Jewish Lifecycles and Halacha

Chinuch in School: Erasing the Board

 

(1רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ו הלכה ח

 

כתבי הקדש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשורפם או לאבדם ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות, במה דברים אמורים בכתבי הקדש שכתבם ישראל בקדושה אבל אפיקורוס ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורוסים ולא למעשיהם, אבל עובד כוכבים שכתב את השם גונזין אותו, וכן כתבי הקדש שבלו או שכתבן עובד כוכבים יגנזו.

 

(2פתחי תשובה יורה דעה סימן רפג ס"ק ב

 

(ב) ואין כותבין מגילה - עיין בתשב"ץ ח"א סימן ב' שכתב וכתב עוד דמה שנהגו המלמדים שכותבים על הלוחות ג' או ד' פסוקים או פרשה שלימה מה שדעתו של תינוק יכולה לקבל באותו שבוע ובסוף השבוע מוחק וחוזר וכותב פרשה אחרת כפי התחלפות הפרשיות בכל שבוע יש להתיר אף דכתבי קודש אסור לאבדן ביד או למחקן מ"מ כיון שעבר זמן פרשה זו הוי כהיכל שצריך תיקון שמותר לסתרו ולבנותו ומ"מ יזהרו שלא יכתבו אזכרות על הלוחות ואם אירע שכתבו אסור למחוק אפילו כדי לצורך כתיבת פרשה אחרת ע"ש:

 

(3שו"ת עין יצחק חלק א - או"ח סימן ה

 

אכן מן הרמב"ם והמרדכי הנ"ל מוכח דס"ל דאין בהם משום קדושה כלל. וע"כ מוכח דס"ל דהא דאמרו במגילה דהלוחות אין בהם משום קדושה דמיירי דלא כתבו זה בקדושה רק בשביל תינוק להתלמד בלבד וע"כ אינו חל דין קדושת כתבי קודש על הלוחות. ומזה הוכיח הרמב"ם דאם לא כתבם בקדושה אינו חל קדושת כתבי קודש עליהם אף לאוסרן מדרבנן. ויש להסביר זה עוד ביתר ביאור כיון דהך דהלוחות דרכן למחוק התיבות והאותיות ולכתוב ע"ז אותיות ותיבות אחרים וכמש"כ התשב"ץ שם. ע"כ ממילא אינו חל עליהם מעולם דין קדושת כתבי קודש על הלוחות והוי ממילא כמו דהתנה עליהם בפי' דלא יחול עליהם דין קדושת כתבי קודש אף מדרבנן וכעין דברי המשאת בנימין בסי' ק' והובא במג"א סי' של"ד ס"ק כ"ד יעו"ש. וממילא מוכח מזה דאם התנה בפי' דלא יחול עליהם דין קדושת כתבי קודש דאין עליהם דין קדושת כתבי קודש. ומזה הוכיח הרמב"ם למה שכתב דאף לענין דין כתבי קודש אינו חל אם לא כתבם בקדושה ואף קדושה דרבנן אינו חל עליהם כלל. והתשב"ץ לא הביא להך דמגילה והרמב"ם והמרדכי בפירושם להך דהלוחות הנ"ל. ובאמת לפי דברי הרמב"ם והמרדכי בפירושם להך דהלוחות דבמגילה ובירושלמי יש סייעתא מזה למה שכתב התשב"ץ לדון שם אם יש דין כתבי קודש על הלוחות והי' לו להתשב"ץ להזכירם. והא שכתב הרמב"ם בפ"ט ה' אבות הטומאה ה' ח' הכותב הלל ושמע לתינוק להתלמד אע"פ שאינו רשאי הרי מטמאין הידים מיירי בכתבן בקדושה וקצרתי.

 

(4שו"ת משיב דבר חלק ב סימן פ

 

והוא משום דבל"ז ילך לאיבוד ואין בזה בזיון דהפסד קדשים ורק לעקר הפרסות ויתבזה ביותר לזמן מרובה אסור לאביי. ה"נ מותר לאבד בלאות ספרים אם אין בהם אזכרות. אבל כ"ז בבלאות שהוקדשו מתחלה כדי ללמוד בהם משא"כ הקארעקטין דמתחלה באו כדי לאבד לכ"ע שרי לאבד בידים. ובאמת אלו הי' אפשר להדפיס בלי קארעקטין הי' יותר טוב וכמו שאין מקדישין בזה"ז. אבל כמו שהתירו בית חשמונאי לכתוב את השם בשטרות משום צורך השעה כדאיתא בר"ה (י"ט) ה"נ כיון שא"א להדפיס בלי קארעקטין שרי משום עת לעשות לה' וגו'. ואח"כ שרי לאבד ולשרוף בידים לכ"ע ומצוה נמי איכא וראוי לעשות אותו יום יו"ט כשם שעשו יו"ט בשעה שזכו שלא יהי' האזכרות של שטרות מוטלים באשפה כך נראה לי העמוס בעבודה: נפתלי צבי יהודה ברלין.

 

(5שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן מד

 

 דמי שנוהג איסור באיזה דבר מסברא דנפשי' או מפני שאוחז בשיטת האוסרים, מותר לו ליתן משלו למי שנוהג היתר ואין בזה משום לפני עור ולא משום מסייע ידי עוברי עבירה, כיון שגם חברו יודע שיש אוסרים אלא שהוא נוהג כהמתירים, וגם אסיק דאפי' בכה"ג שהנותן סובר שהוא ודאי אסור, ולפי דעתו מי שמתיר אינו אלא טועה אפי"ה שרי, ואע"ג שמביא מהשעה"מ שכתב בפ"ז מאישות הי"ב דמי שמחמיר לא לעשן ביו"ט אסור לספות למי שמתיר משום לפני עור, עיי"ש שדוחה ראיתו (גם עיין בזה בכת"ס או"ח סי' ס"ו שתמה דהשעה"מ סותר את עצמו כי בפ"ג מלולב הל' כ"ה כתב שמותר לכבד וליתן מקטרת למי שנוהג היתר ואין בזה משום מוקצה ולא משום לפני עור) וכתב "דכיון שראיתו של השעה"מ דחויה מעיקרא אנו על דברינו נעמוד אשר האיר ד' וזרח לנו בענין זה", עכ"ל.