Jewish Lifecycles & Halacha
Rules of Engagement: The Vort about vorts
(1תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט עמוד א
משנה. ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו, ולאכול סעודת אירוסין בבית חמיו, ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו. אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו - יחזור ויבער, ואם לאו - מבטלו בלבו
גמרא. ורמינהו: ההולך לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו ולשבות שביתת הרשות - יחזור מיד! אמר רבי יוחנן: לא קשיא; הא - רבי יהודה, הא - רבי יוסי. דתניא: סעודת אירוסין - רשות, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: מצוה. והשתא, דאמר רב חסדא: מחלוקת - בסעודה שניה, אבל בסעודה ראשונה - דברי הכל מצוה. אפילו תימא הא והא רבי יהודה, ולא קשיא: הא - בסעודה ראשונה, הא - בסעודה שניה. תניא, אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא סעודת אירוסין, אבל לא סבלונות. אמר לו רבי יוסי: אני שמעתי סעודת אירוסין וסבלונות.
(2רש"י מסכת פסחים דף מט עמוד א
סעודה שניה - כך הוא דרך החתנים, לאחר סעודת אירוסין חוזר ומשגר סבלונות לארוסתו, וסועד שם.
(3בית הבחירה למאירי מסכת פסחים דף מט עמוד א
שכל שהוא נעשה לחיבת אירוסין מצוה היא והוא שאמרו בתלמוד המערב בא וראה כמה גדול כח השלום שהוקש לשני דברים שיש בהם כרת פסח ומילה:
(4שולחן ערוך אורח חיים סימן תמד סעיף ז
ההולך ביום ארבעה עשר לדבר מצוה, כגון * (כג) למול את בנו או לאכול * (כד) ט <ח> סעודת אירוסין (כה) י בבית חמיו, (כו) ונזכר שיש לו חמץ בביתו, אם יכול לחזור לביתו ולבער ולחזור למצותו, (כז) יחזור ויבער; (כח) ואם לאו, (כט) יא יבטלנו בלבו. ואם היה הולך * להציל מן הנהר ומן הדליקה ומהמפולת ומיד האנס, יבטלנו בלבו ולא יחזור (ל) יב אפילו יש שהות. <ט> ואם יצא (לא) יג לצורך עצמו, (לב) יחזור מיד; (לג) עד כמה הוא חוזר, עד כביצה, יד פחות מכאן מבטלו בלבו ודיו.
(5מגן אברהם סימן תמד ס"ק ט
ט סעודת אירוסין - דין זה הוא במשנה שלימה פ"ג דפסחים וא"כ משמע שמותר לעשו' סעודת אירוסין בע"פ וכ"ש בע"ש דהא מוכח ריש פ' ע"פ דע"פ חמיר מע"ש וא"כ תימה על מש"ל בסי' רמ"ט ס"ב דאסור לעשות סעודת ארוסין בע"ש והוא מהירושלמי והוא חולק על תלמוד שלנו דבפ"ק דכתובות אית' בירושלמי דאסור לישא בע"ש מפני כבוד השבת ובגמ' דידן לא חיישי' לזה, ומ"מ צ"ע היאך יחלוק הירושלמי על המשנה דמותר לעשות סעודת אירוסין לכן נ"ל דה"פ אסור לארס בע"ש הדא דאיתמר סעודת אירוסין (פי' אם אירס קודם לכן אסור לעשות הסעודה בע"ש) אבל לארס מותר (פי' מותר לארס בע"ש שמא יקדמנו אחר) ואז מותר ג"כ לעשות סעוד' וכמ"ש רמ"א שם דסעוד' שזמנ' קבוע בע"ש וסעודת סבלונות שהיא סעוד' שניה שאחר סעודת ארוסין היא ג"כ סעודת מצוה (ב"ח) וכ"מ בגמ' ורא"ש וטור וכ"כ הריב"ש סי' ר"ס דלא כב"י וכ' רמ"מ סי' ק"ט דסעודת סבלונות שעושין באשכנז בליל' שקודם החופ' שהחתן משלח סבלונות קודם אכיל' אע"פ שעדיין לא נתארס מקרי סעוד' מצוה עכ"ל ובמדינות אלו ששולחין סבלונות זמן רב קודם החתונ' ועושין סעוד' שקורין סעודת קנין צ"ע אי מקרי סעודת מצוה ונ"ל דמקרי סעודת מצוה:
(6שולחן ערוך אורח חיים סימן תקמו סעיף א
(א) א <א> אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מיבמין; (ב) <ב> ומותר לארס, <ג> ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין (ג) הארוס בבית ארוסתו (ד) ב בשעת [ג] אירוסין; ומותר לעשות (ה) ריקודין ומחולות ולעשות סעודת הארוס עם מריעיו שלא בבית ארוסתו, וכן לסעוד הארוס בבית ארוסתו שלא בשעת אירוסין, (ו) מותר.
