Jewish Lifecycles and Halacha
Adoption I: The Adoptive Relationship
(1תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יט עמוד ב
כל המגדל יתום בתוך ביתו - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
(2שו"ת ציץ אליעזר חלק ד סימן כב
ױביש אב טבעי למאומץ כמי שאין לו היינו לענין גודל המצוה של המאמץ, וכמו"ש שם בלשון איברא איכא למימר דעדיף אם מגדלו לשם שמים שהרי הוא ודאי כאלו ילדו ולא ביתום בלבד אלא אפילו יש לו אב ואם ומתגדל אצל אחר לשם מצוה וכו'.
(3שולחן ערוך חושן משפט סימן מב
ױמי שמגדל יתום בתוך ביתו, וכתב עליו בשטר בני, או היתום כתב על המגדלו: אבי, או: אמי, לא מקרי מזוייף, וכשר, לה] הואיל וגדלוהו ראוי לכתוב כך
(4שו"ת חתם סופר חלק א (או"ח) סימן קסד
ובנידון שלפנינו, אע"ג שהמגדל יתום יש לו מצוה רבה ומעלה עליו כאלו ילדו [מגילה י"ג ע"א] ובהג"ה מיימוני דמייתי רמ"א ח"מ סוף סי' מ"ב מבואר דקורא לו בנו סתם, ומקרא מלא דבר הכתוב סרח בת אשר והיא לא היתה בת אשר והיתה בת אשתו ולא בתו אלא שגדלה כבת כמ"ש רמב"ן בפ' פנחס [כ"ו מ"ו], מ"מ היתום אינו במצות עשה לכבדו כמבואר להדיא בסוטה מ"ט ע"א וברש"י ד"ה איטפיל בי' וכו', ואפילו יהיה עליו קצת מצות כיבוד ויהי' מחוייב להשתדל לומר קדיש עבור רבו אם לא היה לו בנים, אבל אין האבלים מחויבים להניח לו מקדישים שלהם, וסברא רבא דלא נשתתפו אלא שיהיה לכל השותפים שוה בשוה דהיינו ב' חלקים עבור אביו ועבור אמו שהוא שכיח אצל כל אדם ויותן לו מן השותפות חלק קדישים שיוכל לקיים מצות כיבודם, אבל לא שיהיה לשותף א' ג' חלקים או אפילו ד' וה' כגון שיש לו כמה רבנים שלמדו עמו ומי שגדלו וגם אביו ואמו, ושארי שותפים אין להם אלא ב' אב ואם ואדעתא דהכי לא נשתתפו. וזה נ"ל טעם מנהג שלא שמענו מעולם שנתנו האבילים קדיש לכיוצא בהנ"ל, אעפ"י שהמהרי"ק כתב דלא שייך בזה מנהג דלא שכיח, א"כ אף אני אומר דלא שייך בזה שותפות במידי דלא שכיחי. על כן טוב שיוסיפו לומר מזמור א' עבור הנ"ל ויאמר קדיש מה שאינו משיג גבול שארי האבילים. וה' ינחם עמו וירחמם וינהלם על מבועי מים חיים הכ"ד א"נ לעבדי ה':
(5שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב סימן קל
ולכן נראה לע"ד דהוא מענין איסור כפוי טובה שמצינו בדברי אגדה שהקפיד הקב"ה על אדם הראשון וכן על ישראל, וא"כ הוא דבר האסור השוה בין לישראל בין לבני נח אף שלא מצינו זה בהלאוין דישראל ובהז' מצות דבני נח משום דהוא כמו שלא נאמר איסור מפורש על מדות הרעות אף שהם דברים מאוסים ומגונים ונענשים ע"ז בין בישראל בין בבני נח. וענין מצות כבוד אב ואם הוא גם כדי שלא יהיה כפוי טובה כדתנן בב"מ דף ל"ג שאביו הביאו לעוה"ז ואם היה רק גזה"כ בעלמא לא היה זה טעם שרבו יהיה קודם משום שהביאו לחיי העוה"ב, ולכן משמע שהוא לטעם על המצוה דכבוד אב שלא יהא כפוי טובה שלטעם זה הא טובת רבו עדיף לו וצריך לכבדו יותר ולהקדימו. ולפ"ז אם נפטרו ע"י הגרות מכבוד אב ואם יאמרו באנו מקדושה חמורה שהיינו אסורים מלהיות כפוי טובה לקדושה קלה שאין אוסרים להיות כפוי טובה. ואף שאין זה איסור ממש הא גם בישראל עכ"פ יש לאסור גם מאסור זה אף שאין בו חיוב דכבוד אב ואם ממש ויאמרו שבאו מחמורה לקלה.
(6שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד סימן סד
במי שמגדל יתום או יתומה שאשכחן שהוא מצוה גדולה, וכן מה שהרבה אינשי שלא זכו לבנים משיגים בן ובת ומגדלים אותם באופן שלא ידעו כלל הרבה שנים עד שיגדלו שאינם אביהם ואמם ממש, ויש שאין רוצים לגלות להם כלל אבל זה הוא דבר אסור דהא אפשר שישאו קרוביהם האסורות להם וכ"ש הוא לאיסור מהא דביבמות דף ל"ז ע"ב דאראב"י לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת מטעם שמא יזדווגו זל"ז ונמצא אח נושא את אחותו אף שיודעים שם אביהם משום דאפשר לא ידעו בשביל זה שהם מאב אחד אלא יסמכו על מה שכמה אינשי איכא בעולם בשם זה, כ"ש דיש לאסור להשכיח מהם שם האם שיודעין ודאי וגם אם יודעין שם האב אסור להשכיח מהם, אבל אם כוונתם הוא לגלות כשיגדלו ליכא איסור זה אבל יש להם לגלות כל מה שיודעין גם שם אמן והיכן היא נמצאת ואם יודעין שם האב יש להם לגלות, אבל ברוב הפעמים אין יודעין את שם האב ויש שאין יודעין גם את שם האם שקונים מסרסורים שלא אפשר להאמין להם שהוא מאם יהודית שאז יש לנו למיזל בתר רובא שהוא של נכרים וצריך לגיירם מספק, עכ"פ כשעושין כדין ודאי צריך לדון בדבר היחוד אף שנקל בזו מפני הסתם והצורך גם עד בת ח' וט' הא מגדלין אותן כל השנים כמו בן ובת ממש, והיחוד הוא יותר מוקשה מהחיבוק ונישוק דאין זה דרך תאוה וחיבת ביאה אלא דרך חיבוק ונישוק לבניו ובנותיו שלא נאסר כדאיתא בש"ך יו"ד סימן קנ"ז סק"י ומשמע שם דליכא איסורא כלל, ומשמע מסוטה סוף דף מ"ג מהא דא"ר יצחק א"ר יוחנן משום ראב"י חורגתא הגדילה בין האחין אסור לינשא לאחין דמתחזיא כי אחתייהו, דלא היה היכר בהנהגת האב עם החורגתא מהנהגתו עם בתו, ואם לא היה נוגע בה ולא היה מתייחד עמה כמו עם בתו היה זה ניכר לעלמא דהא דוחק לומר דהוא דמתחזיא לאלו שרואין רק שהיא נמצאת שם בבית יאמרו שהיא בת להאב ואחות להאחין, וכי יסברו כן גם על משרתת שכורה כמה שנים אצלם שאסורה לינשא לאחין שא"כ משמע שהוא דוקא מחמת שמתנהג עמה כהנהגת האב עם בתו ממש ואם היה זהיר מלהתייחד עמה שלא כהנהגת כו"ע עם בתם היה זה היכר גדול שאינה אחותם ולא היה שייך לאסור, והגמ' דמסיק דאין הלכה כן הוא משום דקלא אית לה למלתא הוא מידיעת בני העיר שבשעה שנשא את אשתו זו היה לה בת שקבל עליו לזונה ולפרנסה ולהשיאה כמו לבתו שמהם ידעו אף האינשי הנולדים והבאים אח"כ להעיר, אבל גם הם סברי שהנהגת האב עם החורגתא היתה כהנהגתו עם בתו ממש, ודוחק לומר דאיירי באיש עבריין לאיסור יחוד, ולכאורה הא תמוה זה. וצריך לומר דיירא מאשתו שתהא חושדתו שבחזרתה תחקור ותדרוש לבתה ולהיתומה ויגלו לה שלכן מאלו שנמצאין בבית תדיר עמו ועם אשתו אין לאסור אף אם נזדמן איזה זמן קצר שלא היתה אשתו ונשאר הוא לבדו עם בתה ועם היתומה שמגדלין וכן להיפוך אם היא נשארה זמן קצר עם בנו ועם יתום שמגדלין. ואם מתה אשתו בעצם יש לו ליזהר שלא יתייחד עם בתה ועם היתומה שמגדלין, ומה שיש שאין נזהרין אולי סומכין מפני הדחק ע"ז שכיון שמגדל אותה כבתו לא ירצה לקלקלה מצד שרוצה בטובתה, וכן כשהוא מת ונשאר בנו מאשה אחרת אצלה לא תתפתה לו כיון שרוצה בטובתו, אבל ודאי אין לסמוך ע"ז וצריכין ליזהר שלא להתייחד עם אלו שמגדלין כשמת אחד מהם.
