Jewish Lifecycles and Halacha
Rules of Engagement: Rings and things
(1תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נ עמוד א
מתני'. המקדש שתי נשים בשוה פרוטה, או אשה אחת בפחות משוה פרוטה, אף על פי ששלח סבלונות לאחר אינה מקודשת, שמחמת קידושין הראשונים שלח. וכן קטן שקידש.
גמ'. וצריכא; דאי אשמעינן שוה פרוטה, איידי דקא נפיק ממונא מיניה טעי, אבל פחות משוה פרוטה, אימא: יודע שאין קידושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וכי קא משדר סבלונות - אדעתא דקידושין קא משדר; ואי אשמעינן הני תרתי, משום דבין פרוטה לפחות משוה פרוטה לא קים להו לאינשי, אבל קטן שקידש - הכל יודעין שאין קידושי קטן כלום, אימא: כי קא משדר סבלונות - אדעתא דקידושי קא משדר, קא משמע לן.
(2רש"י מסכת קידושין דף נ עמוד ב
אינה מקודשת - ולא אמרינן יודע היה שאין קידושיו קידושין וגמר ושלח סבלונות לשם קידושין אלא אמרינן מחמת קידושין הראשונים שלח.
(3רמב"ם הלכות אישות פרק ד
הלכה כ
המקדש אשה בפחות מפרוטה או שקידש שתי נשים בפרוטה אע"פ ששלח סבלונות אחר מכן אינה מקודשת, וכן קטן שקידש אע"פ ששלח סבלונות אחר שהגדיל אינה מקודשת שמחמת קידושין הראשונים שלחן שהיו קידושין פסולין.
(4טור אבן העזר סימן מה
חוששין לסבלונות ופירש"י שאם שדכה תחילה ואח"כ שלח לה סבלונות בעדים אנו חוששין שמא שלחם לה לשם קדושין וצריכה גט לפיכך אם רוב העיר רגילים לקדש ואח"כ שולחים סבלונות חוששין שמא לשם קידושין שלחם אבל אם רוב העיר רגילים לשלוח תחילה ואח"כ מקדשין אין חוששין ור"ח פסק אפילו הרוב שולחים הסבלונות תחילה ואח"כ מקדשין אין חוששין למיעוט שמקדשין תחלה להחמיר ופירש ג"כ חוששין לסבלונות שמא קדשה בפני עדים והלכו להם למדינת הים ולפי זה אפילו לא שלחם בעדים חוששין להם ויצא גם כן קולא מתוך זה הפירוש שאם יש עדים שלא קדשה אחר השידוכין שאין חוששין באלו הסבלונות משום קידושין ולפירש"י חוששין הלכך טוב לחוש לשני הפירושין להחמיר וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל וחוששין לכתובה שאם כתב לה כתובה ולא הגיע עדיין לידה רואין אם דרך מקצת אנשי העיר שמקדשין ואח"כ כותבין כתובה חוששין שמא נתקדשה אע"פ שאין שם סופר מצוי ואין אומרים שמא הסופר נזדמן לו וקדם וכתב ואי דרך כל אנשי העיר שכותבים הכתובה קודם הקידושין אין חוששין לקידושין:
(5בית יוסף אבן העזר סימן מה
והרא"ש (סי' כ) כתב על פירוש רש"י ואע"ג דנתן לה סתם ולא פירש לא הוו קידושין אלא אם כן דיבר עמה תחלה על עסקי קידושין וכל זמן שעוסקין באותו ענין מכל מקום חשש קידושין איכא. והר"ן (כא: ד"ה חוששין) כתב על פירוש רש"י דוקא בדשדיך דאי לא ודאי לא חיישינן ובדשדיך נמי דוקא בשנתן סתם אבל פירש לשם סבלונות ודאי ליכא למיחש.
(6שולחן ערוך(רמ"א) אבן העזר סימן מה
וי"א שאין לחלק בין שלח לה הסבלונות או אם החתן נותן לה בעצמו, וכן עיקר (הרשב"א אלף ק"פ וקפ"ח), יד (יא) ודלא כיש מי שהחמיר לומר דבמקום שהחתן בעצמו נותן לה חוששין בכל ענין (תשובת מהר"ם). י
(7שולחן ערוך אבן העזר סימן מה
סעיף ב
(טו) האידנא, נהגו בכל מלכות ארץ ישראל ומצרים ותוגרמא שלא לחוש לסבלונות, זולתי בקוסטנטינה שחוששין להם. הגה: יח היה מנהג בעיר, ונתבטל, הולכין אחר עכשיו (ריב"ש סי' ה'). לא היה מנהג בעיר, כגון שהיה יט עיר חדשה, (טז) נידון כמחצה על מחצה (הר"ן פ"ב דקדושין). וי"א כ (יז) דיש להחמיר אפי' במקום דכ"ע מסבלי והדר מקדשי, כא אם לא שיש עוד צד היתר אצל זה (ת"ה סי' ר"ו ובפסקיו סי' ע"ד). ונ"ל דאם החתן אמר שלא שלח רק לסבלונות בעלמא, לכ"ע ליכא למיחש בכה"ג. וכן מעשים בכל יום, לפעמים חוזרים בשדוכים, והסבלונות חוזרים, ולא נהגו להצריכה גט הואיל והוא במקומות בזמן הזה דכ"ע מסבלי והדר מקדשי, והחתן אינו אומר ששלח לשם קדושין.
(8בית שמואל אבן העזר סימן מה ס"ק כא
כא אם לא שיש עוד צד היתר - ולכאורה נראה אם ידוע דלא קידש קודם לכן מקילין ואין מחמירים תרי חומר' חומר' דרש"י וחומר' זו כשכולם מסבלים וכן כשאין חשש שקידש עכשיו לא מחמירי' חומרא דתוספות וחומר' זו אע"ג דכתב בת"ה דעיקר כתו' וכן היכא דנוהגים לקדש תחת החופה ומברכים ברכת הארוסין לא חיישינן לסבלונות מהרי"ק שורש קע"א וכן כ' בד"מ בשמו וכ"כ ב"ה:
