Hoshanos: Round and Round in Circles?

 

(1תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מג עמוד ב

 

איתיביה: לולב דוחה את השבת בתחלתו, וערבה בסופו. פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת, והביאו מרביות של ערבה מערב שבת, והניחום בעזרה, והכירו בהן בייתוסין ונטלום וכבשום תחת אבנים. למחר הכירו בהן עמי הארץ, ושמטום מתחת האבנים, והביאום הכהנים וזקפום בצידי המזבח. לפי שאין בייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת

 

(1aרש"י מסכת סוכה דף מג עמוד ב

 

והביאום הכהנים וזקפום כו' - אבל ישראל לא היה נכנס בין האולם ולמזבח, ומדקתני חיבוט ערבה - מכלל דביד נוטלין אותה ומנענעים, ומקיפין בה הכהנים את המזבח ברגליהם, ואחר כך זוקפין אותה.

 

(3ספר אור זרוע ח"ב - הלכות סוכה סימן שטו

 

הא למדת שלא היו מקיפין כ"א הכהנים ולא ישראל א"כ עתה מ"ט מקיפין ישראל הלא הקפה שעתה אינה אלא זכר להקפת מזבח במקדש.

 

(4ירושלמי

 

כיצד סדר הקפה כל ישראל גדולים וקטנים נוטלים את לולביהן בידיהן ימנית ואתרוגיהן בידיהן השמאלית ומקיפין הקפה אחת ואותו היום מקיפין שבע פעמים. הרי ראיה וסמך למנהגינו שהיתה הקפה בישראל וישראל היו מקיפין

ונראה בעיני דלא פליגי ירוש' וגמ' דידן אלא תרוייהו [ס"ל] שהיתה הקפה בישראל והיו ישראל נכנסין בין האולם ולמזבח ומקיפין והיא הראיה מרשב"ל דכהן בעל מום זר הוא לענין זה שאסור ליכנס כל השנה בין האולם ולמזבח עתה מות' בעבור מצות הקפ' והאי דנקט כהני' בעלי מומין משום שהם שנוין במסכת כלים שהן אסורין ליכנס שם כל השנה כולה ולאו דוקא נקט כהן בעל מום ותדע דה"ה הוה מצי למימר פרועי ראש דאינהו נמי אסירי אלא לאו דוקא בעל מום וכן נמי לענין ישראל לאו דוקא נקט כהן אלא ה"ה [ישראל] והא דקתני בברייתא והביאום וזקפום יש לפר' והביאום כהנים וישראלי' וזקפום והיינו נמי דשלוחי ב"ד מייתו לה מע"ש ולמחר היתה מצות הקפה גם בישראל ומ"מ הואיל ושלוחי ב"ד מתעסקים בה ליכא למגזר משום דרבה כך נ"ב אני המחבר.

 

(5תוספות מסכת סוכה דף מג עמוד ב

 

והביאו מרביות של ערבה מע"ש - כאן לא היו מתנין כל מי שיגיע בערבה של חבירו הרי הוא במתנה כדתנן גבי לולב למ"ד בפירקין דלעיל (דף לד.) ערבה הלכה למשה מסיני לא גמרי משלכם ולאבא שאול נמי דדרש מדכתיב ערבי אחת ללולב ואחת למקדש אלמא בעי משלכם גבי מקדש כמו לולב מ"מ גבי לולב שכל אחד מביא לולבו להר הבית והחזנים מקבלין מידם היו צריכין להתנות אבל ערבה שלוחי ב"ד מייתו לה ואין אחד מהן זוכה בה עד למחרת בשבת ועוד דהכהנים מקיפין את המזבח ולא היו כל כך מרובים ועוד דזריזין הן.

 

(6תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מא עמוד א

 

משנה. בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש. ושיהא יום הנף כולו אסור.

 

גמרא. מנא לן דעבדינן זכר למקדש? אמר רבי יוחנן: דאמר קרא +ירמיהו ל+ כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה

 

(7שולחן ערוך אורח חיים סימן תרס

 

נוהגים להקיף אף מי שאין לו לולב. הגה: ג וי"א שמי שאין לו לולב (ז) אינו מקיף, וכן נוהגין (טור בשם רש"י ור"ן פרק לולב). וביום שביעי (ח) נוטלין הערבה עם הלולב להקיף (ב"י). <ב> מי שאירע לו אבל בחג, (ט) אינו מקיף; וכן אבל כל י"ב חדש על אביו ואמו (כל בו), וכן נהגו.

