Jewish Lifecycles & Halacha

The Wedding: Do I HAVE to Go???

 

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיג עמוד ב (1

 

 שבעה מנודין לשמים, אלו הן: יהודי שאין לו אשה, ושיש לו אשה ואין לו בנים, ומי שיש לו בנים ואין מגדלן לתלמוד תורה, ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, והמונע מנעלים מרגליו. ויש אומרים: אף מי שאין מיסב בחבורה של מצוה

 

רשב"ם מסכת פסחים דף קיג עמוד ב (2

 

בחבורת מצוה. כגון משתה של ברית מילה או בת כהן לכהן:

 

שולחן ערוך יו"ד סימן רסה סעיף יב (3

 

 מח] וכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה, הוי (יח) כמנודה לשמים (תוספות פ' ע"פ). ודוקא שנמצאו שם בני אדם מהוגנים, אבל אם נמצאו בני אדם שאינם מהוגנים, א"צ לאכול שם (ג"ז שם

 

פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה סימן רסה סעיף יב (4

יח) כמנודה לשמים - עיין בה"ט של מהרי"ט ז"ל מ"ש לכן יצוה כו' ובתשובת מקום שמואל סי' פ' כתב בשם ספר שרביט הזהב דטוב לבטל מה שהשמש קורא על סעודת ברית מילה כי אולי לא ילכו מטעמים המתהוים ויהיה ח"ו בכלל נידוי ע"ש:

 

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף יז עמוד א (5

 

 תנו רבנן: מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי, שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה; במה דברים אמורים - כשאין עמו כל צרכו, אבל יש עמו כל צרכו - אין מבטלין. וכמה כל צרכו? אמר רב שמואל בר איני משמיה דרב: תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי, ואמרי לה: תליסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי. עולא אמר: כגון דחייצי גברי מאבולא ועד סיכרא. רב ששת, ואיתימא רבי יוחנן אמר: נטילתה כנתינתה, מה נתינתה בששים רבוא, אף נטילתה בששים רבוא

 

שולחן ערוך אה"ע סימן סה (6

 

סעיף א

א א] מצוה לשמח חתן וכלה ב] ולרקד לפניה, ב ולומר שהיא נאה וחסודה (פירוש מן ותשא חן וחסד לפניו (אסתר ב, יז)) (א) אפילו אינה נאה. הגה: ומצינו שרבי יהודה בר אילעי היה מרקד לפני הכלה; ג (ב) ומבטלין תלמוד תורה להכנסת כלה לחופה (דברי הרב) (פ"ק דמגילה ופ' האשה שנתארמלה

 

 

חלקת מחוקק סימן סה (7

 

(ב) ומבטלין ת"ת להכנס' כלה - אפילו מי שתורתו אומנתו מחויב לבטל לא שהוא רשות בלבד כך כתב הרא"ש ואפשר לומר דוקא כשרואה שנכנסין לחופה צריך לכבדם אבל אם יודע שיש חופה בעיר א"צ לבטל מלימודו ולילך שם:

 

בית שמואל אבן העזר סימן סה (8

 

ג ומבטלין ת"ת - אפי' מי שתורתו אומנתו חייב לבטל ובח"מ כתב אפשר מי שרואה שנכנסים לחופה חייב לבטל אבל מי שיודע ואינו רואה אינו חייב לבטל מיהו בברייתא לא משמע כן דהא תניא מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת הכלה ובהוצאת המת אפילו אינו רואה חייב לבטל כן ה"נ בהכנסת הכלה וכתב בפרישה פרש"י הכנסת הכלה ללוותה מבית אביה לבית חופתה, מזה היה נ"ל הגון ללוות בזמנינו הכלה כשמביאים אותה תחת החופה כמו שנוהגים לעשות להחתן אדרבה הוא עיקר שהרי לא נזכר אלא הכנסת הכלה שוב מצאתי במ' וכו' כי הכנסה היא שמסרה בשחרית לחתן קודם הברכה נמצא מה שהולכים בזמנינו כל הקהל לכסות ראש הכלה היא נקרא הכנסת כלה לחופה ע"כ והט"ז כתב נראה לדידן לא הוה כיסוי הראש חופה אלא הכנה לחופה שתהיה אח"כ שהיא הגמר ואין הולכים אלא ללות החתן ולא ללות את הכלה ששם כל הנשים הולכים עמה ואין להתערב שם עמהם וראיתי בקצת מקומות אנשים חשובים הולכים לקראת הכלה וכשמקריבים אליה חוזרים לאחוריהם להחופה ונכון הוא

 

שו"ת יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן יט (9

 

(ו) והלום ראיתי בשו"ת מהרש"ג ח"ב (סי' רכה), שנשאל אם כדאי ללכת בסעודת מצוה שמעמידים שם גרמופון (פונוגראף) להשמיע פסוקים ומזמורים בנגינה. והשיב, שאע"פ שמצוה רבה לילך לסעודת מצוה כגון חתונה או ברית מילה, לדעתי לא נאמר זה אלא במקום חשש שלא יהיה שם מנין בלעדו, הלא"ה אין לך מצוה רבה מלישב בביתו ולעסוק בתורה ולידע הדינים וההלכות שצונו הקב"ה בכל פרטיהן. וכמבואר ביו"ד סי' רמו שמצוה שאפשר לקיים ע"י אחרים אין לבטל ת"ת עבורה. וכשלמדתי תורה אצל מו"ר הגאון הצדיק המהר"ם שיק, ולעת חתונתי הלכתי להפרד ממנו, ולקבל ברכתו, ואמר לו מר זקני שהיה מהבעה"ב החשובים שבעיר חוסט שיאמר לי שלא אלך לכל הסעודות והשמחות, ואז אמר לי מורי זצ"ל הנ"ל (בלשון אשכנז) אם יושבים ולומדים, אף פעם לא מתחרטים! ומאז הרבה פעמים נזכרתי בדבריו הקדושים וראיתי ע"פ הנסיון שהם דברים אמתיים ונכונים, שכמעט בכל השמחות והסעודות יש הוללות. ועכ"פ לת"ח שיכול לברר הלכה פשוט כביעתא בכותחא שטוב לו לישב בביתו לברר הלכה שזה גדול יותר מכל השמחות של זמן הזה, אלא אם כן במקום נחוץ מאד

.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן צה (10

 

ולכן אם אין הכרח לפניו להסתפר שלא בוש כ"כ לילך להחתונה בלא תספורת אינו רשאי להסתפר, אבל אם בלא תספורת אינו יכול לילך אל החתונה רשאי להסתפר אף שהוא מימים שנוהג איסור. לא מבעיא אם הוא מהקרואים כאלו שיקפידו עליו כשלא יבוא והיה בא אף ממקום רחוק והיה מניח עסקיו לבוא על החתונה שיש להתיר לו, אלא אף אם הוא משאר הקרואים נמי כיון דיש מצוה על כל אחד בשמחת חתן וכלה וכשלא יסתפר לא יוכל להיות שם רשאי להסתפר. ול"ד לברית מילה שאין מתירין לכל הקרואים להסתפר אלא לאבי הבן והמוהל והסנדק, ששם ליכא מצוה על שאר אדם מצד עצמם שיבואו להברית אלא על אבי הבן הוא מצוה שיעשה בשמחה ברבוי עם ושיקרא חבריו לשמוח עמו, אבל בנישואין הוא מצוה על כל אדם שילכו לשמחת הנישואין כדאיתא בב"ש סימן ס"ה סק"א שכתב מלשון הפוסקים שכתבו מצוה לשמח משמע דמצוה שילך לשם וישמח אותם, ובסק"ג כתב עוד יותר מזה שאף רק ביודע שיש חופה בעיר מצוה עליו אף לבטל מלימודו, ומסתבר שאף הח"מ שפליג ע"ז וסובר דאפשר שרק הרואה שנכנסין לחופה צריך לבטל מלימודו ולא היודע שיש חופה, הוא רק לענין בטול תורה אבל באינו מבטל מלימודו יודה שאיכא מצוה עליו לילך אף שאינו קרוא כלל. וגם אפשר שאף הפרישה שהביא הב"ש שמי שאינו שם אינו עובר הוא רק שאינו עובר על החמשה קולות אבל מודה שאיכא מצוה לילך למקום החתונה ולשמח, ולא יקשה עליו מלשון הפוסקים. וא"כ כ"ש שיש מצוה על הקרואים שיבואו אל החתונה וישמחו. (ואולי בערים הגדולות כנוא יארק וכדומה שמי שאינו קרוא אינו הולך אל החתונה יש להחשיב הקרואים כמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים דהרי רק עלייהו מוטל, ומה שאפשר במעט האנשים שיבואו מהקרואים הא כיון שאמיד לעשות ביותר שמחה הרי נמצא שימעט השמחה מכאופן שרצו ויכלו לעשות והוי זה כאי אפשר. אך מסתבר כיון שמתחלה יודעין שלא כל הקרואין יבואו לא הוי זה כממעט ואין לה חומרא דא"א לעשותה ע"י אחרי

 

שו"ת יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן יט (11

 

(ח) מסקנא דדינא שתלמיד חכם השקוד על לימודו יכול להמנע מללכת לסעודת ברית מילה וסעודת נישואין על מנת שישב ויעסוק בתורה. ומכל שכן אם כבר עוסק בתורה שאינו צריך להפסיק מלימודו בגלל סעודת מצוה. ומכל מקום הכל לפי הענין, ואם רואה שבהליכתו לשם יוכל לזכותם ע"י אמירת דברי תורה, וגם ע"י נוכחותו ימנעו מהוללות ולייצנות /וליצנות/, כדאי הדבר לבטל מלימודו. וזכות הרבים תלוי בו. והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים. ויאיר עינינו במאור תורתו אמן