה אלא נפרעים מן הסבלונות אשר נתן החתן לבדו כשיעור ההוצאה והשאר חוזר ואם לא הספיקו משלים ופורע גם הקנס ואין יכול לתפוס המתנות של אבי החתן ואמו בשביל הוצאתו ולא בשביל הקנס אלא חוזר הכל ועושה דין עם החתן ואם אין לו הפסיד שאין האב חייב לפרוע חובת בנו וזה דבר פשוט לא היה צריך לכותבו אלא מפני שטועין בו פעמים רבות ותופסים הכל הוצרכתי לכתוב שאינו מן הדין ואיפשר שעושין כן עד שיתפשרו אבל לא מן הדין שאין ראוי לתפוס משל אבל בשביל חוב הבן. והנלעד"כ:
(6שו"ת מהרשד"ם חלק אה"ע סימן לב
ודוקא שלא באו לידי נשואין אז חוזרים וכמו שחוזרים המתנות שנותן הארוס לארוסתו בשעת ארוסין או שדוכין ונתבטלו אז חוזרים כן מה שנותנים קרובי הארוס הכל חוזר בבטול הארוסין וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה הביאה ב"י וז"ל המשדך בתו לחברו ושלח לו בגדים ותכשיטין ואח"כ נתבטלו השדוכין בין שחזר הוא בין שחזרה היא אם נתבטלו השדוכין החתן חייב להחזיר לו את הכל דכי היכי דהדרי סבלונות דשלח איהו לה הכי נמי הדרי מדידיה לדידה דאמדן דעתא הוא שלא שלחה אלא ע"מ שיכניסנה לחופה כו' עד דהא דתנן לה בהשולח סבלונות לבית חמיו ולא תנן נמי בהשולח אבי הכל' לחתנו אורחא דמלתא נקט כו' עיין שם בא"ה סי' נ' הרי לך בפירוש שכתב אלא ע"מ שיכניסנה משום הכי כשנתבטלו השדוכין חוזר הכל כיון שכנסה כבר נשלמה כונ' האב ושוב אינו חוזר ע"כ
(7שולחן ערוך אבן העזר סימן נ
ו] השולח סבלונות לבית חמיו, בין מרובין ובין מועטין, בין שאכל שם סעודת ארוסין בין שלא אכל, בין שמת הוא בין שמתה היא, או שחזר בו האיש, יחזרו הסבלונות כולם חוץ מהמאכל והמשתה. (ז) ז] וכן מעות וכן כלים מועטים ששלח לה להשתמש שם בבית אביה, אם נשתמשה בהם ובלו או אבדו, אינם משתלמין; אבל אם הוו קיימין, חוזר הכל וגובה אותם בבית דין, שהדבר ידוע שלא שלחם אלא דרך נוי בלבד. הגה: ו וי"א דאפילו בדבר מאכל ומשתה ודברים מועטים דאין חוזרים, (ח) דוקא כשאכל שם החתן, ח] ואז (ט) אפילו מה שהוא בעין אינו חוזר, אבל אי לא אכל שם, חוזר הכל (שם טור). חזרה היא בה, חוזר הכל. ואפילו המאכל והמשקה נותנת דמיו בזול, דהיינו שאם היו דמי המאכל והמשקה ששה, משלמת ארבעה. ט] ואם היה מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה ויאכיל לריעיו או יחלק מעות לשמשים ולחזנים וכיוצא בהם, ועשה כדרך שעושים כל העם, וחזרה בו, ז משלמת הכל, (י) שהרי גרמה לו לאבד ממון; ח י] והוא שיהיה לו עדים כמה הוציא. (יא] וי"א דכל זה מיירי במה ששלח לאחר ארוסין, ט אבל קודם אירוסין, לאחר שידוכין, (יא) חוזר הכל (נ"י פ' מי שמת וכ"כ הריטב"א) י יב] ויש חולקין) (ב"י בשם הרשב"א
(8בית שמואל אבן העזר סימן נ ס"ק ו
ובייכא וסבנתא בוודאי מחיל ופי' הרמב"ם היינו מיני צעיפים וקישורי נשים, ורי"ו פי' שהם מנעלים וצעיפים אפילו הם בעין א"צ להחזיר דמוחל בודאי וא"י למה הטור לא כתב מזה כלום, ורי"ו פסק אפילו אם הדר הוא /הדרא היא/ אין צריך להחזיר וגרע טפי ממאכל ומשתה,
(9בית יוסף אבן העזר סימן נ
וכתב עוד נימוקי יוסף (סח: דיבור ראשון) שבח סבלונות כלומר בסבלונות מועטין שאינן נגבין כשאכל אם לא אכל ודאי דנגבין מאי נגבין עם שבחן כגון שהשביחו לאחר מכאן ואחר כך בלו קודם חזרה מי לימא כיון דבשעת נתינה היה דעתו לאוכלם שם וישארו להם לא יפרע אלא כמו שהיו שוות אז או דילמא כיון שלא אכל וברשותיה קיימי עד שעת חזרה אם כן חייבים להחזיר השבח וסלקא בתיקו והוי ספיקא דממונא והמוציא מחבירו עליו הראיה אבל בסבלונות שאין עשויין ליבלות מה נפשך אי איתנהו בעינייהו פשיטא דנגבין עם השבח ואם הוציאו אותן שלא ברשות פשיטא דמשלמין מה שהשביחו קודם הוצאה ואם השביחו אחר ההוצאה לא יהא אלא גזלן וכל הגזלנין לא משלמין אלא כשעת הגזילה (ב"ק צג:) הילכך ודאי לא יחזירו השבח
(10שולחן ערוך חושן משפט סימן רמא סעיף ח
כט] נתן שור לחבירו על מנת להחזירו בתוך ל' יום, [ח] יד) ומת בתוך הזמן, טו) [ט] פטור מלשלם.
(11תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פא עמוד א
תניא כוותיה דאמימר: הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו, ואמר לו: אם מקבלין אותן ממני - אני נותן לך דמיהן, ואם לאו - אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן. ונאנסו בהליכה - חייב, בחזירה - פטור, מפני שהוא כנושא שכר