 

(8ט"ז אורח חיים סימן תרס ס"ק ב

 

מו"ח ז"ל הביא ראיה שלא להקיף ממה דאי' בפ' לולב וערב' דף מ"ד דר"ל ס"ל דכהני' בעלי מומין נכנסין בין האול' למזבח כדי לצאת בערבה ור"י אמר מי יימר דבעלי מומין נכנסין דלמא דוקא תמימים וכתבו התו' דפרועי ראש דינם כבעלי מומין וא"כ לדברי ר"י אסור בפרועי ראש והאבל הוא פרוע ראש ואין זה נכון דא"כ כל מי שאינו כהן לא יקיף עכשיו דהא במקדש לא הקיפו רק הכהנים סביב המזבח דזר אסור ליכנס לשם ואפי' כהני' בעלי מומין ג"כ לא יקיפו עכשיו אלא ודאי דאין מדמין בדבר זה למקדש אלא שאנו עושין זכר למקדש ונראה קצת ליתן טעם למנהגנו שהוא כמו שיש מנהג שאין אבל מתפלל בימי' שאין בהם תחנון כמ"ש בתשו' רמ"א שטעם בזה שמדה"ד מתוח' נגד האבל וע"כ לא נכון להיות ש"ץ אף שזה טעם חלוש ושם בתשובה הוא חולק ע"ז מ"מ כיון שנהגו כך שם זהו עצמו הטעם בכאן שכל המקיפים הם כשלוחים של שאר הקהל כנ"ל:

 

(9טור אורח חיים סימן תרס

 

 ורב סעדיה כתב שמקיפין מיד אחר קריאת ההפטרה בעוד הספר על התיבה ומנהג טוב הוא כדי שלא להוציא הספר שלא לצורך כיון שאין קורין בו אלא שאין נוהגין כן

 

(10בית יוסף אורח חיים סימן תרס

 

ב כתב רש"י דאף בחול מי שאין לו לולב לא יקיף כמו בשבת שאין מקיפין וכו'. כ"כ בהגהות אשירי פרק לולב וערבה (סי' א) אהא דאמרינן (מד.) לולב דאית ליה עיקר מן התורה יום אחד עבדינן כל שבעה זכר למקדש וכו' פירש ריב"ן ומהאי טעמא היכא דליכא לא אתרוג ולא לולב לא מקיפין סביב הבימה פעם אחת בכל יום ושבת יוכיח שאין לולב ניטל בו ולא מקיפין וכן כתב רש"י בתשובתו (סי' קכא מהד' אלפנביין) ועוד האריך באור זרוע (הל' סוכה ולולב סי' שטו סט.) עד כאן: ובארחות חיים (הל' לולב סי' ל) כתוב יש אומרים שאין מקיפין בלא לולב ויש אומרים שמקיפין עכ"ל: כתב הכל בו בסימן קי"ד (הל' אבל פו.) שמנהג נרבונא שאם בא לו אבל בחג הסוכות אינו מקיף בהושענא לא הוא ולא היושבים עמו ודברי תימה הם למה יפסידו ההקפה וכן נהגו להקיף אפילו האבל עצמו:

 

(11שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ג סימן צט

 

 

ובדבר חלוקי המנהגים באמירת הושענות והקפה בלולב שמנהגנו הוא אחר מוסף ויש שנוהגין תיכף אחר הלל, לא ראיתי טעמים לחלוק זה, אבל נראה דבעצם הא יש לאחרם עד אחר מוסף, דאף למה שכתבתי לעיל כי כל מוסף נחשב בפני עצמו שנמצא שהן שוין בתדירות ואין קפידא בהקדימה מצד תדיר הא יש להקדים קה"ת ומוסף שהם חיובים להקפה בלולב וההושענות שהם רק מנהגא שלא תיקנו לחוב שיעשו בזה זכר למקדש אלא נהגו, ואף חבטת הערבה בהו"ר אף שהוא מנהג נביאים לא תיקנוה לחוב דלכן לא מברכין כדאיתא בגמ' סוכה דף מ"ד עיי"ש ברש"י ותוס' וברמב"ם פ"ז מלולב הכ"ב. וזהו טעם מנהגנו. אבל יש טעם גדול להקיף תיכף אחר הלל דמאחר דאוחזין הלולב בידם בשביל הלל גומרין בו גם מצות הקפה שהוא בלולב דאם יניחהו כדי להתפלל מוסף נראה קצת כמעביר על המצות, וההושענות הא אומרים בשעת הקפה, ולכן אף ביום ז' שמניחים הלולבים ונוטלים הערבה מאחר שהוא באמצע ההושענות גומרין את ההושענות וכיון שהערבה בידיהן עושין גם החבטה.