Jewish Lifecycles and Halacha

The Wedding: Reform ceremonies Pt. 1

“The Orthodox business partner”

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף עג עמוד ב (1

 

קידשה בטעות כיצד? כגון שקידשה בפחות משוה פרוטה. במאי קא מיפלגי? מר סבר: אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וגמר ובעל לשם קדושין; ומר סבר: אין אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וכי קא בעל - אדעתא דקדושין הראשונים בעל.

שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן לא סעיף ט (2

 

[כד] (טז) קדשה בכסף [כה] פחות משוה פרוטה, אע"פ ששלח לה סבלונות (פי' דורונות, כי הוא לשון סבל ומשא ונמצא משא בלשון מתנה, כמו וישא משאות (בראשית מג, לד)) אחר כך, יט כ (יז) אין חוששין ששלח אותן סבלונות לשם קדושין. אבל אם קדשה בפחות משוה פרוטה, ואח"כ בא עליה סתם יח] בפני עדים, (יח) צריכה גט, כא שודאי בעל לשם קידושין. הגה: (יט) יט] ה"ה קטן שקידש ונתגדל אצלה, צריכה גט, כ] דודאי בעל כשהגדיל לשם קדושין (טור סי' מ"ג ותשובת הרא"ש כלל ל"ה). כא] ודוקא בכהאי גוונא, שכל אדם יודע דאין קדושי קטן או בפחות מפרוטה כלום, ולכן בעל לשם קדושין. (כ) אבל כב במקום דאיכא למיטעי, צריך קידושין אחרים. (תשובת מיימוני סוף נשים כמו שנתבאר סי' זה סעיף ד').

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן עו (3

 

הנכון לע"ד שאין הקידושין שהיו אצל הרעפארם ראבאי כלום אם נתברר היטב שלא היו שם עדים כשרים שראו נתינת טבעת ואמירתו הרי את מקודשת לי. ואפילו היו שני כשרים שעמדו מרחוק ולא ראו שאם היה זה ברב כשר ומומחה שסידר הקידושין ובטעות זימן עדים קרובים להיות עדי קידושין איתא בחת"ס סי' ק' שהם קידושין גמורין ומדינא לא צריך לקדשה עוד הפעם מטעם דהכשרים שהיו שם אף שלא ראו ולא שמעו מעשה הקידושין הרי יודעים באומדנא דמוכח כאנן סהדי שנתקדשה כדין, ברור ופשוט שעל רשע מהרעפארמער /מהרפורמים/ שסידר הקידושין ליכא אנן סהדי שנעשה מעשה קידושין בנתינה מידו לידה ואמירה שהרי כל ראבאי מהרעפארמער עושה איזה מעשה שבודה מלבו ואומר שזהו קידושין ואין כאן אפילו מעלת אחזוק דמצינו בכותים, וממילא האנשים שלא ראו ולא שמעו מעשה הקידושין אף שיודעים שעשה הראבאי שם מעשה שקורא אותו קידושין אינם עדים שנעשה מעשה קידושי התורה. אף אם אירע שעשה בנתינה ואמירה כדין. אבל אין צורך לכך בעובדא זו שלא היו שם כלל עדים כשרים ולכן ברור שמצד מעשה הקידושין שהיה שם לא נתקדשה כלל ואין לחוש לכלום.

 

אך שיש לדון על מה שדרו ביחד כדרך איש ואשתו אם היתה דירתם במקום שנמצאו יהודים כשרים מטעם הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ואין בועל בעילת זנות וגמר ובעל לשם קידושין. אבל פשוט שהוא רק כשיש לומר אדם יודע שלא היו הקידושין כלום אמרינן דבעל אח"כ לשם קידושין כמפורש בכתובות דף ע"ג אדם יודע שאין קידושין תופסין בפחות משו"פ וגמר ובעל לשם קידושין ולהסובר אין אדם יודע שאין קידושין תופסין בפחות משו"פ אמרינן דכי קא בעל אדעתא דקידושין הראשונים בעל וכן אמרינן התם בקידושי קטנה שאם אין אדם יודע אדעתא דקידושין הראשונים בועל. וזה ברור שאלו ההולכים לרעפארם ראבאי סוברים בדעתם הטועה שהם קידושין ולכן אדעתא דקידושין הראשונים בעל שאינם כלום. וכ"ש שיותר נוטה שבאלו המופקרים לעבור על כל איסורי התורה לא אמרינן בהו אין עושה בעילת זנות כשיטת הריב"ש ופסקו כן הרמ"א בסי' כ"ו והמחבר בסי' קמ"ט סעי' ו' אך אף אם נחמיר לא שייך כאן שאף בכשרים כה"ג שאין יודע לא אמרינן שבעל לשם קידושין אלא ע"ד קידושין הראשונים ולכן א"צ גט ומותרת לעלמא, ידידו, משה פיינשטיין