(7ט"ז אורח חיים סימן תקמו ס"ק ב
ב) ומותר ליארס. - שמא יקדמנו אחר ברחמי' ולפי טעם זה כ"ש שמות' לכתוב תנאים לשידוך בח"ה כנהוג בינינו אלא דצ"ע לענין סעודה שרגילין לעשות אחר כתיבת התנאים אם זהו במקום סעודת אירוסין ואסור כמ"ש בסמוך או נימא דל"ד סעודה זו לסעודת אירוסין שקידש כבר דאז דוקא שייך אין מערבין שמחה בשמחה ונלע"ד דאסור דע"כ לאו דוקא סעודת אירוסין דהא גם סעודת ברית מילה היה לאסור אי לאו הטעם משום שזמנה קבוע וכן בפדיון הבן ממילא סעודה זו אסורה וראיה עוד ממה דאמרינן פ' א"מ דף י"ח דהא דאמרי' אלו כותבים במועד קידושי נשים ובעי' לאוקמי שם בשטרי פסיקת' וכדר' גידל דאמר כמה אתה נותן לבנך כך וכך וכמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו הן הן הדברים הניקנים באמירה אלמא דשטרי פסיקת' נכללים בכלל קידושין וכתיבת התנאים שלנו הם ג"כ כשטרי פסיקתא ע"כ נלע"ד דסעוד' זו אסורה בח"ה וכ"ש ברגל כשהוא סועד עם הכלה בפעם ראשונ' אחר כתיבת התנאים שלנו:
(8שו"ת חוות יאיר סימן ע
וסעודות חתונה בזמן הזה שערבה כל שמחה אין ענין לבא לדיני ברכת שהשמחה במעונו וז' ברכות דבגמ' ובטור וש"ע סי' ס"א רק סעודת ליל סבלונות שלפני יום החתונה אחר דהוא מנהג נתינת סבלונות בכל מדינות אלו והוא מעין קדושין שהרי פליגי בגמ' אם חוששין לסבלונות גם קרינן שם הסעודה על שם מעשה זה יש להתירה ואפס זולתו. …ומה שעושין סעודה אחר כתיבת התנאים שקורין קנס מאל ודאי לא מקרי ס"מ כי אין זה סעודת אירוסין דבימי הש"ס שהיה אחר קידושין.
(9משנה ברורה סימן תקמו ס"ק ב
(ב) ומותר לארס - דהיינו אפילו לקדש דבאירוסין לבד ליכא שמחה וכ"ש שמותר להתקשר בתנאים לשידוך בחוה"מ כנהוג בינינו. והסעודה שרגילין לעשות אחר כתיבת התנאים הט"ז אוסר כמו לענין אירוסין אבל שארי אחרונים מקילין בזה דלא חשיב שמחה כאירוסין ועכ"פ אם אינו עושה סעודה גמורה כ"א מרקחת וכדומה בודאי אין להחמיר:
(10משנה ברורה סימן תמד ס"ק כד
(כד) סעודת אירוסין - וה"ה סעודה שעושין בשעה שהכלה מקבלת סבלונות וכתבו האחרונים דה"ה בזמנינו כשעושין סעודה בשעת כתיבת התנאים ג"כ מקרי סעודת מצוה:
(11משנה ברורה סימן תקמו ס"ק ה
(ה) ריקודין ומחולות - ואפילו בבית ארוסתו דזה לא מיקרי שמחה [ריב"ש]:
(12ערוך השולחן אורח חיים סימן תקמו סעיף ה
אבל אירוסין מותר במועד שמא יקדמנו אחר ואין בזה שמחה כל כך ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין הארוס בבית ארוסתו בשעת אירוסין והיינו שלא יעשום תכופים זה לזה ומותר לעשות ריקודין ומחולות ולעשות סעודה הארוס עם מריעיו שלא בבית ארוסתו וכן לסעוד הארוס בבית ארוסתו שלא בשעת האירוסין מותר דאין שמחה אלא כשהסעודה היא עם האירוסין ביחד כדאמרינן ביבמות [שם] והנה אצלינו אין אירוסין אלא בשעת החופה ומקודם קושרים עצמם בקישורי תנאים או ראשי פרקים ומותר לעשותם בחול המועד ויש מי שאוסר סעודה בשעת התנאים כמו באירוסין [ט"ז סק"ב] ולענ"ד אין זה דמיון לארוסין שנעשית אשתו משא"כ תנאים אינם כלום אלא קישור ע"י קנס וכמה פעמים שנתבטלים התנאים ואין זה אלא כסעודת ריעים [ומ"ש ממילה ופדיון הבן הרי באמת כתב המג"א בסק"ה דאין שמחה אלא בנשואין ומ"ש משטרי פסיקתא הא שם עמדו וקידשו וכ"ש מ"ש דסעודה ראשונה ברגל עם הכלה אחר התנאים אסור יותר תמוה כיון דהתנאים היה קודם הרגל ועוד דסעודה לא מקרי אלא כשמזמין גם אחרים]:
