Jewish Lifecycles and Halacha
Rules of Engagement: What’s the point?
(1תלמוד בבלי מסכת קידושין דף יב עמוד ב
דרב מנגיד על דמקדש בשוקא, ועל דמקדש בביאה, ועל דמקדש בלא שידוכי, ועל דמבטיל
(2תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ג דף סד טור ב /ה"ח
שמואל אמר המקדש בלא שידוכים לוקה ותופסין קדושין מר עוקבא בשם שמואל אמר תלת המקדש בלא שידוכין לוקה והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה והמבזה שליח בית דין לוקה
(3תוספות מסכת קידושין דף יב עמוד ב
אלא נראה לר"י דהיינו פריצות שעושין תחלת קניינן בביאה דומיא דמקדש בלא שידוכי.
(4רמב"ם הלכות אישות פרק ג
הלכה כב
וכן המקדש בלא שידוך או * המקדש בשוק אע"פ שקידושיו קידושין גמורין מכין אותו מכת מרדות כדי שלא יהא דבר זה הרגל לזנות וידמה לקדשה שהיתה קודם מתן תורה.
(5הגהות מיימוניות הלכות אישות פרק ג הלכה כב
[שם טור אבל א"א ז"ל כתב שאין הלכה כרב אלא בהאי שמלקין על המקדש בביאה ולא באינך עכ"ל]:
(6שו"ת מהרש"ל סימן כה
וקשה וכי נעלם ממנו קבלת האלפסי מן הגאונים שאנו פוסקים לעולם בתלמוד כלישנא בתרא ואף הוא רגיל בכך ברוב התלמוד המעיין בספר המיימוני וא"כ למה לא פסק כנהרדעי. ועוד אי פסק כלישנא קמא למה לא פסק בהך כולן דלוקין כי הרמב"ם כתב בהלכות איסורי ביאה (פכ"א הט"ו) שאסור לדור בבית חמיו והיא עזות אלמא דלא ס"ל כלישנא קמא דרב דמנגיד ואיסור דכתב תפש סוגיא דפרק המוכר את הפירות (צ"ח:) שהביא דברי בן סירא הכל שקלתי בכף מאזניים ולא מצאתי קל מסובין וקל מסובין אורח מכניס אורח וקל מאורח מכניס אורח חתן הדר בבית חמיו אלא בודאי גם הוא פסק כלישנא בתרא וסבר דלא באו נהרדעי לחלוק אלא אהך דיני בתראי אבל בהך תלתא קדמאי לא חלקו דלא גרע ממאן דמקדש בביאה אפילו בשדוכי שהוא אחד מן הג' קניינים שהתורה הרשהו אפי' הוא פריצותא א"כ ה"ה הנך תרי מילי מאן דקדיש בלא שדוכי או מקדש בשוק ומ"ה אוקי התלמוד הך דמקדש בביאה בין הנך תרי מאן דמקדש בשוקא ובלא שידוכי דחדא עניינא הוא וא"כ לא נדחו דברי הרמב"ם כ"כ ומ"ה נאמר אף שהבתראי חולקין על דבריו מ"מ נימא דמודים דפריצות עביד ויש להשיב גמולו בראשו. ….וא"כ דווקא התם שנתקדשה לו ברצון טוב ומה בכך שהיתה באהבה אותו אפי' היא חשובה ממנו שכל אחד מבקש מעולה וחשובה להדבק בה ולא עביד פריצותא אלא דקידש בלא שידוכי וגם היה למדן בר אוריין והיא היתה מודה בדבר רק שאח"כ בגדה בו ואמרה מאיס עלי ואפ"ה כתב טוב לפתות אותו בריצוי כסף ואם לא יכופו אותו א"כ בנדון זה דליתי לכל הני טעמא דלא קידשה בעדים ואינו אלא קול והיא צוחה מעולם לא קדשני ולא בגדתי בו ק"ו בן ק"ו שנייסר אותו בשוטים א"כ מעות בכדי למה ליתן ולהחזיק ידי עוברי עבירה וא"כ כאשר עשה כן יעשה לו ששפיר עבדה ליה במה דמשטה ליה ומודעה הוי מודעה.
(7שו"ת דברי יציב חלק אה"ע סימן נו ד"ה ובישועות יעקב
ובישועות יעקב אבהע"ז סי' כ"ו ססק"ב בהך דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה כתב להוכיח שרק אותו מלקין ולא אותה, ושהדבר צריך טעם דהא בעינן דעתה לקידושין וכיון שנתרצית להתקדש בביאה איסורא קעבדה ומדוע לא נלקה אותה עיי"ש. ולהנ"ל י"ל דיסוד דברי רב ללקות המקדש בביאה הוא מהא דהבועל שלא לשם קידושין לוקה כדעת הרמב"ם, וס"ל שהוסיפו חכמים לעשות סייג בדבר ולהלקותו מכת מרדות אף שמתכוין לשם קידושין כיון שיש פריצות בדבר [ועיין לשון הרמב"ם פ"ג מאישות הכ"ב]. וא"כ מהתם נילף דכמו שבמיוחדת לו האיסור והמלקות רק עליו ה"נ במקדש בביאה אין האיסור עליה, כיון שאצלה אין איסור בלא קידושין ודו"ק.