שו"ת חתם סופר חלק ג (אבן העזר א) סימן ק (4

 

אבל במדינתינו בזמנינו שמקדשי' בחופה בפומבי כנידון שלפנינו לק"מ כאשר אבאר. ובתחלה עלה ברעיוני משו"ה לא הקשו אלא מגיטי' משום דהתם כולהי לחזותי' אתי עכ"פ לראות סידור הגט והוא קשי' להו לפוסלו הכשרים ע"י הקרובים והוצרכו לתירוצם אבל בקידושי' שהרוב אינם באי' לראות כלל נתינת הטבעת ואמירת הרי את מקודשת לי אלא לשמוע הברכות ולכבוד ומצות הכנסת כלה וכדומה אלא שמ"מ הם עדים ע"י עדות האומדנא כנ"ל א"כ שני מיני עדות הם ולא יצטרפו ב' מיני עדות כי אלו מעידי' על הקידושי' עצמם ואלו מעידין על האומדנא שוב הדרנא בי כי נתעוררתי ע"י דברת מ"ו הגאון במקנה סי' למ"ד /ל'/ שכל עידותינו בקידושי' אינו אלא עפ"י אומדנא בעלמא שהרי מכסי' פני הכלה ואין העד יכול להעיד שזאת היא הכלה אלא באומדנא שהשושביניו /שהשושבינים/ הושיבוה באפריון וכדומה וזהו ראי' ברורה לכל מה שעסקנו פה בתשובתינו מ"מ הדרא קו' לדוכתי' כיון שהכל על אומדנא א"כ יופסל הכשרי' ע"י הפסולי'.

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ג סימן כג ד"ה בדבר האשה (5

 

אך צריך לחקור מה שאפשר אולי היו שם שני אנשים כשרים לעדות אף שמסתבר שהאמת הוא כדבריה דמה יעשו בטעמפל של רעפארמער אנשים כשרים דהא אסור ליכנס לשם, ולכן אם לא יהיה באפשר לידע משום שזה יותר מכ"ב שנה שהיו הנישואין, יש לסמוך עליה שלא היו שם שומרי תורה אלא הכופרים חבריו. וגם ודאי לא עשו ענין נתינה כדין לקידושין

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן קיב ד"ה עכ"פ מריב"ש (6

 

עכ"פ מריב"ש והמחבר והרמ"א מוכרח לומר דצריך לבעול לכוונת קידושי תורה ואם אין לו חזקה זו אינו כלום ולכן כל אלו שנשאו רק בערכאות במדינתנו ולא רצו לקדש כדין אין הנישואין כלום מאחר דהם מופקרים לעבור על כל דיני התורה וכ"ש כשידוע שהם מופקרים לזנות שאין לחוש לכלום, ואך אם אפשר יש להשתדל להשיג גט מטעם חזקת איש ואשה שבאו ממדה"י ודרים יחד בחזקת אשה ובעלה שהיא בדין א"א, אף שבמדינה זו באנשים שאינם שומרי תורה שהרבה מהם נישאין בערכאות והרבה מהם נישאים אצל הרעפארמער ליכא שוב מזה חזקה שנישאו כדין התורה, שלכן כשא"א להשיג גט יש להתירה לעלמא אם לפי החקירה ודרישה היו נישואיה בערכאות ואצל רעפארמער, מ"מ לכתחלה כשאפשר להשיג גט יש להשתדל בזה. אבל בעובדא זו ליכא שום נידון דאף להגרי"א הענקין זצ"ל יש להתירה.

שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן לז (7

 

(י) ואוסיף גם זאת שבכגון נידוננו יש לומר שגם החתם סופר ז"ל יודה דליכא לדון בזה מכח אנן סהדי ולומר ממילא כפי דעתו דלא מיפסלי האחרים מכח צירוף פסולים, והוא בהיות שכפי שכותב כבו' במכתבו מסדר הקדושין היה רב - ממרה עובר על דת ביד רמה מחלל שבתות בפרהסיא ועוד ועוד דברים רעים ומכוערים, וא"כ בכל כה"ג י"ל דנגד האנן סהדי הזה הפרטי שמתפשט ובא מהנוכחים, ישנו אנן סהדי כללי על להיפך, שע"י רב רפורמי כזה בודאי לא נעשו הקדושין כהוגן. וכדראיתי שכותב בכה"ג בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ק"י דמצוי טפי שיהיו העדים פסולים במעשה רב מהמתחדשים כזה וכל אשר סביב רשעים יתהלכון ע"ש, וכדהוסיף כבו' באמת לכתוב בדבריו שבדרך כלל קשה למצוא באותה קהלה בה נתקדשה אשה אומללה זו אנשים כשרים לעדות גם בין ציבור המוזמנים ולכן כל כגון דא יודה גם החתם סופר ז"ל דהאנן סהדי הכלל מירע ומבטל את האנן סהדי שכאילו יוצא ובא מע"י הנוכחים בשעת הקדושין, באופן שאין כאן עכ"פ אנן סהדי לקיים הקדושין וצריכים לעדות ברורה, ושוב חוזר איפוא בזה הדין שגם אם לו היו ביניהם כשרים אזי ג"כ עדותם מתבטלת משום הצטרפות הפסולים.

 

(יא) ובזה שבנידוננו ישנו גם הספק הגדול הזה שאולי גם מבין קהל הנוכחים לא היו בהם אף אחד שהוא כשר לעדות כי דבר נדיר למצוא באותה קהלה אשר בה נתקדשה האשה אנשים כשרים לעדות, ארווחנא טובא שנוכל לצאת בזה גם אם נבוא חשבון בשיטת המוהריב"ל ודעימיה החולקים על המהר"י ווייל (עיין בשו"ת אור לי סי' ע' בד' ע"ב שמביא כמה מהפוסקים שדחו דברי המהרי"ו מהלכה, וגם נחלקו על הנאמן שמואל עיי"ש), והיינו מפני שבכגון דא ישנו עכ"פ ספק ספיקא להקל, והוא, ספק שמא הלכה דכשייחדו עדים פסולים אין האחרים יכולים להעיד ואת"ל שהלכה היא שיכולים להעיד שמא גם האחרים פסולים היו, ולא עוד אלא שאפילו אם נקבל לחשוש לגמרי לדעת המוהריב"ל בכל זאת בכה"ג גם על האחרים בעצמם ישנו ספק ספיקא, והיינו, ספק שמא לא היו כשרים ואת"ל היו, שמא לא ראו הנתינה, ויעוין מ"ש לעשות בכעין ס"ס =ספק ספיקא= כזה בשו"ת עין יצחק חאה"ע ח"ב סי' ס"ד, וכן יעוין מ"ש בזה גם בספרו באר יצחק חאה"ע סי' ו' ענף ט' ע"ש, וביותר כותב לומר ס"ס כזאת כשיש בסיס לחשוב שגם יתר הנוכחים פסולים היו, בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קי"א, ובנמקו את דבריו בזה בהיות שעכ"פ מצוי טפי שיהיו העדים פסולים במעשה רב מהמתחדשים כזה וכל אשר סביב רשעים יתהלכו, א"כ עכ"פ ספיקא איכא אפי' ליכא רוב גמור מ"מ מצוי הוא להיות כן, וממילא איכא לן ספק דאולי כולם פסולים היו ואם באולי היו שם גם איזו כשרים לעדות אולי לא ראו הנתינה עיי"ש, וא"כ ה"ה נמי בנידוננו וכנ"ז.