(8שו"ת משאת בנימין סימן קו
גם שהבתולה לא שמעה אלא קול הציפצוף בעלמא ויצאה מיד לחצר לקבל הקידושין וכל הענין מראש ועד סוף זר הוא מאד ורחוק מן השכל וכי אפשר לומר בבנות ישראל הצנועות שיעשה כן בישראל בלי דעת אביה ואמה כל בני משפחתה אין זה כי אם רוע לב ראובן המשדך והעדים שעשו פלסתר דבריהם לבדות מלבם שקר ודופי על זה וכיוצא בזה אמרינן בפ"ק דקידושין דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה ומאן דמקדש בלא שידוכים. ובפרט בענין זה שעינינו רואות שכל הענין הוא שקר ורמאות ודרך רשעים תאבד ומצוה עלינו לשבר מלתעות הרשעים ולהפר עצתם ולקלקל מחשבותם ולהשיב גמולם בראשם ולהאכילם פרי מעללם חיצי גבור שנונים עם גחלי רתמים למען דעת כל עמי הארץ כי יש אלדים ושופטים בארץ
(9חתם סופר מסכת נדרים דף ד עמוד ב
ואחרי ההנחה הנ"ל דמיירי בשלא היו שידוכים ביניהם, א"כ י"ל סברא בהיפוך דבקידושין י"ב ע"ב פליגי אליבא דרב אי מנגיד אמאן דמקדש בלא שידוכי או בשוקא, ורמב"ם פסק דמנגדינן פ"ג מאישות ה' כ"ב. והרא"ש פסק דלא מנגדינן ועיין ש"ע ורמ"א בא"ע סס"י כ"ו, ונ"ל דהיינו המקדש אשה לעצמו. אבל שליח שקדש לחבירו אין כאן קריבות וחוצפא.
(10שו"ת גינת ורדים חלק אה"ע כלל ב סימן יא ד"ה ולהיות שהשעה
ולהיות שהשעה דחוקה והדרך רחוקה לא אוכל להתמהמה ולכתוב על כל קוץ וקוץ כאשר עם לבבי לכן אבא בדרך קצרה להשיב על ארבעה פרטים שטען החכם המערער על הטעם הא' אני אומ' דכבר נודע שתקנת השדוכין שתקנו לשדך קודם שיקדש היא כדי שלא יר' הדבר כזנות וכן מפורש בדברי הרמב"ם בשלהי פ"ג מה' אישות שכתב וז"ל וכן המקדש בלא שדוכין או המקדש בשוק אע"פ שקדושיו קדושין גמורים מכין אותו מכ' מרדות כדי שלא יהיה דבר זה הרגל לזנות וידמה לקדשה שהיתה קודם מתן תור' כו' וא"כ אם נאותו ונתרצו האיש והאשה לישא זה את זה די בכך ואין צורך אל כתיבת שטר וכן מוכח מלשון רש"י דשדוכין דברים בעלמא הן שכתב בפ' קמא דקדושין דף י"ג וז"ל בדשדיך שדבר בה קודם לכן ונתרצית להתקדש לו כו' ע"כ ומייתי לה מוהריק"ש טא"ה סי' כח דין ב' וכפ"ז בנ"ד כבר נעשו שדוכין כדין וכהלכה שנוסח השאלה כתוב לאמר ונתרצה שמעון והיבמה ליבם כו' ולא עברו על תקנת חז"ל
(11שו"ת חדות יעקב חלק יו"ד סימן כד
אמנם נלע"ד דגם השדכנות מקריא מצוה שהרי אמרו בגמרא קידושין דף י"ב ע"ב דרב מנגיד אמאן דמקדש בלא שידוכין וא"כ יש מצוה בשדוכין גופייהו דמצוה לשמוע דברי חכמים ואמאי לא הסתייעו מדברי הרמב"ם הנז'.
(12שו"ת אגרות משה אבן העזר ח"ד סימן פד
א. בענין שאלתך אם נחשב קנית הטבעת שנותנים לכלה בשעת שידוכין, כדבר של שמחה שיש לאסרו בין ר"ח אב לט' באב, באמת אינו נכון לקנות הטבעת שהוא מו"מ של שמחה, אך אם יש לחוש להפסד, מותר. ולהודע המקח מותר בכל אופן.
ב. ולענין איזה ברכה מברכים על הטבעת, יש לברך שהחיינו שכ"ז שלא נתן הוא שלו ויש לו הנאת התשמיש בזה שיתן להכלה אח"כ.
ג. ולענין הכלה המקבלת יש טעם גם לברך הטוב ומטיב שהוא גם טובה להנותן וכשאבוא הביתה אעיין בזה.
